המאמר פורסם ב''הארץ''.

בשנת 2003 הגישה הסופרת ג'יי קיי רולינג, מחברת סדרת הספרים המצליחה ''הארי פוטר'', תביעה כספית ובקשה לצו מניעה לבית המשפט באמסטרדם, הולנד. בתביעתה טענה רולינג כי סופר רוסי בשם דמיטרי ימטס חיבר ספר בשם ''טניה גרובר והקונטרבס הקסום'' המהווה גניבה ספרותית של עלילת ספרה ''הארי פוטר ואבן החכמים''.

כוכבת הספר ''טניה גרובר והקונטרבס הקסום'' היא ילדה רוסיה בשם טניה גרובר אשר דמותה דומה מאוד לגיבור הארי פוטר: החל מצלקת בצורת ברק על פניה (גם להארי צלקת כזו), עבור בשם הגיבורה (גרובר דומה לפוטר) וכלה בכך שהיא מגלה כי היא בעלת כוחות קסם (ממש כמו הארי). גם דמויות המשנה ויחסיה עימן מזכירות את סדרת ספרי הארי פוטר.

גניבה ספרותית או פְּלַגְיָאט היא העתקה של יצירה מקורית או חלקים ממנה, בדרך כלל תוך הכנסת שינויים שמטרתם להסוות את העתקה, ופרסומה תחת שם אחר.

כבר במקורות היהודים יש התייחסות לסוגיה. נקבע כי לאדם זכויות בפרי יצירתו ועל כן חל איסור על העתקת היצירה ללא רשות מחברה. מקור האיסור בדיבר ''לא תגנוב'' ובדיני השגת גבול האוסרים על עוסק ל''רדת לאמנות חברו''.

בימי הביניים כותבי שירים ופיוטים ניסו להתגבר על תופעה הגניבה הספרותית, באמצעות הצפנת שמם ביצירה. המקובל ביותר היה שימוש באקרוסטיכון - התחלת כל בית של השיר באות מהשם של היוצר – כך מחבר הפיוט ''מעוז צור'' שמו מרדכי.

תקופת הרנסנס והמצאת הדפוס במהלך המאה ה-‏16 הובילו להכרה בזכותו של היוצר שלא יעתיקו את יצירתו. נוצרה מערכת משפטית של דינים, דיני זכות יוצרים, שמטרתם העיקרית הגנה על זכות היוצרים של המחבר באמצעות איסור על העתקת היצירה או חלקים מהותיים ממנה ללא רשותו של היוצר.

דיני זכות היוצרים יעילים מאוד אם אכן נלקחת היצירה ככתבה וכלשונה, או נלקחים חלקים מהותיים ממנה. במקרה כזה, יכול היוצר לקבל צווי מניעה האוסרים על פרסום ההעתקה וכן פיצוי כספי בגין כל עותק.

כמה פיצוי כספי יקבל היוצר? לעיתים קרובות יתקשה היוצר להראות באיזה היקף נזק מדובר. המחוקק ער לקושי זה ובחוק זכות יוצרים החדש, אשר נכנס לתוקפו בחודש מאי 2008, זכאי היוצר לפיצויים עד לסכום של 100,000 ש''ח להפרה של זכות יוצרים. סכום פיצויים זה יכול להינתן גם אם היוצר מתקשה להוכיח את נזקיו מההפרה. ליוצר הספרותי ניתנים כלים ממשיים למלחמה במפרי זכויותיו.

הפְּלַגְיָאט עודנו מלווה אותנו בכל הקשור בהעתקות שאינן ישירות אלא עקיפות. הגבול בין לקיחת ''השראה'' מיצירה קיימת – מותרת לפי חוק, לבין העתקה של יצירה קיימת – אסורה לפי חוק, הוא לעיתים דק. מי שמכריע הוא בית המשפט.

ויש גם אקרוסטיכון מודרני: זו הערת זכות היוצרים המוכרת לכולנו –''© כל הזכויות שמורות לערן סורוקר ומתן שוק, 2009''.

המחברים הם עורכי דין בסורוקר-אגמון, משרד עורכי דין ועורכי פטנטים המתמחה בדיני קניין רוחני.

---