כשעברתי היום ליד משאית מסחרית גדולה, ברחוב הרצל ברחובות, הגיע נהג המשאית והפעיל בשלט-רחוק את ניטרול מערכת האבטחה לפני שעלה לרכב. מייד נדרכתי לעמדת מוצא לספיגת הצפצופים המחרידים, שבוקעים במיוחד ממשאיות בסדר גודל כזה בעת דריכת האזעקה וניטרולה, ואשר נשמעים כמגה צוויחה של קוקיית ענק שנטרפה עליה דעתה. אלא שלמרבה ההפתעה ליטפה את אוזניי החרדות דממה דקה וערבה לנשמה הדווייה מקרקס הבלהות של קרנבל האזעקות הפרוע.

ברגע שהתאוששתי מעוצמת ההפתעה אל מול משאית הפלא, שאינה משגרת צפצופים פרועים בעת ניטרול האזעקה, הזדרזתי לשאול את הנהג, שכבר התחיל לטפס אל התא הקדמי, לפשר הנס המדהים שהתרחש לנגד עיניי המתקשות להאמין ואוזניי אסירות התודה. הנהג הטוב חייך לנוכח תדהמתי הרבה, והבהיר לי שמדובר במערכת אבטחת רכב חדשה ממוחשבת ושקטה, שאינה מייצרת שום רעשים עויינים המחרידים את הציבור.

להודות על האמת, הנהג שהיה כה גאה במשאיתו השקטה, נראה לי באותו רגע כמשיח בן דוד בכבודו ובעצמו, שרק החליף את החמור הלבן במשאית קסם שכולה אפופה בפלאי הדממה הקדושה. סביר להניח שגם נעירתו של החמור המשיחי הלבן נשמעת כפכפוך מרגיע של מי פלג קרירים ביום קיץ לוהט לעומת הצוויחות הממאירות של מערכות האזעקה המחרידות.

אם כך, מסתבר שאפשר גם אחרת. הנהג המופלא (עדיין איני בטוח בכך שלא היה זה אומנם המשיח בכבודו ובעצמו שהתגלם בדמותו של נהג טוב) בישר לי כי בכל המשאיות החדשות מותקנות מערכות כאלה, שפירות, ידידותיות לסביבה ושפויות, שמסתברות גם כיעילות יותר מהמנגונים הממאירים הצווחניים. שכן, על פי המשל הידוע של ''זאבים, זאבים'', אוזנו של הציבור כה הסתגלה להשתוללות הכאוטית של אזעקות שווא, צפצופי דריכה וניטרול וכל מיני פעלולים פרועים הבוקעים מהרכבים מכל מיני תירוצים חסרי כל שחר, עד שכבר איש אינו מתייחס לצפצוף טורדני כלשהו של עוד אזעקה היסטרית.

לא רק הזיהומים האקוסטיים העויינים של מנגנוני דריכת האזעקה וניטרולה, אלא כל רעיון האבטחה באמצעות האזעקה הוא פגום מיסודו. הוא יכול להתהוות רק בחברות אנושיות שבהן קדושת הרכוש מאפילה על קדושת חיי האדם. זהו המסר הגלובלי של הקפיטליזם האמריקאי הגולמי, שישראל אימצה אותו לחיקה במסירות, ואף טיפחה אותו לפולחן עגל הזהב.

פולחן הממון עושה כיום שמות בארה''ב עצמה, ומשחית את העולם כולו, כפי שממחיש הקונצפט התכנוני הבסיסי הגלום במנגנונים העכשוויים של מערכות אבטחת הרכב, שמוחק מראש את רווחת הציבור כגורם כלשהו, אפילו שולי, בהגדרת מעטפת הביצועים ההנדסיים של מערכות המיגון.

במדינת ישראל השורדת אך ורק מתוקף עוצמתה של הסולידריות הלאומית, השתרשותה של תרבות הממון היא איום קיומי מהדרגה העליונה. כך שכל החברות המסחריות המגלות יחס של אדישות, פסיביות או התנערות מאחריות להשלכות השליליות של פעילויותיהן על הסביבה האנושית והטבעית, תורמות את חלקן המגונה לערעור חוסנה של החברה הישראלית, על כל המשתמע מכך. נותר רק לקוות שנראה יותר ויותר נהגים טובים באמצע הדרך כנציגיהן הראויים של חברות עסקיות המסוגלות להתבונן אל מעבר לטווח האפסי של אינטרסנטיות מוגבלת.

---