באחד מסיוריי ברחבי הארץ (עבודה, לא טיולים) – ביקרתי בישוב יהודי בשומרון.

הדרך לשם פתוחה, כמובן, ופנויה ללא שום התראה וללא שום אזהרה, וכך צריך שיהיה.

לעת ערב בדרך חזרה, נסעתי ברכבי וכנראה שהג'י. פי. אס. טעה מסיבה כלשהי – מכל מקום, מצאתי את עצמי מול שער של מחנה צבאי, עם דגלים, ביתן-שומר, גדרות וכמה חיילים כולל ש. ג., שכאשר ראה אותי - פתח את חלון הזכוכית.
שאלתי אותו – ''אין יוצאים מכאן?''
והוא ענה כיהודי, בשאלה – ''לאן?''
אמרתי – ''נניח, לחדרה''
ואז הוא אמר – ''שמע, כאן זה שטחים, זה מחנה פלשתיני''.
באין דרך פנויה אחרת, נכנסתי למחנה ברכב כדי לבצע פרסה, כיביתי את הג'י. פי. אס., והמשכתי בדרכי.

כך זה נגמר, ויכל גם אחרת.

בדרך חזרה שחזרתי לעצמי את אשר אירע, והבנתי כי השין-גימל היה כמובן פלשתיני, המדים – שלהם, והדגלים – לא כחול-לבן.

עוד עלתה במוחי מחשבה בדרך, כי בזמן ביקורי בישוב, נכחו בראיונות-קבלה משפחות צעירות, אשר היה עליהן אחר כך לחזור משם בחשיכה עם הילדים ברכבם, ולבטח הייתה זו להן הפעם הראשונה לבואן לישוב. (והיה, כמובן, קשר בין ראיונות הקבלה הנ''ל, המרמזים על הרחבת היישוב, לבין פגישתי שם – כמהנדס מתכנן).

המסקנות:

• אל תצפה לשילוט אל ישובים, יהודים או ערבים, ממזרח או ממערב הקו הירוק. יכול להיות שיהיה שילוט מתאים ויכול להיות שלא יהיה.
• אל תניח כי צה''ל יזהיר אותך בדרך כלשהי מפני סכנה של יצירת קירבה מיותרת או סיכון ממשי עם האויב – יכול להיות שתהיה התראה ויכול להיות שלא.
• אל תסמוך לעולם באופן עיוור על הג'י. פי. אס., ובעצם, על אף מכשיר.