מוטב שלא לטפח אשליות בעניין מחאת הכתומים בקרב כוחות הביטחון. בעצם, במאמרה הופכת שושי את היוצרות, שכן, הכתומים הם אלה הזקוקים למדינה, מתוך השקפת עולמם הצייתנית שעוצבה במערכת החינוך הדתית לאומית הנגועה בפולחן הסגידה לגוף הממלכתי.

הכתומים הם בוגרי הסדנה הרעיונית של ממלכתיות ראשית צמיחת גאולתנו. הם שואבים את תעצומותיהם מתוך התברגותם כרכיבי אדם ממושמעים במנגנון הממלכתי. הממלכתיות מושרשת בתודעתם, נטועה בנשמתם ומעניקה משמעות רוחנית לעצמיותם. מכאן שהכתומים הם אלה הזקוקים לחותם ההכשר של המדינה החילונית, והם מוכיחים זאת בכל מאפיין של השתלבותם במשימות הממלכתיות שהוטלו עליהם על ידי השלטון.

כלל איני מתרשם מגילויי המרדנות הנקודתיים בקרב החיילים הכתומים כנגד תרחישי עקירה. בשעת מבחן תקרוס כל מחאה כתומה, ותתנדף לרוח כאילו לא הייתה מעולם, תחת אימתה של הסמכות השלטונית. ''ההתנתקות'', הראויה להגדרה של שיקוף הרנטגן הלאומי, חשפה למעשה את טיבה הרופס של מחאת הכתומים נגד פשעי המדינה.

כל ביקורת עניינית כנגד התפישה הרבנית המושרשת ביהדות הדתית לסוגיה, מתפרשת בציבור הדתי כהתנכלות לרבנים וכמתקפה על היהדות ומנהיגיה הרוחניים. אך עצם התגובה הרגשית הטעונה לביקורת עניינית כנגד המימסד הרבני וחוסר היכולת להתמודד איתה בכלים הגותיים, ממחישה את הבעייתיות הבסיסית הגלומה בהשקפת העולם הרבנית, שהיא קהילתית גלותית מעצם מהותה, ואשר אבד עליה הכלח בעידן שיבת ציון של העת החדשה.

צייתנותם העיוורת של הכתומים לצו השלטוני, יהיה אשר יהיה, מתוך תחושת שליחות נעלה, מסירות נפש והתעלות רוחנית שואבת את עוצמתה משטיפת המוח השיטתית בהיכלות החינוך הדתי לאומי. סירוס דורות שלמים בעלי פוטנציאל של גבורה רוחנית עילאית ומיזעורם לרובוטים ממושמעים של חוטבי עצים ושואבי מים, משקפת את כשלונה של התרבות הרבנית להסתגל למהפך הממלכתי מפאזת השעבוד הגלותי אל עידן הקיום הריבוני בארץ ישראל.

---