הרב דודי שפיץ הוא מראשי תנועת מנהיגות יהודית ומהפעילים הבולטים למען א''י בצפון הארץ ובכלל.

ש: מי אתה הרב דודי שפיץ? ספר בכמה מילים על עצמך, פועלך בזירה הציבורית? מתי חברת למשה פייגלין ומנהיגות יהודית?
ת:מעט על עצמי: עובד בחברת מזון בינלאומית, כרב החברה. תפקידי העיקרי אחריות על תחום הכשרות ומעט גם על שאר ענייני היהדות בחברה. החברה מוכרת בישראל בעיקר במותגיה, שהוותיק בהם הוא ''תלמה'', ''קנור'' הבינלאומי ואחרים. התחלתי בפעילות יוזמת למען השמירה על הארץ וערכי היהדות, בעיקר בזמן כריתת הסכמי אוסלו, בהם ראיתי עיוות של רצון העם היהודי ותחילה של החרבת כל מה שנוצר בתהליך שיבת ציון. מגיל הנעורים הייתי פעיל למען העם והארץ, אבל רק בשנים הארונות יזמתי והובלתי בדרכים שונות. למשה פייגלין וחבריו הצטרפתי בזמן המאבק נגד הסכמי אוסלו, במסגרת תנועת ''זו ארצנו'', כפעיל שטח בצפון הארץ. כמו כן, הוקסמתי מהמאמרים של מוטי קרפל ושל משה והזדהיתי איתם בנגיעתם בשורשי הקשיים של החברה הישראלית, בהתמודדותה עם בעיות התקופה. כאשר משה פייגלין קרא להצטרפות לליכוד, הופתעתי, אבל יזמתי פגישה איתו לברור העניין והצטרפתי. מכאן את מלוא האנרגיות הציבוריות שלי הפניתי לאפיק זה, במטרה לפתח אלטרנטיבה מהותית להנהגת העם היהודי ומדינתו.

ש:ישנם מי שמדביקים למנהיגות יהודית את הטענה שהיא חותרת ל''מדינת הלכה'' האם יש בכלל תצורה כזו מבחינה מדינית יהודית? האם זה קרה אי פעם בעבר?
ת:לעניות דעתי, אין דבר כזה שנקרא מדינת הלכה. בעבר כאשר העם היהודי או ליתר דיוק עם ישראל לשבטיו, קיים חיים ממלכתיים מלאים בארץ ישראל בימי בית ראשון והמלכים סביר להניח, שההלכה כפי שעברה מדור לדור עד לאותה תקופה הייתה מחייבת, כלפי העם. אבל תנאי לכך היה הסכמה וקבלה מוקדמת של העם את ההלכה על עצמו. בלי שהעם יקבל על עצמו את ההלכה, אין אנו יכולים לאכוף אותה. כיום כאשר חופש הפרט הוא רעיון מוביל בחברה, בוודאי שאין להעלות על הדעת כפייה כלשהי של ההלכה וכל התאמה של רעיונות יהודיים למציאות, צריכה להיעשות בהסכמה ציבורית. אגב, היהודים בישראל מאוד מכבדים את ההלכה היהודית ואם לא יכפו עליהם, ישמחו לקבל אותה על עצמם, באופן המתאים לכל אחד ואחד כפי שניתן לראות ביום כיפור שנשמר בכל שנה בלי חוק מחייב.

ש:מאילו מקורות יהודיים שואבת מנהיגות יהודית את התצורה המדינית שהיא מבקשת ליצור?
ת: נועת מנהיגות יהודית מנסה ליצור התנהלות מדינית הנשענת על התרבות היהודית בכללה. תרבות זו התפתחה במשך הדורות מאברהם אבינו עד היום, עבור דרך תקופת התנ''ך, המשנה, התלמודים ואלפיים שנות גלות. תקופה זו העניקה לעם ניסיון מצטבר שאין כמותו בדברי העמים ויש בה פוטנציאל עצום, שבכוחו להתמודד עם כל שאלות התקופה.

ש: האם המקורות וההלכה היהודיים מסוגלים לעמוד בצרכי מדינה מודרנית? מי אמון על פיתוח ההלכה לכדי מערכת רלוונטית לממלכתיות של מדינה? מה עושים עד פיתוח שלם כזה?
ת: צריך רק לדעת למצוא ולהתאים את הערכים וההלכה היהודיים למציאות המודרנית שלנו. זו משימה אדירה לדור כולו ואפילו לדורות הבאים, שצריכה להיעשות מתוך בחירה חופשית וללא כפייה. לכל יהודי באשר הוא יש חלק ביצירה הענפה של עמנו לאורך הדורות וכל מי שיש לו את היכולת והרצון מוזמן לפתח את ההלכה לכדי יכולת התמודדות עם אתגרי התקופה הנוכחית. המציאות המתפתחת מקדמת אותנו לצורך הזה והיא תהייה זו שתגרום לפיתוח הזה להתממש. אגב, ישנם כבר קיום ארגונים המנסים ליצור את הכלים הללו.

ש: כשהרב מחבר את מאמרי פרשת השבוע מה המסר שמבחינה אישית הכי חשוב לרב להעביר?
ת: במאמרי פרשת השבוע, אני מנסה בעיקר ליצור אקטואליזציה של התנ''ך ופרשיותיו להוויה שלנו. כמו כן, מאמרים אלה הם ניצנים למשנה התורנית של התנועה.

ש: הרב פעיל בנוסף למנהיגות יהודית בארגוני שטח אחרים, כיצד אתה רואה את הדינמיקה בין הארגונים השונים שיש להם מחנה אידיאולוגי משותף אבל שיטות פעולה שונות כסותרות משלימות או אולי כנתיבים נפרדים?
ת: ארגוני השטח של המחנה היהודי הלאומי כולו, מנסים לתת תשובות ישירות לאתגרים השונים שמציב השלטון בפנינו. פעילותם חשובה ביותר ומאפשרת הבעה של התחושות העמוקות והבריאות של הציבור היהודי הנאמן לערכיו. תנועת מנהיגות יהודית, בהצעתה אלטרנטיבה שלטונית כוללת, מנסה להתמודד עם בסיס הערכים, שעליו נשען השלטון הנוכחי, שהינם ערכי העולם המערבי, המושתתים על ערכי הנצרות במקורם. סבורני שאלו נתיבים שונים להתמודדות עם אתגרי התקופה המשלימים זה את זה ותומכים זה בזה.

ש: איך הרב מתייחס לחלוקה החברתית שחידשה מנהיגות יהודית, במקום דתיים חילוניים ומסורתיים ציבור אמוני מול ציבור שאינו אמוני?
ת: החלוקה לציבור אמוני מול ציבור שאינו אמוני, כוונתה לבטא את המכנה המשותף המרכזי ביותר של העם היהודי לאורך הדורות קרי היהדות. הציבור האמוני הוא זה הרואה ביהדות את זהותו המרכזית ומכאן כל פרט מביע את יהדותו, בדרך הנראית לו וצריך להשיב בראש ובראשונה לעצמו במה יהדותו מחייבת אותו. הדבר החשוב בזה הוא שלמעלה מ-‏80% מבני העם היהודי רואים ביהדות את זהותם המרכזית ומכאן שהכינוי ''אמוני'' יפה להם, בעוד שהכוחות השולטים בחברה בישראל ובביטוייה התרבותיים כמו התקשורת ומערכת המשפט, הם אלה שאינם אמוניים, שאנו מכנים אותם ''העשירון הנאור'', בהיותם לא יותר מ-‏10% מבני העם היהודי, הרואים את זהותם המרכזית באזרחותם הישראלית וממילא כוונתם, שהמדינה תהייה מדינת כל אזרחיה ותתערה בין האומות הנאורות, לשיטתם או במשפחת העמים ובכך לנתק את האומה מערכיה היהודיים.

---