עורכת-דין ורד פרי, עורכת-דין עצמאית ואם ל-‏2 ילדים, דרשה מרשויות המס שיכירו בהוצאותיה על שהיית ילדיה בגן-ילדים והשגחת מטפלת בבית עליהם, כהוצאה מוכרת לצרכי מס. נימוקה היה כי רק בגלל שהיית ילדיה בגן הילדים והשגחת שמרטף, עליהם, בבית היא יכולה לצאת לעבודה ולכן תשלומיה לגורמים הנ''ל הם הבסיס ליכולתה לעבוד ולכן עליהם להיות מוכרים כהוצאה לניכוי מהכנסותיה.

רשויות המס דחו מכל וכל את דרישתה זו. בעקבות זאת הגישה, עו''ד פרי, תביעה לבית המשפט, כנגד רשויות המס, להכיר בצדקת דרישתה ולנכות הוצאות אלו מהכנסתה (וכתוצאה מכך להקטין את סכום המס שעליה לשלם).

בית המשפט בהרכב יחיד של השופט אלטוביה הכיר בעיקר טענותיה של התובעת ופסק שהוצאותיה על השגחת ילדיה היא הוצאה מוכרת לניכוי מס. השופט עשה עבודה יסודית מאוד והפריד בין השגחה ל''העשרה'' ובין שהות בגן ילדים לבין שמרטף או מטפלת בבית. הוא לא התיר לנכות ממס הוצאות על ''העשרה'' (לימודים, חוגים וכו') לעומת זאת התיר ניכוי מלא על תשלום למטפלת ולשמרטף וניכוי חלקי (חצי עד שני שליש) על שהות בגן ילדים. כמו-כן התנה את מתן הניכוי בתנאי ששני ההורים עובדים או לחילופין במקרה של הורה בודד, בכך שהוא עובד. ההוצאה תתחלק שווה בשווה בין 2 ההורים ללא יחס לשיעור הכנסתם בהכנסה הכוללת.
רשויות המס ערערו בפני בית המשפט העליון והשבוע, בית משפט זה בהרכב של 5 שופטים, דחה את הערעור והשאיר את החלטת השופט, במלואה, על כנה.

לפי השקפת עולמי, בית המשפט שוב דן ופסק בתחום שאינו בתחום המשפטי המובהק ולטעמי אין לו את הכלים לעשות משפט צדק.
נימוקי הם:

א. גביית, או אי-גביית, מס מהאזרח הוא מרכיב בסיסי ויסודי בתקציב המדינה. טיבו של תקציב שהוא מאוזן. אם תקטין סעיף מסוים בצד ההכנסות תצטרך במקביל להגדיל סעיף אחר בצד זה. במילים אחרות מישהו ישלם עבור כך שנתת הנחה לאמהות העובדות. מי ישלם? בית המשפט לא קבע, הוא השאיר זאת למדינה.

האם אותו גוף או אותם אנשים שיצטרכו פתאום לשאת בתשלום נוסף שהוטל עליהם מבלי שנשאלו על כך יוכלו לפנות לבית המשפט ולטעון שנגרם להם נזק מבלי שנשאלו לדעתם או הסכמתם?
כמובן שלא. וזו דוגמא מובהקת לאי-צדק שבית המשפט גורם בגלל שהוא חורג מהמגבלה החוקית שבו הוא צריך לפעול.
אפשרות אחרת היא קיצוץ בצד ההוצאות. למי יפנה אז אותו גורם שהקצאתו מכספי התקציב קוצצה?
שוב, עוול לגורם עלום שנעשה על ידי בית המשפט מבלי שאותו גורם, דעתו תישמע ותישקל על ידי בית המשפט.

ב. הבה נבחן פסיקה זו מההיבט הכספי.

1. כלכלנית צעירה ומוכשרת העובדת כיועצת השקעות בשוק ההון ונשואה לרואה חשבון שהוא שכיר בכיר או שותף זוטר במשרד רואי חשבון. לזוג 2 ילדים קטנים, הכנסתם המשותפת (ברוטו) כ-‏45,000 ש''ח לחודש, הוצאותיהם על ילדיהם הקטנים כ-‏6,000 ש''ח לחודש כאשר מזה מוכר כהוצאה, נניח, 4,000 ש''ח לחודש. בשיעורי המס השולי הגבוה הם יגדילו את הכנסתם המשותפת בערך בסך 1,500 ש''ח לחודש.
2. זוג הורים צעירים העובדים, נניח, במפעל מזון בצפון הארץ, כולל משמרות ושעות נוספות יגיעו להכנסה משותפת (ברוטו) של 14,000 ש''ח לחודש. לזוג 2 ילדים והוצאותיהם על השגחה וגן ילדים מגיעים לסך 3,000 ש''ח לחודש. החלק המוכר כהוצאה סך 2,000 ש''ח בשיעורי המס שהם משלמים, אני מניח שיגדילו את הכנסתם המשותפת בסך 350 ש''ח.
3. אם חד-הורית היוצאת לעבודה ומרוויחה כ-‏5,000 ש''ח הוצאותיה על שהיית בנה בגן ילדים כ- 1,500 ש''ח. היא אינה מגיעה לסף המס ולכן לא תוכל לקטין את הוצאותיה. הרווח שלה-‏0.

המסקנה: מי שלא באמת זקוק להטבה מקבל הכי הרבה, מי שהכי זקוק לה, לא מקבל כלל.
מדוע זה כך?
כי לא מומחה פיננסי או עובד סוציאלי טיפלו בעניין אלא אדם שאינו קרוב לכך, המוגבל ביכולת החלטותיו (אינו יכול, למשל, לכפות על המדינה לקבוע מי ישלם תמורת ההטבה) .
כולנו שמענו את מצהלות השמחה של ארגוני הנשים ואת הטפיחה העצמית על השכם של המערכת המשפטית, אך האם יש הצדקה לכך?
לטעמי זו עוד אחת מההחלטות רוויות יחסי ציבור אך חסרות תוכן ממשי.

הגבולות של מדינת רווחה הם עניין פוליטי וצריכים להיקבע על ידי אזרחיה בבחירות למוסדות המחוקקים הנערכים כל מספר שנים.
למדינת ישראל בעיות קיומיות חשובות יותר מבעיות החברה והרווחה ולכן עניינים אלו נדחקים לשולי סדר היום הציבורי.

אין ספק ותבורך על כך עו''ד פרי, על שהעלתה לסדר היום הציבורי את עניין יציאת אמהות צעירות לעבודה על רקע עלות גידול הילדים בגילים צעירים ביותר. יתכן מאוד שאלמלא פנתה לבית המשפט לא היה העניין עולה לסדר היום, אך מנגד הצגתי שבית המשפט אינו פותר את הבעיה, נהפוך הוא, יתכן שבפסיקתו הוא קובר אותה (הטבה למי שאינו זקוק לה ואי-הטבה למי שזקוק לה ביותר).

יציאת אמהות צעירות לעבודה היא צורך קיומי-כלכלי למדינה והדרך לעודד זאת היא בסבסוד מעונות יום וגני-ילדים. צריך שר אוצר שיבין את חשיבות העניין ויפעל בהתאם.

---