בסיפור-העל (''מֵטָא-נֵרַטִיב'') ובזיכרון הקולקטיבי של תרבותנו, מיתוס הצבא נמצא בכותל המזרח. אולי הוא כותל המזרח. די בשני תיעודים קלאסיים כדי לבסס את נפלאותיו של סיפור-העל הזה:

א. התיעוד בתורה של המהלך הצבאי בו הכריע אברהם אבינו את צבא מלכי הצפון בראש יחידה צבאית בת 318 איש, לפני כארבעת אלפים שנה (בראשית י''ד), רכש בעלות נצח על ארץ כנען, לו ולזרעו אחריו, וכרת את הברית בין הבתרים עם אלוהים (בראשית ט''ו). זה היה מהלך ההכרעה של הציווילזיציה הנוכחית (צ''ן) ואירוע-שער שלה. תוצאות המאורע ההוא משפיעות על הישראלים כאן ועכשיו יותר מכל התרחשות אחרת, ויש להן מקום של כבוד בסדר היום הגלובלי בתחילת המאה העשרים ואחת.¹

ב. התיעוד השני שייך לאיליאדה של ''מלחמת העולם'' בטרויה לפני למעלה משלושת אלפים שנה. מצביאי היוונים באותה מלחמה, ובראשם אגממנון, אכילס ואודיסאוס, היו המיתוסים של מצביאי המערב שקבעו את סדר היום הגלובלי, מאז שאריסטו ניתח באזני אלכסנדר מוקדון את כתבי הומרוס², ועד הגנרלים גודריאן, דה גול, איזנהאואר, שוורצקופ ופאואל.

אף שפותחו בארבעת אלפים השנים האחרונות אמצעי לחימה לרוב, אין היגד צבאי שלא נאמר במפורש או במובלע בשני תיעודים אלה.
מסקנה: ספר בראשית והאיליאדה ביטאו את הפרדיגמה הצבאית של צ''ן.

הטכנולוגיה, המוגדרת בתורה כיכולת ''לחשוב מחשבות לעשות'' (שמות ל''א, ד') הולידה את המודרניזם והיתה לפרדיגמת-על של צ''ן. החשיבה הטכנולוגית, המבוססת על תבונה אינסטרומנטלית, יצרה את צ''ן והטכנולוגיה השתלטה על האדם.³ האידיאולוגיה שלה הן התיאוריות המדעיות. כל הניסיונות להגביל את עריצותה - ביהדות, בבודהיזם ובהומניזם, נכשלו, בגלל עקרון השרידות שהוא עקרון יסוד אונטולוגי של הקיום והכליה ביקום, של ההיווצרות והקריסה בעולם, של החיים והמוות. זה עקרון מאחד לתיאור המציאות ולהסברה, הוא יוצר סדר במציאות ומעניק לה מבנה מנהיר.

מטאפורת היסוד של פרדיגמת-העל הטכנולוגית, היא פרשת פרי עץ הדעת והחטא הקדמון. את הקודים של המטפורה הזאת אין לפענח ללא עקרון השרידות. היא הכתובת על הקיר שלא הובנה בצ''ן. רוב אנשי הרוח במערב גויסו לטשטש את הכתובת הזאת. התוצאה: הרואיקה של הקדמה והעתיד בעולם שבו שולט החוק השני של התרמודינמיקה, ושבו הגיבורים נהרגים, מזדקנים ומאבדים את מותר האדם שלהם.

צ''ן קיבלה מאברהם אבינו, באמצעות המונותאיזם, את סימני ההפשטה וההכללה שבלעדיהם לא ניתן היה לעבור מטכנולוגיה בבלית ומצרית למדע יווני ולטכנולוגיה מדעית רומית; מאינטואיציה לתיאוריה, מדגש על האונה הימנית של המוח לדגש על האונה השמאלית שלו. אברהם הוליד ביוונים את תרבות המערב. בעזרת המונותאיזם ביקש אברהם לרסן את הטכנולוגיה. בעזרת תבונתו הצבאית הביס אברהם אבינו את צבאם עתיר הטכנולוגיה של מלכי הצפון. התוצאה היתה הפוכה: האלוהות הטרנסצנדנטית והמונוליטית הכשירה אנשים להפשטות ולהכללות בדרך לפיתוח המדע. היונים שמו במרכזה של תרבות המערב את האנליזה ודחקו לשוליים את האינטואיציה, למרות ניסיונות נמרצים להצילה. לכן פרחה ביוון הסופיסטיקה, שהיא הגרסה הראשונה של הפוסטמודרניזם. כל מאמציו של אפלטון לקעקע אותה עלו בתוהו. אפלטון רצה אולי להאמין כי מורהו, סוקרטס, היה אחרון הסופיסטים, ובדיאלקטיקה טראגית היה אפלטון גדול הסופיסטים בצ''ן. הסופיסטיקה היוונית התגלגלה לסכולסטיקה השולטת בעולם האקדמי של החממה הגלובלית שלנו. לא אפלטון במאה הרביעית לפני הספירה, ולא אנשי הרוח בתחילת המאה העשרים ואחת ולא כל מי שביניהם, לא הבינו את עקרון השרידות ולכן דשדשו בין סופיזם לסכולסטיקה.

מאפלטון קיבלה המודרניות את הניתוח התבוני, מאריסטו את האמפיריזם ואת הלוגיקה, מארכימדס את הפיסיקה העיונית והניסויית, מדקרט את הספק, מניוטון - חוקי טבע, מקנט את ריבונותה של תבונת האדם ומהגל את ההתפתחות הדיאלקטית. הגל הוא אחרון המודרניסטים וראשון הפוסטמודרניסטים המודרניים. משאת נפשו התמימה היתה לסיים בכתביו את הדיאלקטיקה של הרוח. אבל הדיאלקטיקה יצאה מן הבקבוק והמשיכה אל המרחב הבלתי ליניארי והכאוטי, אל תורת הקוונטים. הֶגֶל הוליד את המניפולטור הגדול - מארכס, ואת הניהיליסט הגדול - ניטשה. מארכס וניטשה הם אבות בכירים של המאה העשרים. הם הולידו, בין השאר, את לנין, מוסוליני ,סטלין והיטלר. גם את הטרור כמעשה מדיני.

מעודף רציונליזם פסח המודרניזם על ההוויה הצבאית. המודרניות תופסת את הניסיון כהווה קבוע ונמשך, המפוענח על ידי התבונה. המדע מנציח את ההווה העל-זמני הזה בעזרת אידיאות, עקרונות וחוקים. זאת תרבות המערב שניטשה זיהה עם הרציונליות של אפולו ואפלטון.

עם כל פגמיה האפיסטמולוגיים, המודרניות הוכיחה יעילות עילאית. ועל כן גדולה הפליאה שדווקא מערכת הביטחון - המאיץ הגדול של הטכנולוגיה - נצמדה לחשיבה מזרחית, טרנסנדנטית, נִסית, בלתי ביקורתית, מיתולוגית, הנתלית בישויות קדושות כמפעילות וכמשכללות תכניות פגומות. את מלחמתו במלכי הצפון ערך אברהם אבינו מבלי לסמוך על הנס.⁴ רק אחרי נצחונו, ואפשר שבגין נצחונו, הוא כרת ברית עם סמכות-על מטפיסית. בטרויה, לעומת זאת הפעילו האלים את הצבאות והשתעשעו בהם.

לפיכך, כינון הצבא הוא המפץ הגדול (big bang) של הציוויליזציה שלנו וממנה מתחיל זמנה של צ''ן. למסומן של ''צבא'' יהיה אופי ייחודי (singularity): תיאוריות ההתנהגות יתמוטטו לגביו, ולא יהיה לו אח ורע במושאים אחרים של התפיסה. בדיקת השערה אנטינומית זאת היא נקודת מוצא שלנו, וביסוסה יאפשר לנו להבין טוב יותר, לא רק את הוויית הצבא והמלחמה אלא גם את הציוויליזציה הנוכחית, את תרבותנו כאן ועכשיו ואת מלחמות ישראל.

---

1. לפיתוח הרעיון ראה ספרי קריסה ולקחה.
2. השערה.
3. בקרב חז''ל יש רמז על מקורה האלוהי של הטכנולוגיה: חז''ל סברו כי בצלאל בן אורי, אשר יצר אחרי מתן תורה את כל כלי המשכן, היה שרוי בצל-אל וממנו הוא שאב את השראתו (ברכות, נ''ה, א'). בדונו על מהות האדם, טען מרטין בובר כי אחד המאפיינים העיקריים של האדם הוא ''היצר לחולל דבר'' (בובר מ. על המעשה החינוכי, בסוד שיח, מוסד ביאליק, ירושלים 1963, עמ' 241-240.)
4. ''לָא סַמְכִינַן אַנְסָא'' (אין סומכים על הנס, פסחים סד וקידושין לט).

---