בדרך כלל, פעם בעשור, יש עלייה מסחררת של הבורסה לניירות ערך, בארץ, וגם בעולם. לא תמיד יש בזהות של זמנים, אך התדירות דומה.
זה אמנם מתחיל באיטיות, בזהירות ובשיקול דעת, אך לאט, לאט זה תופס תאוצה, ובום. זה מתפוצץ ומתפוגג תוך ימים ספורים או חודשים ספורים ומשאיר אחריו עשרות אלפים ובחישוב עולמי, אולי אפילו מיליונים של אומללים חסרי כל שאינם מבינים איך רכושם נעלם בין לילה.

כאשר בודקים, בדיעבד, את הסיבות, תמיד מגלים איזו שהיא הונאה קטנה. פעם זה היה ''ויסות מניות הבנקים'', פעם זה היה ''מתן הלוואות לרכישת קרנות נאמנות'' ועתה, לא בארץ, אך בהחלט משפיע (ברוח הגלובליזציה) גם על שוק ההון בארץ, דבר שנקרא ''סאב-פריים''. בארה''ב, נהוג לתת הלוואות לרכישת דירות ובתים בשיעורים גבוהים מאוד מערך הנכס, לעיתים עד 90%. אין שם את המושג ''ערבים'' או אחריות אישית. לא שילמת, תוך זמן קצר הוצא הבית למכירה. מה שנתקבל הולך לכיסוי ההוצאות וההלוואות. לבעל הנכס, בד''כ, לא נשאר כלום.

התמוטטות משכנתאות הסאב-פרייםכתוצאה מהגאות הכלכלית בשנים האחרונות בכל העולם וגם בארה''ב ובעיקר בשטח הנדל''ן. הוצע לציבור, בארה''ב, לרכוש נכס נדל''ני, בעיקר בתים, כנגד השקעה אישית קטנה ומשכנתא גבוהה ביותר, תוך רמיזה כי עקב עליית המחירים הצפויה, יעלה מחיר הנכס ויהיה אפשר למכור אותו ולהרוויח רווחי הון טובים (אם ההשקעה האישית היא בגבולות 10%-15% ועליית המחירים הצפויה היא בגבולות דומים, הרי יהיה רווח הוני של 100%).
העניין צלח, הקונים התרבו, רובם מבוססים ובעלי יכולת החזר (תשלומי המשכנתא) סבירה. אך תאוות הבצע גאתה והעסקה הקורצת הוצעה גם לקונים פחות ופחות מבוססים וחסרי יכולת החזר סבירה. הפיצוי של היזמים: ריבית גבוהה יותר. מאחר והבנקים למשכנתאות יכלו לגבות ריבית גבוהה יותר, היה באפשרותם לגייס כספים מהמשקיעים (בעיקר קרנות נאמנות, קרנות פנסיה, קרנות השקעה עירוניות ובנקים זרים) בריבית גבוהה יותר וכך המעגל התרחב והתרחב. הראשונים (הבנקים למשכנתאות) גבו ריבית גבוהה יותר, גייסו כסף בריבית גבוהה יותר, הקרנות הציעו ללקוחות ריבית גבוהה יותר וכולם ''חגגו''. אף אחד לא התייחס ברצינות למושג ''סאב-פריים'' - כלומר כסף בסיכון גבוה יותר.

והנה ראה זה פלא, אנשים החלו לממש את הבתים שבעצם לא היה להם צורך בהם ונקנו רק למטרות רווח קצר מועד, נוצר לחץ על שוק הנדל''ן, המחירים החלו לרדת, והמפולת החלה.
ראשונים התמוטטו הבנקים למשכנתאות, אחריהם חברות ביטוח שמבטחות אשראי, וכאשר זה הגיע לקרנות הנאמנות, הבנקים הנאמנים (על הקרנות) ספגו הפסדים אסטרונומיים כי לא יכלו, או לא רצו העבירו זאת ללקוחות.
אך לזה הייתה תוצאה נוספת, נזילות הבנקים התמוטטה, דהיינו: לבנקים לא היה כסף לתת הלוואות חדשות. הסכנה: התמוטטות כלכלית או, לפחות, מיתון כלכלי כבד (אי מתן הלוואות מונע פיתוח של עסקים חדשים והרחבות של עסקים קיימים).

הפתרון: הזרמה מסיבית של כספים מהבנקים המרכזיים והורדה דרסטית של הריבית.
הסכנה: אפשרות סבירה לאינפלציה בלתי נשלטת.
וכל זאת למה? בגלל תאוות בצע בלתי נשלטת של בנקאים.
התחלתי מ''ויסות מניות הבנקים'' דרך ''הלוואות לרכישת קרנות נאמנות'' וכלה ב''סאב-פריים'', בכל המקרים היו מעורבים מיליוני אנשים ורובם הגדול לא השכילו לראות את ההונאה שבדבר.


ז'רום קרווילומהונאה לנוכלים. לפני ימים אחדים התבשרנו שבחור צרפתי צעיר וצנוע הונה את הבנק בו עבד בסכום עתק של כ-‏7 מיליארד דולר! ממש לא יאומן!
הדבר הזכיר הונאות קודמות בסכומים אדירים אך למרבה הפלא לנוכל לא נשאר כלום (או כמעט כלום) מההונאה הגדולה, הכיצד?
מישהו תאר שיטה פשוטה להרוויח בקזינו. כל פעם תהמר בסכום כפול מההימור הקודם. מספיק פעם אחת שזכית וכיסית את כל ההפסדים ונשארת עם רוח נאות.
אך מה קורה כשנגמר לך הכסף? נשארת בלי גרוש.


ניק ליסוןגם הנוכל הצרפתי וגם הנוכל האנגלי מלפני עשור שנים (אשר מעל בסניף של בנק אנגלי, ברינגס, בסינגפור ומוטט את כל הבנק באנגליה) הכפילו כל פעם את ההימור עד שהוא הגיע לסכומים אסטרונומיים ונתגלה על ידי הנהלת הבנק (כמובן באיחור פטלי).
ועל מה הם הימרו?

בעשורים האחרונים התפתח ענף להשקעת כספים המכונה בשם ''נגזרות''.בענף הזה אתה לא משקיע במניה בודדת אלא במגזר שלם, למשל כלל מניות הנדל''ן בבורסה מסוימת, או כלל מניות שוק הנפט, או כלל המניות בבורסה מסוימת. מאחר ואתה יכול כל יום לצאת מההשקעה וההשקעה היא די סולידית, לכאורה, מאחר והיא מאגדת כמות גדולה של מניות שחלקן עולות וחלקן יורדות, הרי אתה נדרש להשקיע בפועל אחוז קטן מסך ההשקעה והבנק דרכו עשית את הפעולה שומר לעצמו בטחונות שלך להבטחת שינויים קיצוניים בהשקעה. התוצאה: סיכון קטן וסיכוי גדול.

מתי בכל זאת הסיכון גדול וההפסדים אסטרונומיים? כאשר אתה משקיע ללא צורך במתן בטחונות ולכן, כמו בקזינו, כל פעם שאתה מפסיד אתה מכפיל את ההימור.
מי יכול להשקיע בלי בטחונות? מי שיש לו בנק.
או לחילופין עובד בנק,אשר יודע את הנהלים, מכיר את הפרצות ומנצל זאת לעשיית רווחים לעצמו, או לחילופין הפסדים לבנק.

אז הייתה לנו אתי אלון בבנק למסחר והיה לנו גיא וייסמן בחברת הביטוח הראל והיה ניק ליסון בסניף הסינגפורי של בנק אנגלי מכובד ועתה יש לנו את ז'רום קרוויל
מהסוסייטה ז'נרל בנק. כולם נוכלים שהונו את מקומות עבודתם בצורה הפשוטה והכי לא מתוחכמת. ופה סוד הצלחתם - פשטות ורכישת אמון בלתי מסויג מהממונים עליהם.
ותמיד צצה השאלה: ואיפה הייתה הביקורת הפנימית של הבנקים והפיקוח הממלכתי על הבנקים?
והתשובה פשוטה. הם לעולם לא יצליחו לגבור על רמאי אמיתי.

---