ארבעה מתוך שבעת החיילים שנהרגו עד כתיבת שורות אלו במלחמה בעזה, הם חובשי כיפות סרוגות, בוגרי ישיבות חרד''ליות, חלקן הגדול ממוקמות בשטחים הכבושים והן שטופות בקנאות דתית. החבר'ה האלה מהווים כבר כיום אחוז ניכר משדרת הפיקוד הבינונית, ולאט לאט הם גם מסתננים לעבר הפיקוד הבכיר. אם הכיבוש יימשך, ייתכן, כמעט וודאי, שמרבית המטכ''ל בעוד שנים לא רבות יהיה מורכב מאנשי הכיפות הסרוגות, שנשמעים קודם כל לרבנים, בעיקר שעה שיעמדו מול פקודות נוגדות אמונה דתית. מי שרוצה לדעת כיצד ייראה עולמו הרוחני של מטכ''ל המורכב ממי שהיו פעם נוער גבעות פרוע, מופרע ומתפרע, ראוי שיקשיב להספדים שנישאו בהלוויות. עיתון ''מעריב'' הקדיש להספדים את כפולת העמודים המרכזית שלו במוסף השבת (9.1.2009). לא אחזור על כל תמלילי ההספדים, שהם דברי מינות וכפירה מנקודת מבטו של חילוני שוחר זכויות אדם, אולם אצטט מספר משפטים כדי שהקורא יבין במה דברים אמורים.

הרב ירחמיאל וייס, ראש הישיבה לצעירים שעל יד ישיבת מרכז הרב איפיין את ההרוגים כאנשים יצוקים מתוך עומק אמונה להכין את התיקון הגדול של דבר ה' בעולם, מתוך מאבק של לימוד תורה ומתוך המאבק שאנו מצויים בו.
הרב ראובן נתנאל, מי שהיה רבה של התנחלת עצמונה בעזה (בטרם פינוי) אמר על קברו של אחד ההרוגים: זכית להשיב את נשמתך לבוראך בשעה גדולה לעם ישראל, שעה של התעוררות, של גבורה, של זקיפות קומה לאומית. על כנפיה של התעוררות זו שבה נשמתך למקורה העליון.

הרב יוסף קלנר מהמכינה הקדם צבאית בהתנחלות עלי אמר בהספד הסיסמה שאותך הניעה הייתה קריאתו של יואב שר צבא מלכות ישראל הקדומה שחוללה את רוח צבאו של דוד 'חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוהינו', בעד עמנו, בעצמיותו הרוחנית, בזהותו הנשמתית. את העם הפלסטיני כינה פסבדו עם הזה וזבובי המוות שלו.

הרב עמוס נתנאל מהתנחלות קדומים, שבנו יוני היה אחד ההרוגים, אמר על קבר בנו לא עת בכי ועצבות העת הזו. אנחנו בעיצומה של המערכה וצריך להמשיך בכל העוז, הגבורה והאמונה להילחם הלאה... צריך להיות מוכן להקריב קורבנות, והלכתי לישון מתוך תחושה שאני מוכן לכך.

ב''מעריב'' מיום 11.1.2009 ממשיך הרב עמוס נתנאל לככב. בנו נהרג בתקרית של ''אש כוחותינו על כוחותינו''. הרב כתב לחיילי צוות הטנק שירו את הפגז האומלל, כי הוא סולח להם וכי בנו מת על קידוש השם ואתם הינכם המלאכים שהוציאו זאת אל הפועל. הרב הוסיף כי עדיף שהם פגעו בו ולא יד אויב טמאה.

מהדברים משתקף פולחן מוות נורא. מוות כתוצאה מירי שגוי הופך להיות ''על קידוש השם''. הפצצות פראיות על אוכלוסיה אזרחית שגורמות למותם של מאות ילדים ונשים וירי על צוותים רפואיים מקבלים את התואר ''מלחמת גבורה''.

זהו עולם רוחני מעוות, מבועת ומפחיד של קנאות דתית, השתקפות יהודית של אותה קנאות המצויה בעבר השני אצל החיזבאללה והחמאס, שאומרים על קברי חלליהם מנטרות דומות. קנאות דתית היא מגפה חוצה גבולות לאומיים, גיאוגרפיים ודתיים. לכולם יש, איך לא, קשר ישיר ליושב במרומים, מבלי שאיש מהם יכול להמציא ייפוי כוח המאשר כי הוא רשאי לדבר בשמו.

מי שמאמין באלוהים, שיתפלל אליו ויבקש הצלה מידם של קנאים אלה, שמובילים אותנו לשפך דם מתמשך שסופו אבדון.

---

מדינה דמוקרטית? הצחקתם את ועדת הבחירות

ועדת הבחירות פסלה את מפלגות בל''ד ורע''מ-תע''ל הערביות מלהתמודד בבחירות הבאות. גם מפלגת העבודה, ''השמאלית'' יעני, תמכה בפסילה. כך נראית הדמוקרטיה במדינה היהודית והדמוקרטית. החלטה זו, שחברו לה יחד מרבית היהודים בוועדה, מוכיחה שוב את כשל האפליה הטמון בהגדרה ''מדינה יהודית דמוקרטית''. מדינה שאינה נושאת את שם הדמוקרטיה לשווא היא תמיד מדינת כל אזרחיה.
החלטת הוועדה משקפת נכוחה את המציאות הישראלית העגומה לפיה ישראל היא אתנוקרטיה יהודית המקיימת אפליה כלפי הלא יהודים, הן כמדיניות מעשית ולעתים גם בחקיקה.

אני מניח כי שתי המפלגות יפנו לבית המשפט העליון ויגישו ערעור על ההחלטה. על פי ניסיון העבר יש סיכוי שהערעור יתקבל, אולם החלטה כזו לא תטהר את בית המשפט עליון, שבשורה של החלטות (כמו אישור התיקון בחוק האזרחות שמונע מאזרחים ערבים להתאחד בישראל עם בני זוגם מהשטחים הכבושים) הוכיח כי הוא אחד המכשירים החשובים והיעילים בעיגון האפליה נגד אזרחים ערבים.

כדי שיתקיים בישראל שוויון אזרחי לכל האזרחים, צריך הרבה יותר ממתן היתר להתמודד בבחירות. יש צורך בשידוד מערכות אידיאי, שלא יתקיים בלי תהליך של דה ציוניזציה.

אם בית המשפט העליון יאשר את הפסילה יש לשער כי הרוב המכריע של האזרחים הערבים יחרים את הבחירות, וכל מי שהשתעשע במנטרה ''הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון'' יבין (אולי) כי האפרטהייד מתקיים לא רק בשטחים הכבושים אלא גם בתחומי הקו הירוק.

---

אין חדש במרצ החדשה

מרצ החדשה קמה בתרועה גדולה, והיו כאלה שאפילו השתעשעו בתקווה שהנה הולכת להיות תקומה לשמאל הציוני. מלחמת עזה הייתה יכולה להיות כן השיגור לבשורה חדשה, לפיה אפשר להיות גם ציוני שמאלי וגם לעמוד מול הקונסנסוס הציוני לאומני בשעת מלחמה.

האכזבה הייתה מרה, בוודאי למי שציפו לבשורה חדשה. מרצ לא עמדה במבחן. הד.נ.א הציוני ניצח את השמאל. מרצ נהגה כמו מפ''ם ורצ לפניה: הסתופפה תחת מטריית פולחן הכוח הישראלי ותמכה במלחמה הנוראה הזו. מרצ חשבה שאפשר ליהנות מכל העולמות, גם להיות בעד המלחמה, וגם לזכות בקולות מתנגדיה, בגין תמיכתה הרופסת קמעה בהפסקת אש לאחר שהתבררו פשעי המלחמה. הדבר אינו יכול לנקות את כתמי הדם שדבקו בה.

הסקר האחרון שנעשה מראה שמרצ מתקשה לשמור גם על מה שיש לה עתה, 5 ח''כים. לא אתפלא אם מרצ תישאר קרחת מכאן ומכאן. מי שהתלבטו בטרם המלחמה בין מרצ לעבודה ונמנים עם תומכי המלחמה יצביעו לעבודה, ואילו אלה שהתלבטו בין מרצ לחד''ש ונמנים עם מתנגדי המלחמה יצביעו חד''ש.

משהו מהכיוון אליו צועדת מרצ אפשר ללמוד מסיעת מרצ בעיריית ירושלים שהצטרפה בעקבות הבחירות האחרונות לקואליציה מקיר לקיר. יש לה גם סגן ראש עיר בשכר. הסיעה הלכאורה שמאלית, יושבת בקואליציה בראשות ראש העיר ניר ברקת עם תומכי ותואמי ליברמן, מש''ס, הליכוד, המפד''ל ואגודת ישראל, גזענים שניהלו את העיר על פי עקרון של אפליה ממוסדת: שירותים מתקבלים על הדעת ליהודים ושרותי עולם שלישי לירושלים הפלסטינית בכל התחומים, חינוך, שיכון, רווחה ושירותים עירוניים אחרים. ירושלים הפלסטינית נראית במקומות רבים כמצבור של אשפה. רק את הארנונה משלמים הפלסטינים כמו היהודים.
תראו מה שתיק סגן ראש עיר בשכר יכול לעשות. העקרונות מושלכים לזבל.
שוב פעם הציונות ניצחה את השמאל כמו שהמדינה היהודית ניצחה את המדינה הדמוקרטית.

---

אטימות

פשעי המלחמה של ישראל בעזה נראים בכל העולם. תמונות הזוועה של מאות ילדים הרוגים, הירי על צוותי רפואה, הריסת שכונות שלמות בהפצצות פראיות, נשים פצועות הנושאות את ילדיהן הפצועים לבית החולים, כל אלה מעוררים בצופים ברחבי העולם זעם מוצדק נגד ישראל.

בישראל מסננים את התמונות, אולם גם המעט שערוצי הטלוויזיה בישראל מראים דיו לעורר זעזוע אצל כל מי שחושיו לא קהו.

חלק ניכר מהיהודים בישראל מתגלים עתה בכל אטימותם. שנאתם לערבים מעבירה אותם על דעתם, והדבר ניכר בעיקר בטוקבקים. כל כך הרבה מהם מביעים שמחה על ילדים הרוגים, דורשים עוד ועוד, להפוך את עזה לדרזדן, להשמיד ולחסל, אין גילויי אמפתיה לסבל הזולת. טמטום חושים גמור. משהו נורא קרה בחברה הישראלית, שנאה ואטימות שמזכירים את היחס המתנכר לסבל היהודים בפוגרומים השונים לאורך ההיסטוריה או סבל השחורים בדרום אפריקה של האפרטהייד ומדינות הדרום בארה''ב בימי שלוט הקו קלוקס קלן.

התופעה מדביקה גם חוגים יהודים מחוץ לישראל. לא מכבר נערכה הפגנת הזדהות עם ישראל בניו יורק. כתב אחת הרשתות עבר עם מיקרופון בין המפגינים ושאל האם נכון עושה ישראל כאשר היא מפציצה בתי ספר בהם מצאו פליטים מקלט, הורגת ילדים, והתשובות כאילו הועתקו מהטוקבקיסט הגזען הישראלי המצוי: להשמיד את עזה, לעשות להם פתרון סופי, היו מי שאמרו שצריך לגרום להם לשואה. אחר כך מתפלאים שיש גזענים מכיוון הפוך שמבקשים להיפרע מיהודים. גזענות חוצה גבולות, לאומים ודתות.

---