לפני כחמישים שנה הלך ראש הממשלה דאז, דוד בן-גוריון, לבקר את הרב אברהם ישעיהו קרליץ, כדי לשאול בעצתו בסוגיה שעמדה - ועדיין עומדת - ברומו של עולם, בשאלה ''מיהו יהודי''. הרב קרליץ, שהיה ידוע בכנויו המפורסם ''החזון איש'' לא רק שלא היה איש של המימסד הרבני, אלא ברח מן השררה כמו מאש קוצים. כבר אז תפש בן-גוריון כי התהום הפעורה בין דתיים וחילונים אינה משרתת את העם היהודי בכלל ובישראל בפרט. לכן הלך לחזון איש, שלא היה איש מימסד, אלא ענק ברוח. החזון איש אמר לבן-גוריון, כי הוא אינו רואה אפשרות של מוצא, כי ''העגלה ריקה''. בן-גוריון רגז, הכיצד? הרי אנו מביאים עולים, בונים את הארץ ומיישבים אותה. אבל החזון איש נותר בשלו: העגלה מלאה בטובין ובאנשים, אבל ריקה מתוכן של יהדות. דהיינו תורה ומוסר.

אבל כאן אנו חייבים לציין כי בימים ההם, בן-גוריון ראה בתנ''ך את מקור מחצבתו של עם ישראל, ושאלת המוסר גם היא היתה בראש מעייניו. די אם נזכיר כי הוא שחרר מצה''ל מח''ט מצטיין, בגלל שהקצין גילה הבנה למעשה גנבה של שק סוכר, שהסיבה למעשה היתה מצב כלכלי קשה של הגונב. אם היתה לרס''ר מצוקה כלכלית, הוא יכל לפנות לקצינת הסעד, במקום לגנוב - פסק בן-גוריון. צריך גם לזכור כי באותם ימים שר החינוך שלנו היה לא אחר מאשר הפרופסור בן-ציון דינור, איש חנוך, מומחה במחשבת ישראל ופרופסור להיסטוריה של עם ישראל. האיש למד בישיבות סלבודקה וטלז, בטרם הלך ללמוד באוניברסיטת ברלין. ואף על פי כן, החזון איש אמר לב.ג. ''העגלה ריקה''. ב.ג. האיש העמיק לחקור בענייני רוח, אפלטון ובודהא והקים אצלו את החוג לתנ''ך. כל זה היה במישור האישי. במישור הממלכתי הוא לא יישם מכך דבר.

בספר החכמה אומר שלמה המלך ְּאֵין חָזוֹן, יִפָּרַע עָם;... (משלי כ''ט, י''ח). אבל באותו הפרק מתאר הממשיל כמה פסוקים את המצב העגום שבו אנו נמצאים.

א אִישׁ תּוֹכָחוֹת, מַקְשֶׁה-עֹרֶף-- פֶּתַע יִשָּׁבֵר, וְאֵין מַרְפֵּא. ב ִּרְבוֹת צַדִּיקִים, יִשְׂמַח הָעָם; וּבִמְשֹׁל רָשָׁע, יֵאָנַח עָם. ד מֶלֶךְ--בְּמִשְׁפָּט, יַעֲמִיד אָרֶץ; וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה.

מסתבר שראש הממשלה שלנו הסתבך בתרומות עד מעל לראש, וטוען לחפות מלאה. כי הוא פעל בשטת הגששים: תכניס את המעטפה לכיסי הימני, מבלי שאני ארגיש. והדגש הוא על ''מבלי שאני ארגיש'', כדי שבבוא היום הוא יוכל לטעון שהוא לא ידע מה עשו בכספים. בדיוק כמו בפרשת הקבלות הפיקטיביות, שגם היא קשורה בתרומות פוליטיות.

ומה עושה מנהיג מפלגת העבודה. הוא אינו דורש מראש הממשלה להתפטר. הוא הולך לשאול בעצתו של איש פרסום: מה הוא אמור לעשות? תראו רק עד היכן התדרדרנו, מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. למחרת החלטת האו''ם על הקמת מדינה יהודית, אמר בן-גוריון:

אני אינני יודע מה העם רוצה. אני יודע מה צריך.

אלה היו המנהיגים של פעם. דור המייסדים שעלה לארץ מן הגולה. ואילו יורשו של בן-גוריון במפלגת העבודה, אינו יודע מה לעשות, לכן הוא הולך לשאול בעצת האיצטגנינים. מת החזון. הפרסומת היא שקובעת אם אנו נראים יפה - לא מעשינו. המציאות מראה לנו שהחזון איש צדק. העגלה הריקה היא שהביאה אותנו עד הלום.

---