צ'רלס רוברט דרוויןצ'רלס רוברט דרווין (1809 – 1882) נולד בעיירה שרוסברי באנגליה למשפחת אצולה כפרית. אביו היה רופא וגם סבו (ארסמוס דרווין) היה רופא מפורסם פיזיקאי ופילוסוף (הנכד העריץ את הסב וקרא בשקיקה את ספריו ואף הושפע מרעיונותיו בכל הקשור לתיאורית האבולוציה). צ'רלס עצמו נחשב כ''כבשה השחורה'' של המשפחה שכן כל מה שענין אותו היה לצפות בציפורים ולאסוף חיפושיות ופרפרים. הוא נשלח (לפי מסורת המשפחה) לבי''ס לרפואה אך נכשל בלימודיו (שכן החיפושיות עניינו אותו יותר מנתיחת גופות…) ואז אביו הנכלם שלח אותו ללמוד כמורה (האב ראה בבנו ''אפס'' גמור ולדעתו אפס גמור יכול למצוא פרנסה רק במקום אחד – בממסד הדתי). הבן שמח מאוד ללמוד תיאולוגיה שכן הוא לא היה צריך להתאמץ כדי ללמוד את המקצוע הזה ונותר לו זמן רב כדי לאסוף את החיפושיות והפרפרים האהובים שלו. עם סיום לימודיו הוזמן דרווין לכהן כחוקר טבע באנית הצי המלכותי ''ביגל'' (האמת היא שלאניה היה חוקר אחר שלא היה מבני האצולה ולכן לא יכול היה לארח לקברניט לחברה – וזו הייתה הסיבה שהקברניט הזה חיפש בן אצולה שיהיה חוקר טבע ויוכל לארח לו לחברה בחדרו ובסעודותיו). דרווין הצעיר (בן 22 בלבד!) החליט – אחר היסוסים רבים שהיו קשורים להיפוכונדריות שלו – לצאת למסע בן חמש השנים בחופי אמריקה הדרומית והחופים סביב האוקיינוס השקט והאטלנטי – וכך באה תאוריית האבולוציה לעולם.

כדי שאפשר יהיה להבין על מה בדיוק מדברת התאוריה הזאת חייבים להגדיר קודם לכן מספר הגדרות:

א. מין (species) - קבוצה של אוכלוסיות טבעיות המקיימות ביניהן קשרי רבייה ומבודדות רבייתית מאוכלוסיות דומות אחרות.

ב. אוכלוסיה – אוסף אורגניזמים מאותו המין הנמצאים בבית גידול מסוים.

ג. פרט – אורגניזם ממין מסוים שמהווה חלק מאוכלוסיה של בני מינו.

ד. זוויג – (סקס) - זכר ונקבה.

העקרונות של התאוריה הזאת סוכמו על ידי דרווין עצמו בספרו ''מוצא המינים'' (עליו שקד 20 שנה עד שפרסם אותו) ואם נתרגם אותם ללשון ימינו הרי שהם כדלקמן:

1. המינים בטבע אינם יציבים והם משתנים כל הזמן ומסתגלים לסביבה המשתנה בה הם חיים.
2. בין פרטים – בתוך אותו המין - המאכלסים בית גידול מסוים יש שונות והם אינם זהים. על ידי ברירה מלאכותית, האדם מטפח גזעים של בעלי חיים וזנים של צמחים, בעלי תכונות שרצויות לו.
3. כושר ההתרבות של יצורים חיים עולה בהרבה (בטור גיאומטרי) על מקורות המזון ומשאבים אחרים שעומדים לרשותם (אלה גדלים בטור חשבוני).
4. השונות מאפשרת ברירה טבעית בין פרטים בכל אוכלוסיה, שפירושה: פרטים המותאמים טוב יותר לתנאי הסביבה שורדים (יש לשים לב: לא הפרטים החזקים ביותר אלא המותאמים ביותר לסביבה!!!!!!) ומעמידים צאצאים רבים יותר מפרטים אחרים, המותאמים פחות. תהליך הברירה הטבעית – שניתן לראותו כמלחמת קיום בין פרטים השייכים לאותו המין – מביא , פחות או יותר, לאיזון בין גודל האוכלוסיה ומקורות המחיה שלה.
5. קיימות תכונות תורשתיות העוברות מדור לדור. מבחינה אבולוציונית יש חשיבות רק לתכונות הללו.
6. שינוי בשכיחות של גנים באוכלוסיה (כתוצאה ממוטציות וברירה טבעית), עשוי להביא להיווצרות קבוצות שונות באותה אוכלוסיה, לשונות בין אוכלוסיות של אותו המין, ובסופו של דבר – לאחר שנוצר מחסום רבייתי בבין האוכלוסיות - הן הופכות להיות מינים שונים.
7. כל מגוון המינים הידוע כיום מקורו במספר קטן של צורות יסוד, אולי אף בצורת יסוד אחת (אב קדמון משותף שחי לפני כ-‏3 מיליארד שנים) מהן השתלשלו והתפתחו המינים השונים.
8. המינים מתפתחים, במהלך האבולוציה, מצורות פשוטות לצורות מורכבות ומשוכללות יותר ויותר.

אם נרצה לסכם את תורתו של דרווין נוכל לבוא ולומר: הברירה הטבעית היא המנגנון המביא להתאמה מירבית (אדפטציה) של יצורים לסביבה בה הם חיים, ולאבולוציה הדרגתית של מינים חדשים.
הערה: חשוב מאוד להדגיש שלפי התאוריה הדרוויניסטית (כפי שמבינים אותה כיום) לא היצור עצמו מסתגל או מתאים עצמו לסביבה אלא: החומר התורשתי עובר כל הזמן שינויים (מוטציות) שאין להם כוון והם אקראיים. במקרה של שינוי סביבתי ישרדו אלה שהייתה להם במקרה המוטציה המתאימה לשינוי הזה וזאת הכוונה ''בפרטים המותאמים ביותר''.

התאוריה הדרווינסטית חוללה סערה גדולה מאוד כאשר פורסמה שכן היא עמדה בסתירה לכמה מתפיסות היסוד של הדת וקמה התנגדות גדולה לדעותיו אלה של דרווין. ההתנגדות גדלה עוד יותר כאשר פרסם דרווין את ספרו ''מוצא האדם והברירה הזוויגית'' ובו טען שהאדם והקוף מוצאם מאב קדמון משותף או – במילים אחרות – האדם הוא מין ככל המינים שהתפתח על ידי ברירה ממין קדמון יותר, וכל חוקי האבולוציה חלים עליו כמו על שאר היצורים החיים. הכנסיה ומאמיניה (שהיו במאה ה-‏19 הרוב הגדול בתרבות המערבית) לא יכלו לקבל את הרעיון שהאדם שנברא – לפי התנ''ך – בצלם אלוהים מוצאו בעצם מאותו אב קדמון כמו הקוף.

למרות שהנוצרים המאמינים לא יכלו לקבל עליהם את התאוריה הדרווינסטית הרי דווקא תאוריטיקנים שענינם בחברה האנושית (כלומר הוגי דעות חברתיים – דתיים וחילוניים) הם שלמדו לקח מוסרי מתורת האבולוציה. הוגי הדעות הללו טענו שהקדמה האנושית (וביחוד המוסר האנושי) מוכתב אף הוא על ידי האבולוציה וראו בעיקרון ''נצחון החזקים'' או ''נצחון הטובים'' כעקרון מנחה לכל מיני אדיאולוגיות חברתיות. מענין מאוד לראות שהסוציאליזם, הקפיטליזם, הנאציזם והקומוניזם – כולם גזרו את האידאולוגיה שלהם מתורת האבולוציה ומעיקרון ה''חזק שורד''. מי שהתנגד לכך בתוקף רב היה ממציא התאוריה הלא הוא דרווין בכבודו ובעצמו. בשנת 1879 הוא כתב למשל: איזו השקפה נואלת רווחה בגרמניה, בדבר הקשר שבין הסוציאליזם ובין האבולוציה בדרך הבירור הטבעי).

בכלל הוא קבע כי התיאוריה שלו נכונה לגבי כל היצורים החיים אך רק אצל האדם ישנם גם גורמים אחרים שמשפיעים על האבולוציה שלו. היום אנחנו יודעים שהאדם הוא גם החיה היחידה שיכולה להשפיע במכוון על התהליכים האבולוציוניים של עצמה!

המאה ה-‏19 חזתה בפריחת האימפריה האנגלית ובפריחת אימפריות אירופיות אחרות שבכוח הנשק והטכנולוגיה שלהן השתלטו על טריטוריות ומושבות בכל חלקי העולם. באנגליה הויקטוריאנית (ובעקבותיה גם בכל העולם המערבי) ראה האדם הלבן בעצמו כגזע עליון שבגלל תכונותיו הגנטיות הטובות יותר הרי הוא זה שצריך לנהל את העולם ושאר הגזעים האנושיים הם נחותים לעומתו ולכן יכולים לשמש לו כעבדים או לשמש כוח היצור שיספק לו את כל צרכיו.


הרברט ספנסרבאוירה כזאת לא פלא שקמו כל מיני ''מדענים'' שהחלו גם לקשר בין התאוריה הדרווינסטית'' ועליונות הגזע הלבן ובנו תאוריות חברתיות שהיו מבוססות על העליונות הזאת. כך נוצר הדרוויניזם החברתי שנביאו הגדול היה פילוסוף בשם הרברט ספנסר (1820 – 1903) שלקח את עקרונות האבולוציה הביולוגית והחיל אותם (לפחות כך הוא טען) על החברה האנושית. הוא דיבר על כך שהחברה האנושית אינה שוויונית מטבעה אלא דיפרנציאלית: תמיד חלק מהאנשים בתוך החברה) יהיו בעלי השפעה חזקה יותר מחלק אחר. כל חברה זקוקה לאנשים שיהיו המובילים ומולם תמיד יהיה צורך ב''חוטבי עצים ושואבי מים'' שתפקידם יהיה פונקציונלי ולא מהותי. ברמה של עמים וחברות – כאן הוא החיל את עקרון המוצלחים שורדים וטען שרק החברות (והעמים) שהם יותר ''טובים'' הם אלה ששורדים. ההוכחה לכך לטענתו הייתה שאלה שהתאימו את עצמם גאוגרפית לנסיבות המשתנות הם אלה שהתפתחו ושרדו לאורך זמן. הוא המשיך בקו הזה וטען שהאבולוציה האנושית תעלים בסופו של דבר את העמים ה''בלתי כשירים או הבלתי מותאמים'' ואת הפרטים הבלתי כשירים בחברה האנושית. הוא גם טען שהקידמה האנושית תגיע באמצעות הישרדותן של מוטציות חברתיות על חשבון חוליות חלשות יותר. לדבריו אין מניעה לנפות את החוליות החלשות יותר באנושות על מנת שהאבולוציה האנושית תגיע לשלמותה האולטימטיבית. מכאן צצו ועלו עוד ועוד רעיונות גזעניים (שהרי ברור שה''טובים'' והמוצלחים הם בני הגזע הלבן ולכן יש לדכא ולהיפטר משאר הגזעים) וזה הביא לסינון המהגרים בארה''ב, עיקור מפגרים בארה''ב, ''תורת האגניקה'' ולבסוף אף לתורת הגזע הנאצית. דרווין עצמו התנגד לתאוריות שהאנישו את תורתו שכן הוא סבר (כפי שראינו למעלה – דווקא בענין הסוציאליסטים אך זו הייתה גם גישתו לכל הרעיונות האחרים שהאנישו את תורת האבולוציה) שהאבולוציה מסבירה רק את ההתפתחות הביולוגית הלא אנושית. הוא הבין שבגלל יכולותיו השכליות של האדם חוקי האבולוציה פועלים עליו אחרת (אם בכלל) ויש האומרים שבגלל החינוך הדתי שקיבל הוא בכלל סבר שהאדם אינו מציית לחוקי האבולוציה שכן איפוא שהוא יש בו משהו מן האלוהי או במילים אחרות – ''מותר האדם מן הבהמה''.


תומס רוברט מלתוסנביא כאן עכשיו דוגמא: דרווין השתמש בפיתוח התאוריה שלו ברעיונות של הכלכלן הפוליטי תומס רוברט מלתוס (1766 – 1834) שקבע שגידול האוכלוסיה נעשה בשיעור של טור הנדסי בעוד שקצב אספקת המזון גדל רק בטור חשבוני. לפי המודל הזה צפויה האנושות לנפילה גדולה עם עלית האוכלוסיה האנושית. דרווין הסיק מהתאוריה של מלתוס שבטבע חייבת להיווצר תחרות בין הפרטים והמינים (שכן קצב גידול האוכלוסיה גדול בהרבה מקצב הגידול באספקת המזון) ורק המותאמים יותר יצליחו לשרוד בתנאים הללו. מענין מאוד לציין שדרווין הבחין שהדוקטרינה של מלתוס אכן עובדת על אוכלוסיות של בעלי חיים אך לא על אוכלוסיות של בני אדם שכן הוא הבין שהאינטיליגנציה האנושית יכולה למצוא פתרונות לבעית המזון – כפי שאכן קרה: כאשר הגיעה אוכלוסית העולם (בשנות החמישים של המאה הקודמת) למצב שאכן לא היו מספיק מקורות מזון בשבילה הצליחה האינטיליגנציה האנושית למצוא פתרונות – גם בלי להגדיל את שטח השדות (''המהפכה הירוקה'' שהביאה לקבלת יבולים גדולים בהרבה מאותם שטחים על ידי פיתוח זני דגניים ננסיים שנתנו הרבה יותר גרעינים ליחידת שטח).

חסידי התאוריה שהאבולוציה הביולוגית פועלת גם על המין האנושי והיא המנגנון היחידי שפועל בו – נוטים להביא את הדוגמא של אירלנד לכך שמלתוס צדק ובאמת כאשר האוכלוסיה גדלה ואין מספיק מקום להגדיל את מקורות המזון – האוכלוסיה כולה נידונה לרעב. ואכן באירלנד של אמצע המאה ה-‏19 עלתה האוכלוסיה עד שבשלב מסוים עלתה כנראה יותר מדי ובהעדר מזון מספיק מתו מאות אלפים ברעב (כמיליון וחצי אנשים מתו ברעב הזה). גם אחרי שהרעב נגמר לא חזרה אוכלוסית אירלנד לגודלה המקורי בגלל העדר מקום מספיק לפיתוח מקורות מזון. הבעיה עם הדוגמא הזאת היא שאין לה שום קשר לתאוריות הביולוגיות: האוכלוסיה באירלנד לא התפתחה באופן חופשי אלא אנגליה פיקחה על האוכלוסיה הזאת ומאחר והם היו קתולים ואנגליה אנגליקנית הרי שהאנגלים יישבו אלפי אנגלים באירלנד והפלו אותם לטובה בכל הקשור לקרקעות ופרנסה מחקלאות. האירים הקתולים היו בעצם אריסים על אדמתם. כפתרון לבעית השלטון המדכא הם גידלו תפוחי אדמה בלבד (שכן הגידול הזה סיפק להם קלוריות במידה מספקת וכן היו תפוחי האדמה מזון טוב לחזירים שמצידם ספקו בשר לאיכרים המסכנים הללו). כל עוד הצליח גידול תפוחי האדמה הכל היה בסדר אך בשנת 1849 תקף כימשון את תפוחי האדמה וכל היבול ירד לטמיון. כך נוצר הרעב (ולא בגלל סיבות מלתוסיאניות) ומדיניות אנגליה באירלנד באותן שנים רק העצימה את השפעת הרעב ומאות אלפי בני אדם מתו או היגרו למדינות אחרות. בשישים השנים האחרונות גדלה האוכלוסיה בשיעור ניכר (למרות שהאי לא שינה את שטחו...) וזאת משתי סיבות: האחת אנגליה שוב אינה מנהלת את אירלנד והטכנולוגיה המודרנית מצאה פתרונות לחקלאות וכן הוסיפה מקורות פרנסה נוספים והאוכלוסיה התאוששה.

בדוגמא האחרונה ראינו מדוע האוכלוסיה האנושית אינה מצייתת בהכרח לחוקי האבולוציה ובאמת כבר דרווין כאמור, שם לב שלאדם יש תכונה מיוחדת (האינטיליגנציה) שעוזרת לו לפעול גם נגד החוקים הללו והופכת אותו ליצור מיוחד במינו בעולם החי. עם התפתחות המדע היום אנחנו יודעים שדרווין צדק ואנו חושבים היום שהאבולוציה של האדם עברה מפנה רציני ביותר ואצל המין Homo sapiens ישנו עוד מנגנון של ברירה שמכוון את האבולוציה של המין: הברירה התרבותית או האבולוציה התרבותית.

החוקרים חושבים היום שההומינידים (בני הסוג הומו) הראשונים הופיעו על במת ההיסטוריה לפני כ-‏3 מיליון שנים והם עברו מהפך ועברו לתנועה על 2 רגליים תוך כדי המעבר מהחיים ביערות לחיים בסוואנות פתוחות שנוצרו אז בגלל שינויי אקלים שכנראה התרחשו בעולם. להומינידים הללו לא הייתה הזריזות של חיות הטרף ואת התכונות הגופניות הנחוצות כדי להתמודד עם החיים הקשים בסוואנה. לכן נוצר לחץ אבולוציוני לפיתוח תכונות אחרות שיעזרו להם במלחמת הקיום. מאחר ולכל פרט לא היו התכונות הפיזיות הנדרשות לתפיסת טרף הוכרחו ההומינידים הללו להתארגן בקבוצות שצדו יחדיו. החיים ביחד יצרו ''לחץ חברתי'' להתאמת התנהגות הפרט לחיים בקבוצה. קבוצת ציידים כזאת הייתה צריכה גם להעביר אינפורמציה בכמויות הולכות וגדלות (יצירת תקשורת בין הציידים, יצירת כלים לצייד, יצירת כלי נשק וכדומה) וכך קרה שהלחץ הזה הביא להתפתחות מערכת אגירת המידע קרי: מערכת העצבים. במהלך האבולוציה מההומינידים הראשונים ועד ההומו ספיינס גדל נפח המוח פי שלושה והשתכללו מאוד איברי החוש ומערכת העצבים. כושר הקליטה ועיבוד המידע הלך וגדל – במקביל לעלית חשיבותם של הגורמים הסביבתיים –חברתיים יחסית לגורמים הפיזיים. במהלך ההסתגלות לסביבה המשתנה במהירות והנעשית מורכבת יותר ויותר התפתחו תכונות מנטליות ומודעות אנושית וכך נוצרה האבולוציה התרבותית. לפי התאוריה הדרוויניסטית התכונות הללו (המנטליות והמודעות העצמית) התפתחו אף הן באופן טבעי והן קשורות להתפתחות הגדולה במערכת העצבים והמוח. המנטליות היא תכונה ביולוגית שהשתמרה במהלך האבולוציה משום שאיפשרה התנהגות גמישה המותאמת לסביבה.

במין האנושי המודעות העצמית היא תכונה מרכזית המקנה לפרט יתרון הסתגלותי חשוב. ניתן לראות במודעות מין איבר שנוצר על מנת לפקח על מערכת עצבים שהפכה למערכת כה מורכבת עד שאין ביכולתה לווסת את עצמה. בכל מקרה התודעה האנושית היא תוצר חברתי של אינטראקציה בין בני אדם.

ההתפתחות המנטלית של האדם, האירגון החברתי ובמיוחד הכושר הלשוני ויכולת הלמידה שלו היוו את הרקע לצמיחת התרבות ותחילתו של תהליך חדש – האבולוציה התרבותית. האבולוציה הביולוגית והאבולוציה התרבותית הם שני חלקים של אותו תהליך טבעי – האבולוציה של האדם. אבל! – האדם הוא המין הביולוגי היחידי שהתאמתו לסביבה נעשית על ידי התרבות!!

אחרי שדיברנו כל כך הרבה על האבולוציה התרבותית ננסה להשוות בינה והאבולוציה הביולוגית:

1. במהלך האבולוציה הביולוגית נוצר אדם בעל מערך גנטי המאפשר לו לרכוש תכונות תרבותיות המקנות לו יתרון אדפטיבי. האבולוציה התרבותית היא איפוא תהליך של הסתגלות לסביבה בה חיים, הנעשית בעזרת מנגנון ברירה בין תכונות שונות של פרטים באותה אוכלוסיה, המביא להישרדות הפרטים שהם בעלי תכונות עדיפות.


2. באבולוציה ביולוגית האורגניזם מתאים עצמו לסביבה, בעוד שבאבולוציה התרבותית האדם מתאים את הסביבה לצרכיו.
3. באבולוציה הביולוגית התכונות מועברות מדור לדור באמצעות מנגנון התורשה בעוד שבאבולוציה תרבותית התכונות מועברות על ידי לימוד וחיקוי ולכן יכולות להיות מועברות בין הפרטים באותה אוכלוסיה וגם לדורות הבאים.
4. האבולוציה הביולוגית היא אקראית בעוד שהאבולוציה התרבותית היא רצונית ומכוונת. מכאן נובע שהאבולוציה התרבותית מהירה יותר וגם יעילה יותר מהאבולוציה הביולוגית.
5. האבולוציה הביולוגית היא תהליך בלתי הפיך ואילו האבולוציה התרבותית היא תהליך הפיך (הישגים תרבותיים וטכנולוגיים יכולים להיעלם אך ניתן לרכוש אותם מחדש בכל זמן).
6. לא תמיד עובדת הברירה התרבותית באותו הכוון כמו הברירה הביולוגית (הרפואה המודרנית, למשל, מאפשרת הישרדותם של פגים, נכים ובעלי פגמים גנטיים מלידה שהיו נכחדים בדרך הברירה הטבעית).
7. במקרים מסוימים האבולוציה התרבותית חסרת כוון אף היא - לדוגמא: השימוש במכוניות וכלי רכב אחרים גורם לתאונות קטלניות כאשר הקרבנות בהן נקבעים באופן אקראי בלי קשר לכשירותם הביולוגית.
8. במקרים רבים האבולוציה התרבותית הופכת תכונה גנטית בעלת יתרון אדפטיבי לתכונה נייטרלית – לדוגמא: האוכלוסיות האנושיות שחיו באקלים משווני חם פיתחו את התכונה הגנטית של הצבע השחור (שמקטין את חדירת הקרינה האולטרא סגולית המסוכנת לגוף) – אך כיום – בגלל התרבות – אין לתכונה הזאת שום משמעות (שכן האדם מתהלך לבוש, ממזג את האויר וכדומה).
9. לעיתים קשה לעמוד על מידת האדפטיביות של תכונה תרבותית - יש תכונות ומנהגים שהיתרון האדפטיבי שלהם ברור וידוע (כמו עשרת הדברות, שמירה על כללי היגיינה או אפילו לימוד בבית הספר. כל אלה תכונות שמעלות את כושר ההישרדות, ההסתברות להצלחה כלכלית, והסיכויים למצוא בן/בת זוג). מצד שני קיימות תכונות תרבותיות שיתרונן האדפטיבי מסתבר רק בעקיפין (לבישת בגדים אופנתיים היא לכאורה רק בגלל שיקולים אסטטיים אך למעשה הם נועדים להגדיל את המשיכה בין הזוויגים) וקיימות גם תכונות תרבותיות שהן ניטרליות לחלוטין מבחינת השרידות (למשל: התפשטות אמונות תפלות, סגנונות באמנות, או אכילה של מזון מהיר).
10. האבולוציה התרבותית מחלישה לעיתים את הכשירות של האוכלוסיה במובן הדרוויני (ראה סעיף 6) - האבולוציה התרבותית גורמת כאמור להישרדותם של פרטים פגועים ובכך היא מקטינה את הכשירות של החברה כולה. ישנם חוקרים שטוענים שהאבולוציה התרבותית תביא בסוף לניוונו של הגנום האנושי אך אחרים סוברים שלעולם ההתפתחות התרבותית (קרי המדע והרפואה) תוכל לשלוט בבעיות הגנטיות הללו.

---

סיכום

ביבליוגרפיה
רעיה אילן, אבולוציה – מראשית החיים עד להופעת האדם. ג'ון קסטי, גן העדן הרבוד. צבי ינאי, מסע לתודעת הטבע. ''תומס מלתוס''. פרופ' עוזי ריטה, ''מדע האבולוציה וסיפור בריאת העולם''. קג'טי נגהי, ''צ'ארלס דרווין: אבולוציה והשפעות היסטוריות''. דליה איתמר, ''ברירה טבעית וכלכלה חופשית''. עדי עליה, ''אב אבו אבול אבולוציה''.

מכל האמור לעיל עולות כמה מסקנות חשובות:

1. האדם – באשר הוא אדם – הוא אמנם יצור ביולוגי שכפוף לחוקי האבולוציה הביולוגית – אך ניתנה לו ''מתנה'' של האבולוציה התרבותית שמאפשרת לו להתפתח יותר מכל היצורים האחרים, לשנות את סביבתו ואף לשנות או לשלוט בתהליכים הביולוגיים שחלים עליו.
2. בגלל אותה אבולוציה תרבותית אסור לבדוק את התהליכים העוברים על אוכלוסית האדם באותם כלים (או לאורם של אותם חוקים) כמו את אוכלוסיות היצורים החיים האחרים
3. אין שום קבוצה אנושית שמראש יש לה תכונות ביולוגיות ''טובות'' יותר וכל מה שנאמר במאמר הזה נאמר על כל האוכלוסיה האנושית.
4. אחד מהמרכיבים של האבולוציה התרבותית הוא יכולת הלמידה של האדם שהיא גבוהה ומורכבת הרבה יותר מזו של כל היצורים האחרים. יכולת זו נמצאת אצל כל אדם ואין שום חוק ביולוגי שאומר שהיא גבוהה יותר אצל קבוצה זו או אחרת של בני אדם. ההבדלים בין הקבוצות האנושיות הם אולי תוצאה של האבולוציה התרבותית – ולכן ניתנים לשינוי.
5. סעיף 4 נמצא כאילו בסתירה לעניין לענין מבחני ה-I.Q. (שכידוע ''מראים'' כאילו ישנם הבדלים מובהקים בין קבוצות אנושיות שונות) – אבל מחקרים רבים מראים שאין לדבר שחר וההבדלים נובעים (רובם ככולם) מהבדלים תרבותיים ולא ביולוגיים. (וזה כבר נושא אולי למאמר אחר).

---