כולנו מכירים את התנהגותו של אדם כאשר הוא נכנס לישורת האחרונה של חייו. הוא נעשה חסר סבלנות, והוא מבקש לסיים הליכים במהירות כדי לוודא בצוע בעודו חי, ולא תמיד התוצאה הסופית היא הטובה ביותר. במיוחד רע הדבר כאשר יריביו או דורשי רעתו מודעים למגבלותיו, והם עלולים לנצל זאת לטובתם. ואם בתחום הפרטי הדברים נכונים, אז קל וחומר כאשר מדובר בענייני מדינה. מנהיג שסובל מנכות מנטלית, בגלל בעיה בריאותית ו/או בעית קלון, יקשה עליו לתפקד באופן יעיל כמנהיג, והאינטרסים של המדינה עלולים להפגע. האמריקנים היו הראשונים בעולם שדרשו לדעת הכל על מצבו הבריאותי של נשיאם, מחשש שתקלה רפואית תפגע בתפקודו כנשיא. היה להם נסיון מר בנושא זה במלחמת העולם השניה.

פרנקלין דלאנו רוזבלט, היה הנשיא היחיד שנבחר על האמריקנים לארבע קדנציות רצופות. בפעם הרביעית כאשר נבחר ב-‏1944 הוא כבר היה חולה רציני. אבל הצבור האמריקני סבר, שאין זה מן הראוי להחליף את הנשיא באמצע המלחמה. אבל שנים לאחר כאשר נודעו ברבים המהלכים המדיניים והצבאיים שעשו האמריקנים במלחמה, רק אז התגלו הטעויות הדיפלומטיות שעשה רוזבלט.

בספרו עב-הכרס דיפלומטיה, הנרי קיסינג'ר מתייחס לבעיה זו בפרק הנקרא ''שלוש גישות לשלום: רוזבלט, סטאלין וצ'רצ'יל במלחמת העולם השניה''. שלושת המנהיגים נפגשו ביאלטה שבחצי האי קרים בפברואר 1945, כדי לדון בהסדרים המדיניים שיהיו בסיום המלחמה. באותה עת רוזבלט כבר היה חולה מאד. לכל אחד מן הטריאומוויראט שהתכנס ביאלטה היה יעד אחר ביחס למלחמה העומדת להסתיים. צ'רצ'יל רצה לחסום את ההתקדמות הרוסית לעבר מערב אירופה. לסטאלין היו דרישות טריטוריאליות גדולות במערב אירופה ובמזרח הרחוק. רוזבלט, בגלל מצב בריאותו הרעוע, רצה לסיים את המלחמה בהקדם, ובקש את עזרתו של סטאלין במלחמה נגד יפן. ובתמורה לכך הוא נתן לסטאלין כל מה שהוא רצה - בנגוד גמור לעמדתו של צ'רצ'יל. יתרה מזו, במצב עניינים זה, הגנרל אייזנהאור הרשה לעצמו לפנות ישירות אל סטאלין (להפתעתו המוחלטת של זה) והודיעו במכתב כי אין בכוונתו לכבוש את ברלין, והוא הציע לסטאלין כי כוחותיהם ייפגשו בדרזדן. סטאלין הבין את המצב, והורה לצבאו להגיע עד ברלין ולכבשה.

ואילו אצלנו, בשבוע שקדם לבחירות של 1977, מנהיג הליכוד מנחם בגין סבל מהתקף לב קשה ביותר. כל כך קשה עד שבגין עצמו כבר סבר שהוא נקרא לישיבה של מעלה. ראש מטה הבחירות של הליכוד, עיזר וייצמן, הצליח אז להסתיר זאת מעיני הצבור - מחשש שאם הצבור ידע, הליכוד עלול להפסיד את הבחירות. אין ספק שמצב בריאותו הרופף של בגין השפיע על צורת נהול המו''מ עם המצרים בקמפ דייוויד. היה זה עיזר ווייצמן שדחק בו לוותר כאשר אמר לו בערך כך: בן-גוריון ייסד מדינה וחתם על מגילת העצמאות. ולך עם כל מה שעשית לא יהא שום זכר. אבל אם תחתום על השלום עם מצרים אתה תיזכר כראש הממשלה הראשון עשה שלום. בגין וויתר לסאדאת על כל סיני, כאשר הנחת היסוד שלו היתה, שבתמורה סאדאת יניח לו ויתן לו יד חופשית בארץ ישראל. את המציאות אנו מכירים. הס מלהזכיר את הסכם השלום ההזוי שבגין חתם בחשאי עם נשיא לבנון, בשיר אל-ג'ומייל, במרתף של מלון קרלטון בנהריה.

אהוד אולמרט, גם הוא נחשב לבעל נכות מנטלית בגין החקירות שהוא נתון בהן. הרי לא מעט עתונאים ופוליטיקאים כתבו וטענו ללא הרף שיש להרפות מראש הממשלה בענייני החקירה. הנמוק היה שהחקירות אינן מאפשרות לו לתפקד כראש ממשלה. הדעת נותנת שכל אלה היו צריכים לתבוע ממנו להתפטר - מאותה סיבה. אבל הוא עמד במריו עד שנדחף החוצה. עכשו כשהוא על סף סיום תפקידו הוא נוסע למוסקבה עם מתנה נאה לנשיא הרוסי. הוא מחזיר לו את ''חצרות סרגיי'' במתחם מגרש הרוסים בירושלים. בתמורה הוא מקווה שהרוסים ייענו לבקשותיו להימנע מאספקת טילים לאירן ולסוריה. והרי אנחנו יודעים שפוטין ינהג בדיוק כמו סטאלין, הוא יקח את המתנה ויעשה את מה שטוב לרוסיה.

---