פגיעות באזרחים חפים מפשע, שאם נדקדק בהם נגלה כי אינם כל כך חפים, משמשות כלי בידי תעמולת הטרור המנצלת היטב את הפגיעות לתועלתה, בגיבוי שונאי ישראל מחוץ, ואוהביה מבית – הם השמאל הקיצוני והתקשורת הישראלית.

• • •

תושבי מדינת ישראל כבר התרגלו לכך שבזמן רגיעה, כמו גם בזמן לחימה, משוגרים טילים לעבר ישובי ישראל במטרה להרוג יהודים, בכל עת שמתחשק לכנופיות הטרור לעשות זאת, וכך באופן אקראי נוחת טיל באשדוד או באשקלון, בשדרות או במכללת ספיר.

מדובר בחזרה על הטרור התוספתני המתעצם בהדרגה אט אט, כדי להרגיל אותנו לספוג מבלי להגיב.

אנו אמנם מגיבים – אך התגובות הללו הן תגובות כואבות רק לשיטתנו, ולא לשיטתן של כנופיות הטרור, אשר הן כלל לא ניזוקות מירי על אזרחים שם, שמלכתחילה נועדו ויועדו על ידי מנהיגי הכנופיות לשמש מחסה ומגן חי לטרוריסטים; באמצעות הפגיעות בהם, למעשה מתקיימת תוכניתם של כנופיות הטרור הלכה למעשה, ללא כל הפתעה או אירוע יוצא דופן שאמור להרתיע.

להפך, פגיעות באזרחים חפים מפשע, שאם נדקדק בהם נגלה כי אינם כל כך חפים, משמשות כלי בידי תעמולת הטרור המנצלת היטב את הפגיעות לתועלתה, בגיבוי שונאי ישראל מחוץ, ואוהביה מבית – הם השמאל הקיצוני והתקשורת הישראלית.

ואיך נעשה גיבוי זה לטרור על ידי השמאל הקיצוני, שבכללו התקשורת?
על ידי הענקת דרגת חפות לאזרחים אשר בחרו בקלפי את כנופיות הטרור והרצח לשלוט בהם, אותם אזרחים שבניהם לומדים להתאבד בקייטנות שאהידים ונושאים נשק וחומרי חבלה מגיל שלוש, אותם אזרחים שאמהותיהם מצהירות לאחר שהבן הבכור שלהן מתפוצץ בתוך אוטובוס מלא יהודים – כי אחיו ילכו בדרכיו, אותם תלמידים שגיבוריהם ואליליהם אינם אלא רוצחים נתעבים, והם עצמם לומדים ממוריהם שנאה ושטנה במסווה של שיעורי גיאוגרפיה והיסטוריה.

זאת ועוד, שיגור הטילים קיבל לאחרונה אישור והבנה בכלי התקשורת בישראל, כאשר אלה נתנו במה ל''ביטחוניסטים'' רשמיים מטעם זרועות הביטחון של מדינת ישראל, באומרם כי... החמאס לא שיגר את הטילים, אלא כנופיות חיצוניות לו, לאמור, הרגיעה מחזיקה מעמד, ואילו הטילים – זה דבר אחר: אלה שייכים לכנופיות קיצוניות אחרות...

וכך נוצרת הבנה לחמאס כפי שהייתה הבנה לפתח, והחמאס הופך להיות מתון בעיני צרכני התקשורת השמאלנית, ואוספים בשדרות מזון וביגוד לנפגעי המלחמה בעזה, וננקטים עוד כמה מהלכים של אחוות טרור ואהבת רצח אשר גם באים לידי ביטוי ופרסום – בלי לשים לב לאבסורד ולנזק התדמיתי של אנומליה זו בעולם, הרואה את המראות ומבין כי מי שאשם הוא גם מודה ועוזב, ומנסה לכפר על פשעיו.

גישה זו היא יצר של הרס עצמי הנקוט אצל מפלגות השמאל הקיצוני בישראל – העבודה וקדימה. קיצוניות שבאה לידי ביטוי ולידי המחשה בהעברת מאה מיליון ש''ח ימים ספורים לפני מלחמת עופרת יצוקה לידי החמאס בעזה ובזריזות עד כדי כך שבג''ץ לא הספיק לדון בעתירה למניעת ההעברה התמוהה, קיצוניות שבאה לידי ביטוי במאמצים בלתי נלאים עד להצלחה – מדובר במאמציו של אהוד ברק להפסיק את המלחמה תוך כדי הלחימה כדי לנגוס בניצחון של צה''ל,

קיצוניות הבאה לידי ביטוי בהחלשת צה''ל תוך כדי המלחמה ועצירתו מפעולה רציפה מספר פעמים לתקופות של 3-5 שעות ביום כדי להעביר עשרות משאיות עם הפתעות לאויב – שי לחייל, בידיעה ברורה שהמשאיות לא רק נשדדות על ידי כנופיות הטרור, אלא גם מהוות כלי בידיהן לשם שליטה על האזרחים, בכך שלאחר שדידת המשלוחים – ראשי הכנופיות אלו הן המחלקות את המצרכים שנותרו לאזרחים.

ועתה, ההמצאה החמה היא לומר שהטילים – נא לא לדאוג – אינם משוגרים על ידי החמס הרוגע, אלא על ידי אחיו החורג המשתולל...

---