חג הסוכות הבא עלינו לטובה מסיים את פרק החגים של ראשית השנה החדשה. החג הראשון הוא ראש השנה. על אף שהתורה מציינת כי חודש תשרי הוא החודש השביעי, וחודש ניסן הוא החודש הראשון, אנו חוגגים את ראש השנה בתשרי. הרמב''ן אומר כי את השנה החדשה מתחילים למנות בתשרי, ואילו חודש ניסן שנקבע על ידי האלהים כחודש הראשון, זאת כדי לסמל את זכר יציאת מצרים. בראש השנה, שנחשב ליום הדין שבו יקבע בורא עולם מי יחיה ומי ימות במשך השנה הבאה, אנו מברכים איש את רעהו בברכת שנה טובה.

יום הכפורים, זהו מועד של הִטָּהָרוּת - זוהי המהות של תפילת ''כל נדרי'', ומחילה על המעשים והדבורים השליליים - זוהי מהותה של בקשת הסליחות. החלק החשוב בפרק הסליחות הוא הפסוק, שהצבור מרבה לחזור עליו: כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם: מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי יְהוָה, תִּטְהָרוּ (ויקרא ט''ז, ל'). בתפילת הנעילה המסיימת את יום התענית והסליחות, אנו מבקשים מהאל הטוב לזכור אותנו לחיים טובים. וזה בא לביטוי בפסוק: ובספר חיים טובים זכרנו וחתמנו. ולכן בכיפור אנו מברכים איש את רעהו בברכת גמר חתימה טובה.


© זכויות היוצרים הן של יגאל מורגאת חג הסוכות חוגג עם ישראל לזכר מגורי הָעָרַאי שבהם דר העם בשנות נדודיו במדבר. כל מי שהסתובב בסיני, בימים שהיינו שם, זוכר בוודאי שבשטח שבין ימית לבין אלעריש היו הרבה סככות=סוכות שבהן גרו בדואים. הפרוש העברי של שם העיירה אלעריש (العريش) הוא סוכה. מכאן שאוכלוסיית המדבר בסיני נהגה מאז ומתמיד להתגורר בסוכות. זהו פתרון קל ונוח למגורים ארעיים.

בחג הסוכות אנו מברכים על ארבעת המינים: לולב (תמר), ערבה, הדס ואתרוג (פרי הדר). מי שלא ראה את שוק ארבעת המינים בשכונת מאה שערים שבירושלים, הפסיד חווייה תרבותית. הרחוב הראשי מלא בדוכנים המציגים את ארבעת המינים. המהדרין שבקונים מצויידים בזכוכית מגדלת, שבעזרתה בוחנים היטב את גוף האתרוג, אם הוא חלק והדור, ואת הפיטום שלא יהא פצוע כתוצאה מן הקטיף. כמו כן הם בוחנים היטב את ענפי ההדס, ומקפידים ששלושת עליו בכל שורה יהיו בדיוק באותו הגובה. כמובן ככל שהפריט יותר מושלם מחירו יקר יותר. ואחרון אחרון, אם לא הראשון, הוא הלולב. זוהי כפת תמרים בתולית שטרם פרחה ונפרשה. המהדרין שבין הקונים מקפידים על כך שכל עלי הכפה צמודים ודבוקים זה לזה, מבסיס הכפה ועד קציה. במיוחד שמים את הדגש על קצה הראש של הכפה, מקום שם מתחילה הפרישה של כפת התמרים.

השוק מאד צבעוני והומה בני אדם, כי יש כאלה המשווים לדוכנם אופי של סוכה צבעונית. וההמולה הגדולה של הסוחרים בינם לבין עצמם, לעתים לצורך השוואת מחירים ולעתים צווחות על הורדת המחיר. והקונים מרבים להתייעץ עם חבריהם, אם הפריט הוא מושלם או שיש בו פגם כלשהו. ואסור לנו לפסוח על הקישוטים הרבים שהשוק מציע, כדי לקשט את הסוכה וליפותה, לכבודם של האושפיזין שיבואו לבקר בסוכה בשבעת ימי החג. האושפיזין=האורחים, הם שבעה מגדולי עם ישראל: אברהם, יצחק, יעקב, משה, טהרן, יוסף ודוד.

בפרק הזה המסיים את מועדי ישראל בעונה זו אנו מברכים איש את רעהו בברכת מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון.

על מנת להעניק לפורום את הצבעוניות החגיגית לכבוד החג, צירפתי כאן צלום של שטיח צבעוני העשוי כולו מפרחים צבעוניים. השטיח נארג בבריסל, והעיר הבלגית שלחה אותו כמתנה לעיר תל-אביב החוגגת 100 שנים להיווסדה. השטיח מורכב מ-‏800 אלף פרחים, והוא צולם על ידי יגאל מורג. הצלום מובא כאן באדיבותו של יגאל מורג.

---