העתונות של סוף השבוע ידעה לבשר לנו, כי ראשי מפלגות העבודה וקדימה מגששים ביניהם להתאחד לקראת הבחירות. המוטו של האחוד הזה הוא רוטציה בתפקיד ראש הממשלה. למקרא הידיעה גחכתי לעצמי, כי הידיעה הזו הזכירה לי את משל משל האטד מספר ''שופטים'' (ט' ח'): הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים, לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ... אבל יש כאן אירוניה. כי במשל התנ''כי העצים הם שחפשו את המלוכה, והעצים הכוונה לעם. בעוד שבמקרה שלנו שני העסקנים המפלגתיים הם הקוצים (האטד) שמחפשים לעצמם את המלוכה.

הבאתי את משל האטד, כי יש הקבלה בין שתי התופעות, של אז ועתה. פרק ט' שבספר ''שופטים'' פותח את הספור בתאור שאבימלך הלך אל תושבי שכם, והציע להם: מה אתם מעדיפים, ששבעים איש מאנשי ירבעם ימלכו עליכם, או עדיף איש אחד, שזה אני? וכי הדוגמא של ''קדימה'', שהיא אוסף של כל מיני עורבים וקוצים, חסרה לנו שוב? הסיבה להעלאת הרעיון המאופס הזה, היא משום שהתברר לשני העסקנים ''הבכירים'', שבסקרי דעת הקהל הם מדשדשים בגובה האפס. ואז הם נזכרו ברוטציה של פרס ושמיר - שמצאה חן מאד בעיניהם.

צריך היום להזכיר שהרוטציה ההיא הביאה לנו את אבדן טאבה. כי פרס רצה מאד לבקר במצרים. הוא ראה בעיני רוחו בקור ממלכתי כראש ממשלה, עם דגלים ותזמורת, ושטיח אדום. אבל אז מובארק אמר לו: אתה רוצה בקור במצרים, תן לי את טאבה. זו היתה המשמעות האמיתית להסכמה של פרס לשינוי כתב-הבוררות של טאבה. אבל האירוניה לעגה לפרס בפנים. אחרי שהוא הסכים למסור את טאבה למצרים, הוא קבל הזמנה לארוחת בוקר בבית קפה באלכסנדריה.

המציאות שבה אנו חיים מוכיחה לנו שאהוד אולמרט לא ראוי לכסא עליו הוא יושב. הוא מאד פוחד לקבל החלטות כואבות. מלחמת לבנון השניה הציגה אותו בכל מערומיו. וכל מה שהוא עושה מאז, לתחזק את השרדותו בתפקידו - ולכן הוא מפזר אתננים פוליטיים גדולים. אהוד השני, חשב שאם מפלגת העבודה קבלה אותו בזרועות פתוחות לתפקיד שר הבטחון במקומו של פרץ... עצם חזרתו של ''מר בטחון'' לממשלה, מבטיחה לו את המלוכה. אבל גם הוא פוחד לקבל החלטות... להביא לשינוי במדיניות הממשלה... או לחילופין לפרוש ממנה. אבל אם הוא פורש, הוא עושה זאת ללא כל הישג מרשים שישפיע על הבוחר הישראלי להצביע בעדו.

לפני זמן מה, פרסמתי מאמר על הליגה הערבית. שם הבאתי שיחה קצרה בין מנהיג מפלגת ה''וופד'' המצרית, סעד זגלול, לבין עבד א-רחמאן עזאם, שלימים היה מזכ''ל הליגה הערבית. בשיחה ניסה איש האחוד (עזאם) לשכנע את הבדלן (זגלול) לאחד כוחות. ואז האחרון השיב בשאלה: כאשר אתה מוסיף אפס לאפס ועוד אפס, איזה סכום תקבל? על אותו המשקל אפשר לשים את שני העסקנים שכני-האפסים, שיודעים בבטחה שממקום שבתם לא יוכלו להנהיג את העם. ולכן הם חושבים שהבעיה היא בַּכֵּס, ולא בהם.

צריך שמישהו ילחש על אוזנם, שהאפסים הם חסרי ערך. זה האחד שנמצא משמאלם הוא שמביא את העוצמה.

---