פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_457

כריש שחור / טור אישי

יורם המזרחי (יום חמישי, 20/06/2002 שעה 6:27)

כריש שחור

יורם המזרחי

''כולם יראים את הכריש הלבן כשאת הקרבנות טרף השחור''
(תרגום מניב פולינזי)

בזירה הבין לאומית, השולית, מתנהלים ''עסקים כרגיל'' עם מינון יומי של סבל, קטל, הרג ועוולות, שבסך הכל מגמדות ארועים בישראל וברשות הפלסתינאית.
עיון יומי ברצף מידע,הבא ממקומות מרוחקים, לפעמים אקזוטייים ולכאורה קסומים ושלווים - מעלה בכל פעם מחדש שאלה - מדוע בוחר העולם להתמקד דווקא במה שמתרחש בין הירדן לים התיכון וממטולה עד אילת?... האם זה גורל ''עם הבחירה'' או גורל ''הערבים הנבחרים'' מתוך החלטה קוסמית אלוהית, או תוצאת אופייה ''הכרישי'' של תקשורת העידן המודרני וראשית המאה ה21?

כ''דייג כרישים שחורים'' שבעוונותיו עוסק בכך גם באופן מקצועי, הרשיתי לעצמי, בחסדי פא''צ, תענוג כתיבת טור שבועי בעניני ''כרישים שחורים'', כשהמדריך והמכוון אותי הוא הפתגם הפולינזי שבראש העמוד... והנה מספר רעיונות וקווי פתיחה בלבד -למחשבה בשאלת ''ההעדפה הכרישית''... נפט, יהודים, או אנדרדוגס (underdogs) ערבים?

בצפון-אמריקה נהוג להציג ''שאלות מקורות דלק'' בבסיס נסיון ''להבנת'' את הסכסוך הישראלי-ערבי.
לאמריקאים זכורה, למשל, תקופת האמברגו הערבי על יצוא דלק (שנות ה- 70), וכשהם באים לנתח, באופן פשטני, סיבות לעניין הגובר בעימות הדמים ''שלנו'' הם נוהגים להציג רשימת אינטרסים אמריקאים, כמעט חסרי קשר בין אינטרס אחד לשני... שהם יסוד ההתענינות חסרת התקדים.

דלק
זמינות תקשורתית וחווית ''סיפור טוב''
תמיכה בדמוקרטיות ושאיפה ''לדמקרט'' כביכול את המזה''ת,
תמיכה בבנות-ברית (אוקסימורון סעודיה לצד ישראל וכיו''ב)
המלחמה הבינלאומית בטרור
ארץ התנ''ך ומולדת הנצרות

עיון בנ''ל מלמד שחשיבות דלק מהמזה''ת ירדה, עם גילוי מקורות דלק ואנרגיה חדשים, היכולים למלא את מאגרי העולם המערבי, ללא הישענות על דלק ערבי.
עם זאת, אין לבטל משקלן של ''שדולות הלובי הכלכלי בין לאומי'' המחובר להשקעות עתק בעולם הערבי, כולל השקעות ''כסף ישן'' בתעשיית הדלק, יצוא דלק והעברתו מיבשת ליבשת, תעשיית הנשק ויצוא טכנולוגי בכלל.
המסקנה היא שכותרת הדלק תוחלף בקרוב בכותרת ראשית אחרת, גם היא מזן כלכלי, ממוקדת לאו דווקא בזו המדגישה מילת קסם אחת: ''דלק''...

גורם תקשורת חדישה, בפרט אלקטרונית ומקוונת, הופך זרימת מידע ''מהשטח למרקע'' לקריטית בהיבטי ''זמן אמיתי'' ורייטינג, כשקהל צרכני חדשות, המחובר בין יבשות באמצעות רשתות טלוויזיה בינלאומיות או באמצעות האינטרנט תובע ''חדשות עכשיו'' מתובלות ככל האפשר ברוטב העיתונאי שבתאורי דם יזע ודמעות... תרכובת המצליחה לרתק מאות מליוני בני אדם.
בתחום הזה יש לישראל והרש''פ כמה ''יתרונות'':
שטח כסוי קטן... נוחות תנועה והגעה מהירה כמעט לכל ארוע. צבא כתבים, מודיעים, צלמים וכיו''ב, הפרוס כמעט בכל ישוב ובוודאי שבכל איזור, וכך אפשר להביא את הזוועה ישר מהכביש מגואל הדם לבית צרכן החדשות...
לתכונות אלה יש כמובן ''רצף מסתבר'' של ראיונות, שיחות, פרשנים וצבא ערוך ומוכן של דוברי כל הצדדים המוכנים, בהתראה של דקות, להופיע מול המצלמות, או להביע דעה... יתרון טכנו-תקשורתי שאינו קיים בהרבה מדינות עימות...

ארצות הברית, שהעומד בראשה (כמו קודמיו) מרבה לדבר בשבח הדמוקרטיה והצורך להנחילה לכל העמים, שבויה בנוסחאות שונות ומשונות המלוות ניסוחים רטוריים. כך, למשל, נולד מיתוס היתרון הדמוקרטי של ישראל על פני שכנותיה. סיסמה טובה ושגורה כמעט יום יום... בלי לשים לב לעובדות המביכות שארצות-הברית וידידותיה מקיימות קשרים מצויינים והרמוניים עם משטרים דיקטטוריים החל בסעודיה וכלה בפקיסטן... אך כשטוענים בשם למען ''בנות ברית'' קשה לדובר הבכיר להסביר מדוע עקרון הדמוקרטיה טוב לצד זה ולא לשני וכך נשארים עם... הסיסמה הראשית, ''דמוקרטיה'', וזו נקלטת יפה בתקשורת ובמה שמכנים ''דעת הקהל''...
בהקשר זה יש לישראל נקודות זכות ולשכנותיה ויריבותיה מעט מה להציג אך בימים אלה השימוש בטיעון ''הדמוקרטי'' נשמע, לפעמים, שאבלוני, משופשף ...ועייף.

בצפון אמריקה הכוחנית, המאוהבת בנושאי צבא,יש לישראל דמות של ''אחות קטנה ואמיצה'', כשלא אחת נעשה שימוש זהה בין סופרלטיוים אמריקאים לישראלים... למשל ''הטייסים הטובים ביותר'' וכיו''ב...

תדמית המודיעין הישראלי ''הכל יכול'' ושינון סיפורי הפשיטה על אנטבה, או לכידת אוניית הנשק ''קארין איי'' ובימים אלה ''החוצפה'' שבהריסת כור ''אוסיראק'' מממשיכים, בינתיים, להיראות ולהישמע מאד ''אמריקאים'', וביבשת שהמציאה את רמבו, סופר-מן, הקאובוי וארנולד שוורצנגר, קל להזדהות עם ארועי המזרח התיכון, שיום יום מציגים בכפיפה אחת את ''הטוב הרע והמכוער'' כולל פעלולים, מוות מול המרקע וחיפוש מתמיד אחר גיבורי יום, שעה, או רגע....

למתרחש בארץ-התנ''ך יש כמובן מאליו ''היבט תנכ''י'' ובארצות הברית, שהיא, לעניות דעתי, המדינה הדתית ביותר במערב, יש משמעות עמוקה למה שקורה בירושלים או שכם ועזה. מה גם שמיליוני אמריקאים פונדמנטליסטים-נוצרים מצפים בקוצר רוח לשיבתו השניה של ישו שתבוא, כידוע, אחרי ארמגדון, מלחמת סוף העולם, שתיפתח... כן, דווקא באיזור מגידו, הוא ארמגדון. פונדמנטליסטים נוצרים אינם מרבים לברר ''מי צודק ומי לא''. עבורם די בהסברי ''הגשמת החזון היהודי נוצרי'' הקשור במשיח ושיבת עם הבחירה לארצו...
חלק ניכר של מזילי הדמעות האמריקאים מקווים, בסתר ליבם, שרצף הדמים יוליד ''סוף סוף'' את המלחמה הגורלית.

ההתעיינות הקיצונית באיזור קשורה, כ''פוליטיקלי קורקט'', לחיפוש מתמיד אחר ''אנדרדוג''. בנושא זה יש ''בלבול תפקידים'' בדרמת ראיית היהודים ''כדפוקים באופו היסטורי'' מול ''הישראלים כחזקים והפלסתינאים כדפוקים הזמניים''.
כאן חשוב לשים לב לעובדה, שחרף הפטפטת האמריקאית על ''בנות בריתנו'', הצורך לחזקן וכו', הם נזהרים שלא להציג, לפי שעה, את תמונת סך הכח הבין-ערבי מול ישראל, ולצורך השוואת ''אנדרדוג מול אנדרדוג'' מסתפקים בציור המדוייק של ''ישראל חזקה מול פלסתין חלשה''. אף שבתחום זה, על רקע ה''שאהידים'' של שיח' יאסין, הצטמקה, כמעט נעלמה, התדמית ההרואית הישנה של ''ילד עם אבן מול טנק ישראלי''...

השורות הנ''ל, פרי הרהור מול המקלדת, המיועדות להביא לויכוח או הד. הן מבררות, לדעתי, מדוע מתמקדים דווקא באיזור הקטן והצר של ישראל והרש''פ... וכי מה? אפשר לצפות שצבא העיתונאים יתפרס באלג'יר ש- 120 אלף מאזרחיה מצאו מותם במלחמה אכזרית בין פונדמנטליסטים לצבא הממשלה? שאפשר יהיה לדווח ומייד על ארועי דמים בצ'צ'ניה או בקשמיר, בטוגו או בניגריה? התשובה היא פשוט ''לא''. ידוע ש''מולך התקשורת'' דורש קורבנות מיידיים, ללא הפוגה וללא שובע. את אלה, בעוונותינו, אפשר להשיג רק בארץ הקודש, ארץ הניגודים והפלורליזם הרעיוני, הכל במרחק אפס מהארוע הנדון.
ראו רק מה מתרחש בימים אלה בין הודו לפקיסטן,על רקע סכנת עימות גרעיני ריאלי והרה גורל. מידע או עיסוק ללא סוף? כמעט אפס, למעט פרשנים ועוזריהם הממתינים להיקרא לתכנית טלוויזיה זו או אחרת שפה ושם נקראו להסביר או לבאר.

כמי שהיה כתב חוץ, באפריקה, במזרח הרחוק ועוד, ברור לי שישראל/רש''פ הן התחום הטוב והנוח ביותר לכיסוי דרמטי רצוף ''חי עם דם'' ומול אלה קשה להאבק.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=3424
	ברכות
	אלכסנדר מאן (יום חמישי, 20/06/2002 שעה 12:35)
	יורם שלום, ברכות חמות להשקת טורך האישי והקבוע ''כריש שחור''. כבר מעילעול ראשון בטורך נוכחתי ללמוד ולדעת כי הזווית היא זו ש'עושה' את העניין, ומכתיבה את הרגש, וכנראה את המחשבה. הזוית שאתה מציג מצפון אמריקה חשובה לא פחות, ואולי אף יותר, מהזוית אותה אני מציג מצפון אירופה, וזהו אולי הדבר המעניין בפא''צ, שכולנו מקבלים זוויות תצפית שונות, ימניות ושמאליות, ממקומיים ומיורדים, מדתיים וחילונים, וראה זה פלא - על פי רוב קיימת דינמיקה של דיון, ולאו דווקא דינמיקה של עלבונות ולעג. הנקודה המעניינת בטורך זה שהצטיירה בעיניי היתה התייחסותך לתפיסת העולם האמריקאית בכל הנוגע לאינטרסים אמריקאים כלכליים, ומעמדה המיוחד-מוזר של ישראל בתבנית געשטאלט זו, אשר חוזרת ומאששת את שחשבתי תמיד: בסופו של דבר דואגת ארה''ב לאינטרסים של ...ארה''ב בכל מקום אפשרי, גם על חשבון ידידויות אמיצות ותפישת עולם ערכית דומה עם מדינות אחרות. נקודה למחשבה שלך בברכה אלכס


	http://www.faz.co.il/thread?rep=3447
	כריש שחור - מרים את הכפפה!
	ראובן גרפיט (יום חמישי, 20/06/2002 שעה 20:07)
	הבעיה אשר העלת מטרידה את עולם התקשורת מזה שנים. כידוע, בארץ ישראל, אבסולוטית, הכי הרבה כתבי תקשורת חוץ והכי הרבה רשתות מסקרות אותנו. כנראה, יש מעט מכל אחת מהאלטרנטיבות אשר העלת. אבל - הרשה נא לי להוסיף כמעא. 1) בעולם יש , סדר כודל , של בליון מוסלמים, 52 מדינות מוסלמיות. המוסלמים מצויים בכל פינה בעולם. 2) לנצרות יש אובססיה כלפי ''האחות הבכירה'' כדברי האפיפיור הנוכחי. שים לב שההגמונים , הארכבישופים כולל האפיפיור חובשים כיפה, וכן גם המוסלמים הדתיים. 3) אתה לבטח,כתושב חוץ, חש את האמביבלנטיות , האהבה, שנאה, קנאה, הערצה, דחיה, תעוב, הכל יחד , בתחושות של אנשים בעולם הרחב. סתם סיפור פיקנטי מתקופת הצעירות שלי: לפני כ 30 שנה, טיילתי באפריקה, כולל במדינות שלא היה לנו יחסים דיפלומטיים. באחת השמורות של אוגנדה, פוגש אותנו פקח ושואל, מאין אתם? הסברתי לו שאני מישראל, לא כל כך הבין, ואז אמרתי, מארץ הקודש, ירושלים? האיש , כמה שחור, החליף צבע! פער את הפה, חששתי שיגמור את כל החמצן עקב הבליעה הרעשנית שלו, ואמר בקול רם, ספק צעקה, איפוא שגר ישו היהודי? ,חששנו לספר לו שישו מת, לכן אמרנו לו כן. חבל לספר על היחס שקיבלנו מרגע זה. בארץ סמוכה, נעצרנו על ידי קבוצת חילים, ספק שודדים, מאיפוא אתם? מישראל? לא ידעו, לפתע אחד שואל, זה מאיפוא שדיין חי? ומסמן על עין אחת מכוסה? כן אמרנו, נו - הכביש נפתח, החילים נעמדו בשורה, והצדיעו לנו. גם בטיול האחרון, זה לא מכבר, בארץ הולדתי, אוסטריה, נכנסתי לחנות ששם מכרה בחורה מקסימה דברים מהמזרח הרחוק ( אני אוהד מושבע של התרבות במזרח), מאון לאון - שיחה על ישראל. ומה אומרת לי הגברת הצעירה, ''הלואי שתשמידו אותם את המוסלמים, הם רק עושים צרות בעולם. הייתי בהודו. בפיליפינים - ברברים אלה. גם כאן הם באים ומשתלטים על הכל''. מה שמענין בסיפור זה, שאנו מוכרים בכל מקום. יש ענין גלובלי.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=3448
	תשומת הלב לישראל - הסבר פשוט
	שי (יום חמישי, 20/06/2002 שעה 20:15)
	אדם מתעניין בסביבה או בחברה הקרובה לליבו. אנו מתעניינים במה שקורה בבריטניה או בארה''ב יותר מאשר בפקיסטן או בבחריין הקרובות אלינו גיאוגרפית, משום שהחברה הבריטית והאמריקנית היא חברה מערבית שתנאי החיים בה דומים לשלנו. ישראל היא החברה המערבית הדמוקרטית היחידה המצויה היום במלחמה ואין פלא שהיא מעוררת תשומת לב כל כך רבה מצד כל בני המערב.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=3449
	יורם יישר כח
	סוריא סהארה (יום חמישי, 20/06/2002 שעה 20:18)
	נהנתי מאד מקריאת טורך האישי כריש שחור ורכשתי דעת בנושא. יישר כח. סוריא


	http://www.faz.co.il/thread?rep=3450
	עוד הסבר אפשרי
	יובל רבינוביץ (יום חמישי, 20/06/2002 שעה 20:44)
	היכן הכי כדאי להיות כתב זר? אולי בוושינגטון, לונדון או ניו-יורק. אבל אם אתה מהזן הרץ לסקר מלחמות (או כזה שמטילים עליו את המלאכות השחורות), היכן תבחר? פקיסטן? עיראק? סודאן? ישראל? נראה לי שההתלבטות אינה קשה. רק בישראל אתה יכול להמשיך לחיות בסגנון המערבי לפני ואחרי שאתה רץ לסקר את המלחמה. אף אחד לא ייטפל אליך משום שאתה מערבי, או משום שבא לך לשתות בירה. בקיצור - ישראל, כנראה, מובילה בסעיף תנאי השירות של מדינות במלחמה.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=3453
	יובל - אתה צודק ויש להוסיף לבירה גם גם את הנשים
	ראובן גרפיט (יום חמישי, 20/06/2002 שעה 21:26) בתשובה ליובל רבינוביץ


	http://www.faz.co.il/thread?rep=3547
	פרידריך ניטצה כבר עסק בנושא הזה וטען שהיהדות
	אורי מילשטיין (שבת, 22/06/2002 שעה 7:07) בתשובה לראובן גרפיט
	הולידה את תרבות המערב. ושימו לא - לא את ישו את הנצרות בלבד. המדובר אינו בארץ התנ''ך ובפונדמנטליסטים הנוצרים בלבד כפי שכתב יורם, בתנאי שירות משופרים בלבד כפי שכתב יובל או ברטיה על עינו של משה דיין בלבד כפי שכתב ראובן. מבחינת אנשי המערב מדובר כאן במקור התרבותי של כולנו. מבחינת אנשי המזרח והדרום מדובר במקור התרבותי של המערב הדומיננטי בעולם שראוי ללמוד אותו. ומענין לענין באותו עניין: אחד מסודות כוחה של הדיפלומטיה הישראלית היא האמונה בקרב מקבלי החלטות רבים בעולם כי ישראל היא כל יכולה בממשל האמריקאי והדרך לוושינגטון עוברת בירושלים. אחד הגורמים להצהרת בלפור ב- 1917, היה כוחם של יהודים וכוחה של היהודות ולפיכך כוחה של מדינת ישראל הפוטנציאלית בוואשינגטון.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=3710
	זרעי אייפ''ק
	הצבי ישראל (יום שני, 24/06/2002 שעה 20:15) בתשובה לאורי מילשטיין
	זה לא קצת אנכרוניסטי (דהיינו, מחוץ לזמנו) לטעון כי יש קשר בין הצהרת בלפור לרצון בריטי להגיע למסדרונות השלטון בוושינגטון? בשנת 1917 היהודים היו עדיין מיעוט מבוטל ולא משפיע בקרב אזרחי ארה''ב, ובריטניה בעצמה הייתה מעצמה חזקה לפחות כמו ארה''ב.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=3580
	יופי של טור!
	אריה פרלמן (שבת, 22/06/2002 שעה 17:55)
	הייתי מוסיף שפעילותן הקדחתנית של עשרות מדינות מוסלמיות וערביות באו''ם - היושב בניו-יורק - מסייעת מאוד למיקוד תשומת הלב בישראל. גם החופשיות הגובלת-בהפקרות שנוהגת ישראל הדמוקרטית בנושא הסיקור העיתונאי - תורמת לכך. עדיף לסקר במקום שבו המכה החמורה ביותר שממנה תסבול - אחת היא כמה כללים תפר וכמה תכפיש את מארחיך - היא נזיפה מנומסת ומהוססת משליח זוטר של משרד החוץ.

מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.