המאמר פורסם גם באתר מאמרים.

זה זמן רב שהערבים הם הקובעים את סדר היום הפוליטי הכולל במזרח התיכון, כולל סדר היום הלאומי היהודי במדינת ישראל. הר הבית הוא בסך הכל הברומטר למצבו של העם היהודי, כשם שישראל היא הברומטר למצבו של העולם. האבסורדים של הר הבית הם ביטוי מובהק לאבסורד הקיומי שלנו.

הערבים ממלאים את שליחותם נאמנה. עלינו להתבונן בהם בהערכה וללמוד מהם פרק מאלף בהלכות תובנה רוחנית. שכן, הם שליחיה של ההשגחה, וממלאים את תפקידם על הצד ביותר. הם השוט המיועד ללמד אותנו בינה, תושייה והבנת מהותנו הרוחנית בעולם.

אין צורך להיות נביא על מנת לחזות מראש שהאבסורדים בארץ ישראל ובהר הבית, כגולת הכותרת, רק יחריפו לממדים הזויים שלא ניתן להעלותם על הדעת כיום, כל עוד נדשדש בביצת מי האפסיים שלנו, להתייחס לקסמי ''שטחים תמורת שלום'' כאל תכלית הבריאה, ולגדל כאן ערב רב מהזן האובדני של מותג הישראליזם.

חורבן קהילות גוש קטיף ועקירת יהודיהם, שהוא אחד הפשעים הזוועתיים ביותר בהיסטוריה העולמית, וללא ספק הפשע המחריד ביותר שביצעו יהודים כלפי עמם ובוראם, דרדר אותנו אל סף אובדן זכותנו על הארץ הזאת ואל סף שלילתה של ההבטחה.

הערבים שולטים כיום בהר הבית בזכות מלאה, שאין לנו שום עילה לערער עליה, במיוחד לאחר הפשע האתני הנתעב שביצענו נגד בני עמנו. ''ההתנתקות'' הייתה התנתקות מעצם זכותנו על הארץ הקדושה הזאת, התנתקות מצלם אנוש, והתנתקות מעצם התובנה הרוחנית של ייעודנו בעולם. בראש ובראשונה סימלה ''ההתנתקות'' את היוהרה הכעורה של הישראליזם הנבוב, המחוצף והאלים, שברוב סכלותו הרברבנית קרא תיגר נגד הברית המקראית מקדמת דנא.

שלטון הערבים על הר הבית הוא רק סימן לבאות. בזכות מלאה וללא כל עוררין בין אומות העולם, מתוך צידוק רוחני עליון, הם ישלטו על כל ארץ ישראל. שכן, אנחנו זכינו בחלון הזדמנויות שלא יסולא בפז, שער של גאולת עם ועולם, אך לא החמצנו שום הזדמנות לפשוע בארץ הקדושה הזאת, לחטוא בה, לזהם אותם, לטמא אותה, להתייחס אליה כאל מובנת מאליה. כך אנחנו מחמיצים את חלון ההזדמנויות שנפתח עבורנו, ואילו הערבים בדין הופכים להיות יורשיה ונוצריה של הארץ הזאת, עד שיחלוף לו דור המדבר ועוד חזון למועד.

החטא המכונן והבלתי נסלח שלנו הוא השתרשותה של מנטליות הסתמיות. בכל צעד ושעל על פני האדמה הזאת מצטייר יחסנו הסתמי לארץ ישראל כאל עוד ארץ אחת בין ארצות העולם. חטא הסתמיות הוא פשע נורא שגוזר עלינו גורל של נוכרים בארץ ישראל. האספסוף הישראליסטי שגידלנו כאן, אינו מסוגל לראות את הארץ הזאת אלא אך רק דרך עדשות עכורות ומוגבלות של ארץ מובנת מאליה. אלא שארץ ישראל היא בראש ובראשונה מהות רוחנית שבשום פנים ואופן אינה מובנת מאליה.

דברי ימיה של הציונות מגוללים חבלי ייסורים, דם, יזע, דמעות ואמונה של דורות חלוצים, שמסרו את נפשם על גאולת הארץ. מעשי גבורתם הם פרקי היסטוריה מאלפים המלמדים עד כמה הארץ הזאת אינה מובנת מאליה. אך הישראליזם השקוע בהבלי העינוגים, השפע החומרני, החקיינות הזולה, הוולגריות והחמדנות מעדיף לשכוח ולהתעלם מהרואיקה אנכרוניסטית של פריירים מעידן תרפק''ו שאבד עליהם הכלח.

אשר על כן, השוט הערבי הקדוש הוא זה המיועד להזכיר לעם הזה, שוב ושוב, את מהותה הרוחנית של ארץ ישראל. השוט הזה לא ירפה מאיתנו, לא ירחם עלינו ואף יכריע אותנו, כל עוד נמשיך לבזות את האדמה זאת בדורסנות נדל''ניסטית, לספסר בה ככל העולה על רוחנו ולהתנכר לסגולותיה המטפיזיות.

---