אחד התעלולים המוצלחים ביותר של החונטה הפוסט-ציונית הוא לעמת את השאיפה הציונית לשלמות הארץ מול השאיפה הציונית לתת לכל יהודי את הזכות לחיי רווחה וכבוד. על פי המשוואה, כל שקל שמושקע במה שקרוי ''השטחים'', הוא שקל שנלקח מן הפיות הרעבים של ילדי ישראל וגמלאי ישראל בשכונות ובעיירות הפיתוח, ועל כן השאיפות החברתיות עומדות בסתירה מוחלטת לשאיפות הלאומיות.

אין אווילי מן הרעיון ששטחים פלוס חברה הם משחק סכום אפס. הגורם העיקרי המייקר את החיים בארץ הקודש הוא חוסר באדמה להתיישבות ופיתוח. מרבית הפיתוח בארץ מושקע ברצועה צרה מן הקריות ועד אשקלון שרוחבה כ-‏10 עד 15 קילומטרים, דהיינו עד 2000 קילומטרים רבועים. בשטח זה חי חלק הארי של הציבור היהודי, וחלק הלביא של התעשייה המסחר והשירותים. זו צפיפות ברמה של יפן, או הונג-קונג, והמחירים בהתאם. הוסף לכך משק ריכוזי שמשאיר את ההון והתקשורת בידן של 20 משפחות וחמישה אירגונים, והרי לך מתכון בטוח ליוקר מחייה, לקוצר נשימה כלכלי, להקצנת פערים ולעוני משווע בקצוות.
ההגיון אומר שלו היו ששת אלפים קילומטרים רבועים נפתחים לפיתוח, ישוב, תעשייה ושירותים, המחירים היו יורדים, יוקר המחייה צולל, גיוון מקורות התעסוקה עולה, איכות האוויר עולה, הטיפול בשפכים מתייעל, וגיוון החקלאות האורגנית מתעצם אף הוא. השמאל החברתי היה צריך לזעוק את זעקת חנוקי שפלת החוף: תנו לנו מקום לחיות, להתפתח ולפתח, וכך נצמצם את הפערים. ששת אלפים הקילומטרים הרבועים הלא הם גבעות יהודה ושומרון שנכבשו בפלישה הערבית-ירדנית בשנת 1948, שוחררו כבר לפני 41 שנה, ומיושבים בדלילות מרשימה.

אבל אצלנו הכל הפוך. השמאל החברתי הפך למשרתם של בעלי ההון של גוש דן, ומונע בכל כוחו את עשיית הצדק החברתי: אדמת מדינה לאזרח הנאמן. כל שקל שיושקע במגורים בגבעות שדרת הארץ שווה חמישה שקלים המושקעים בשפלה מבחינת יוקר המחיה ליהודי הבונה שם את ביתו. כל שקל המושקע ברכבת המחברת בין השפלה לערי שדרת הארץ שווה עשרה שקלים של מחלפים על האיילון, ומאה שקלים של התמודדות עם זיהום אוויר. כל קילומטר של רכבת בין ערי שדרת הארץ לשפלה וירושלים שווה כמו עשרה קילומטרים של כביש עשן ודחוס לעייפה מהרצליה לת''א. כל שקל בפארק תעשייה ברקן ערכו כ-‏10 שקלים בהרצליה פיתוח. בהר חברון אפשר להפיק גיגה-ווטים של חשמל מן הרוח, והרוח נושבת לשווא.

רבות מדובר על הנגב והגליל, בעיקר שקרים מופרכים. הנגב והגליל כבושים בידי הפולש הערבי ואינם פתוחים להתיישבות כלל ועיקר. השדולה החברתית הפועלת בשירות הג'יהאד לא הניעה ולו מעסיק אחד להתמקם בירוחם או בצפת, במצפה רמון או במצפה נטופה. הניסיון הנואל להפריד בין הכיבוש הערבי של שדרת הארץ צפונה ודרומה לפי קוים ששורטטו לפני ששים שנה ובוטלו לפני 40 הוא חלק בלתי נפרד מן השקר של הצבת ההתיישבות היהודית בשדרת הארץ כנגד ישוב שולי המדינה האחרים. רק מדיניות כוללת של יישוב כל הארץ תעשה צדק חברתי אמיתי, צדק ציוני אמיתי, ושניהם כרוכים ביחד באותה חבילה.

---