לפני כמה חדשים התבשרנו כי תא''ל חזי משיטה ועוד כמה אנשים הקימו ''מטה למאבק למען החזרת גלעד שליט''. ואתמול הוענק לראש המטה ראיון נרחב בעתון ''הארץ'', והכותרת זועקת: ''שקרים. תכסיסנות. חוצפה. אכזריות'' חברי המטה מאשימים רק אדם אחד על העדר החזרתו של החייל החטוף: אהוד אולמרט. ואני שואל את עצמי: מי זה תא''ל משיטה? מה ראש הממשלה, אהוד אולמרט, חייב לו? ובסוגריים אומר, זה שראש הממשלה לא זרק אותו מכל המדרגות, כנראה שהוא חס על כבודו של הקצין הבכיר. ומפליא עוד יותר שקצין בכיר בדרגתו של חזי משיטה יזם והקים את ''מטה המאבק'', כאילו שאינו יודע כיצד מתפקדות מערכות גדולות.

בעצם הקמת המטה, כאילו אמר משיטה שראש הממשלה לא כשיר לטפל בבעיה, ומכאן ואילך המטה יקח לידים את הטפול בהחזרת גלעד שליט. הטפול של המטה יהיה יותר יעיל ויותר מהיר. אבל בפועל, הקמת המטה לא תתרום דבר. מה הוא יעשה? הוא יסע למצרים לטפל בבעיה? הרי כל מי שהוא ינסה לבוא עמו בדברים, ישאל אותו מיד: ''מה אתה מסוגל
לתת תמורת החייל?'' ואז יעמוד חזי משיטה ספק נבוך, ספק אבל וחפוי ראש, כי לא יהיה לו מענה הולם - בהתאם לרצונותיו. אילו הקמת המטה היתה מעבירה את הטפול מן הממשלה למטה, זה היה משהו אחר. כמו שהרמטכ''ל דן חלוץ הצמיד לאלוף פקוד הצפון את האלוף גדי איזנקוט מהמטה הכללי שישמש לו חונך. אלוף פקוד הצפון, הבין כי שני קברניטים לא יוכלו לנהל את המערכה - קם והתפטר. במקרה הנ''ל הקמת המטה לא חייבה את אהוד אולמרט לסיים את תפקידו, ולהעביר את המשימה לחזי משיטה. אם כך מה התועלת שבהקמת המטה? מעבר לעובדה שזה רק יפריע, ורק יזיק להחזרת החייל החטוף.

חזי משיטה מופיע בטלביזיה וזועק כי יש לעשות הכל כדי להחזיר את החייל לאלתר. כבר למעלה משלוש שנים החייל סובל סבל נוראי, והדעת אינה סובלת דיחוי נוסף. יש לי הרושם, כי הופעתו זו של משיטה בטלביזיה נועדה לעשות לו יחסי צבור. שהרי ברור לכל בר-בי-רב, שהתקפות כאלה על הנושאים ונותנים האמיתיים, רק מחזקת את החמאס בעקשנותו. והגיע הזמן שכולם יבינו כי יש דברים שמנהיג אינו יכול לעשות כאילו היה אדם פרטי. כי האדם הפרטי רואה רק את הבעיה שלו, ואילו המנהיג צריך לראות לא רק את טובת הוריו של גלעד, אלא את טובת הצבור כולו.

אי לכך החוצפה, התכססנות והשקרים הם של מטה המאבק. בסוגיית החזרת החייל, ראש הממשלה חייב דין וחשבון לעם ישראל ולהוריו של החייל בלבד. כך שהמטה מצטייר יותר ויותר כ''וועדת מעקב'' המוכרת במקומותינו. כולנו כואבים את שבתו של החייל בשבי, מי יותר ומי פחות. וראש הממשלה אינו יכול להופיע בצבור כאשר עיניו דומעות, כדי לבטא את כאבו. הוספת גופים נוספים על הממשלה, וקיטונות רותחין רותחין על הממשלה, לא רק שלא יועילו לענין אלא יזיקו.

---