|
|
|
בדיאלוג פרותגורס מספר אפלטון כי חבריו של סוקרטס האיצו בו למהר לבוא ולשמוע את תורתו של הסופיסט הגדול פרותגורס בהזדמנות שהאחרון בא לאתונה. סוקרטס צינן את התלהבותם של חבריו והשיב ששמיעת דברים קלוקלים עלולה להזיק יותר מאכילת מזון מקולקל. שכן מזון מקולקל משפיע לרעה לתקופה קצרה על מערכת העיכול ולעומת זאת דיבורים קלוקלים עלולים לחולל נזק בלתי הפיך על התודעה. אחרי הדיון המקדים באו סוקרטס וחבריו למקום שבו פרותגורס נתן את שיעוריו והחששות של סוקרטס התגשמו.
אנשי ''אסכולת פרנפורט'' (מרקוזה וחבריו, רובם יהודים) דנו בנושא זה ארוכות במחצית הראשונה של המאה העשרים, בהקשר של סביבה דמוקרטית קפיטליסטית. והגיעו לאותן מסקנות. לדעתם אמצעי התקשורת החופשיים לכאורה משמידים את חרות המחשבה.
טלוויזיה, רדיו ועיתונים מפיקים את רוב המסרים שקולטים רוב האנשים היום, בייחוד בחברה הדמוקרטית הפתוחה כמו החברה הישראלית. אנשי התקשורת מפיקים גם את המסרים הביטחוניים. אבל בעוד שהעיתונאים מסוגלים להגיע לתובנות מורכבות בתחום הכלכלי, החברתי, האמנותי או המדיני לדוגמא, ואמצעי התקשורת מביאים את דבריהם של מומחים בנושא, המצב בתחום הביטחון שונה. מעולם לא פותחו מושגים ותיאוריות ביטחוניות בגלל שמערכות הביטחון לאורך כל ההיסטוריה סרבו להתיר שימוש חופשי ובלתי מצונזר במקורות האמפיריים, ובגלל שבתוך מערכות הביטחון אין יכולת, באופן עקרוני, לחשיבה עצמאית.
התוצאה: בני אדם חושבים על נושאים ביטחוניים בעזרת שכלם הישר וללא עומק מושגי ותיאורטי. קביעה זאת כוללת את ראשי הממשלות, את הרמטכ''לים, את העיתונאים, ואת הציבור הרחב. סוג זה של חשיבה מכונה ''פרימיטיבי''.
מטעם זה מספקים אמצעי התקשורת לציבור תובנות פרימיטיביות על המלחמות, וזה גם המצב בקשר למלחמה המתנהלת היום בינינו לבין הפלסטינים. משיקולים סטטיסטיים אפשר להגיע למסקנה שבפוטנציה יש יותר תובנות פרימיטיביות מאשר תובנות בעלות עומק מושגי ותיאורטי . כמות התובנות הפרימיטביות היא כמעט אין סופית. התוצאה: אמצעי התקשורת מלאים בנתונים ובהערכות חסרי שחר של עיתונאים ושל ''מומחים'' (בדרך כלל אנשי צבא בכירים בשירות פעיל ובמילואים, ובלשונו של חנוך לוין ב'את ואני והמלחמה הבאה: ''אלופי בום'''). הציבור נקלע לסדרת מערבולות השואפת לחיתחות (במשמעות של תורה הכאוס). ''הציבור'' במקרה דנן הם גם ראשי מערכת הביטחון, גם הפרופסורים באוניברסיטאות, גם הפוליטיקאים וגם ''ארבע אימהות'' מכל הסוגים.
לפיכך, ככל שיתרחב הדיון על לוחמת הטרור והאנטי-טרור עם הפלסטינים, באמצעי התקשורת כך יועלו פתרונות גרועים יותר; חלקם יאומצו וכך נקלע לאסונות בתחום הפיגועים, בתחום תפקודו של צה''ל ובתחום האסטרטגי.
ניתן להתיר את הקשר הגורדי הזה רק אם נחליט שבא הזמן לחקור את אבני היסוד של הוויית הצבא והמלחמה באותה רמת רצינות שבני אדם חוקרים היום את הגנום האנושי לדוגמא.
|
|
|
