רעיון מוצלח הוא לא כל מה שצריך כדי להצליח. הנה סיפור שעניינו ההיסטוריה של טכנולוגיה אחת. כיצד הגענו לכך שאנו משתמשים ביצירת פאר, אבל בצורה כל-כך לא אופטימלית?

מאמר זה עוסק בהיסטוריה של מכונת הכתיבה ושל מקלדת המחשב. אנשים רבים בדרך היו בעלי רעיונות טובים, ורבים יותר היו בעלי כוונות טובות. במבט לאחור, מי שקבע את המהלכים המשמעותיים היו בכל זאת אנשי העסקים וחברות הענק, מה שהותיר רבים בתחושה של החמצה.

הרעיון שמכה של תבנית בולטת על מדיום המכיל דיו יכולה להטביע בנייר את התבנית אינו מובן מאליו. הראשון שהגה את הרעיון הזה ואף הוציא עליו פטנט היה בריטי בשם הנרי מיל. הוא רשם פטנט בשנת 1714 על מכונה שתלחץ אותיות על נייר באופן סדרתי. לא נותרו רישומים מפורטים יותר, ואינני יודע אם היו כאלה. בכל אופן, מיל לא בנה מעולם את המכונה שאותה הגה.


הכירוגרף של תרבר, 1843בשנת 1801 בנה האיטלקי פלגרינו טורי מכשיר מיכני שבעזרתו היתה ידידתו העיוורת, הרוזנת קרולינה פנטוני, יכולה להדפיס על נייר. אין ספק שהמכשיר הזה נבנה ופעל, ואף נשמרו מסמכים שנכתבו בעזרתו, אך המכשיר לא שרד ואיננו יודעים כיצד נראה או כיצד פעל. בשנת 1808 המציא טורי את נייר הפחם.

בשנת 1829 פיתח אמריקאי בשם וויליאם אוסטין ברט מכשיר הדפסה שנקרא typographer. המכשיר היה ענק (כנראה בגודל של שולחן גדול) וניתן היה להדפיס בעזרתו אותיות רישיות וקטנות. נראה שמהירות לא היתה הצד החזק של המכשיר הזה, אך המכתב הראשון שהודפס באמריקה הופק בעזרתו ומוצג עד היום במוזיאון הסמיתסוניאן. המכשיר היה עשוי מעץ והוא נשרף בדליקה שפרצה במשרד הפטנטים בוושינגטון בשנת 1836.

בשנת 1843 רשם אמריקני בשם צ'ארלס תרבר פטנט על מכשיר בשם chirographer. הנייר הונח בו על גלגל מסתובב אנכי, והמקשים היו על גלגל מסתובב אופקי. סיבוב הגלגל האופקי הביא את מקש האות הרצויה למקומה מעל הנייר. רק אבטיפוס אחד של מכשיר זה נבנה והוא שמור במוזיאון ברוצ'סטר.

המחצית השניה של המאה ה-‏19 היתה גן עדן לממציאים וחוזים. בין השאר הומצאו הטלפון, המכונית, המטוס, הנורה החשמלית, הציונות, תורת האבולוציה, הקומוניזם וכן הלאה. גם מכונת הכתיבה הומצאה מחדש ונבנתה לראשונה בצורה מסחרית.


><המקלדת הכדורית של מאלינג-האנסן, 1865
><מכונת הכתיבה של מאלינג-האנסןראסמוס מאלינג-האנסן, כומר דני, המציא בשנת 1865 מכונת כתיבה מסחרית. מקשי האותיות סודרו בצורת חצי-כדור ומתחתיו עבר נייר. בדגמים הראשונים הועבר הנייר על ידי תוף שהופעל במנגנון חשמלי, ודווקא דגמים מאוחרים יותר היו מיכניים. במקלדת של מאלינג-האנסן היו האותיות השכיחות ביותר ממוקמות במרכז המקלדת, אימות הקריאה^*אם קריאה היא אות המסמנת מהו הצליל של האות הקודמת לה. באנגלית אמות הקריאה הן AEIOU. בעברית אמות הקריאה הן א,ה,ו,י. בעברית השימוש באמות הקריאה הוא נמוך מזה שבאנגלית, היות שבאופן היסטורי שימש הניקוד לאותה מטרה. בכתיב המלא יש שימוש רב יותר באמות קריאה מאשר בכתיב חסר. ביידיש אמות הקריאה הן א,ה,ו,י,ע. אמות הקריאה הן האותיות השימושיות ביותר בשפה. בצד שמאל והעיצורים מימין. המכונה הדפיסה אותיות רישיות בלבד ולא אותיות קטנות. זו היתה מכונת הכתיבה הראשונה שיוצרה באופן מסחרי. מכונות כתיבה רבות מטיפוס זה הגיעו למשרדי העסקים באירופה. הממציא פיתח את המכונה לטובת התלמידים החרשים-אילמים בבית הספר אותו ניהל, כדי שיוכלו „לדבר בידיהם”. בהמשך הוא ייצר דגמים שונים, ביניהם דגם לעיוורים.

QWERTY

הממציא מאחורי מכונת הכתיבה בצורתה המודרנית היה כריסטופר לאתאם שולס, איש-אשכולות אמריקאי. הרעיון של שולס היה שבעזרת לחיצה על מנוף יוטח פטיש קטן שעליו תבליט אל נייר פחם, שמעליו נייר רגיל, שמעליו לוח קשיח מזכוכית. לאחר שהנסיונות הראשונים באבטיפוס עברו בהצלחה והפטנט נרשם (בשנת 1868), נעשה נסיון לייצר את המכונה שתכיל מקשים עם כל אותיות האלף-בית האנגלי. כאן נתקל הממציא בבעיה: לחיצות מהירות מדי על המקשים גרמו לפטישים להיתקע זה בזה, דבר שעצר את ההדפסה. מה שהחמיר את המצב היתה העובדה שבמכונות הראשונות לא היה יכול המקליד לראות את הנייר בזמן ההקלדה, ולעתים היה חולף זמן עד שהמקליד היה נוכח בתקלה. הדבר האט מאד את ההדפסות.

מכונת הכתיבה היתה בנויה כך שכל מקש היה מחובר למנוף שבקצהו פטיש. הפטישים היו מסודרים זה בצד זה ויצרו מעגל. לאחר שפטיש הוטח בנייר, הוא היה עלול לפגוש בדרכו למטה פטיש אחר בדרכו למעלה. ככל שהפטישים קרובים יותר זה לזה, הסיכוי להתנגשות גבוה יותר. במכונת הכתיבה של שולס, מקשים סמוכים זה לזה הפעילו פטישים סמוכים זה לזה.


><מכונת הכתיבה הראשונה שיצרה חברת רמינגטון על-פי המפרט של שולס
><מזכיר מכונת תפירה? מנהל הייצור של מכונת הכתיבה הראשונה הועבר מאגף ייצור של מכונות התפירה של החברה והדבר ניכר. הדוושה שימשה להעברת שורה בדגם המסויים הזה.
><והנה, במלוא הדרה, מקלדת ה-QWERTY הראשונה בעולם. כמו במקלדות של רוב מכונות הכתיבה באנגלית במאה ויותר השנים שלאחר מכן, היא אינה כוללת את הספרה 1. במקומה שימשה האות I ובדגמים מאוחרים יותר שכללו אותיות קטנות, האות L קטנה (1). גם הספרה 0 אינה קיימת כאן. במקומה יש להשתמש באות O.שולס הגה פתרון אלגנטי שפתר את רוב הבעיות: הוא הרחיק את המקשים השכיחים הצידה והפריד בין מקשים של צירופי אותיות שכיחים (כמו th או qu). כך יכול היה המקליד המיומן להקליד מהר יותר (בשתי ידיו) ומבלי שהמקשים ייתקעו זה בזה. סידור המקשים הזה הוא המוכר לנו במקלדות המחשב שלנו עד היום. הוא נקרא QWERTY, על שם האותיות המרכיבות את חלקה השמאלי העליון של המקלדת. שולס מכר את ההמצאה שלו לחברת רמינגטון, שנודעה בייצור כלי נשק ומכונות תפירה. ייצור המכשיר החל בשנת 1873. דעה נפוצה היא שסידור המקשים הזה איפשר לסוכני המכירות להדגים את המכשיר החדש בקלות, היות שניתן היה להקליד TYPE WRITER (מכונת כתיבה) תוך שימוש במקשי השורה העליונה בלבד. לא הצלחתי למצוא שום עדות מהימנה לכך ששולס חשב על כך בשעה שתיכנן את המכשיר או שנעשה שימוש נרחב בהדגמה מסוג זה. דעתי האישית היא שהיות שבמכונה לא היו מקשים נפרדים לספרות 0,1 (כדי לפשט את המכונה המסובכת והיקרה), המיקום של האותיות IO בסמוך לספרה 9 הוא הגיוני כדי לפצות על כך.

בשנת 1886 המציא ג'ורג' אנדרסון את סרט הדיו.

בשלהי המאה ה-‏19 היה מגוון אדיר של מכונות כתיבה במבנים שונים: היו מכונות בעלות תשע שורות מקשים וכאלה בעלות שתי שורות. היו גם מכונות בעלות מקש בודד וחוגה שבה היתה נבחרת בכל פעם אות אחרת. היו מכונות שנראו כפסנתרים ממוזערים. היו מכונות שפעלו עם סרט דיו ואחרות שבהן הדיו נמרח ישירות על תבניות האותיות. גם מגוון סדר המקשים היה גדול, אך QWERTY היה הנפוץ ביותר. חברת רמינגטון שהיתה חלוצת ייצור מכונות הכתיבה השתמשה רק בסוג זה ובעקבותיה הלכו לא מעט יצרנים, ביניהם חברת אנדרווד המצליחה.

בשנת 1891 ייצר ג'יימס דוהרטי לראשונה את מכונת הכתיבה בעלת ההדפסה הקדמית שאיפשרה למדפיס לראות את הנייר בזמן ההדפסה. למכונה זו היו מספר בעיות טכניות. בשנת 1895 ייצרה חברת אנדרווד מכונה שהיתה חפה מבעיות טכניות ואיפשרה לראות את הנייר בזמן ההדפסה.

אחד הממציאים הפחות ידועים של מכונת הכתיבה הוא פטר מיטרהופר, אוסטרי שבנה חמישה דגמים של מכונות כתיבה בין השנים 1864-1869. כל אחד מהדגמים האלה היה ייחודי וחדשני, אך מיטרהופר בנה רק אבטיפוס אחד מכל מכשיר ובסופו של דבר נטש את רעיון מכונות הכתיבה.

><הדגם הראשון יוצר בשנת 1864. פטישים שבקצותיהם מחטים היכו בנייר. המחטים יצרו ניקובים בנייר שהצטרפו לכדי אותיות של ממש.
><הדגם השני (1864/5) כלל ריווח פרופורציונלי אוטומטי וידני ותיקן מספר בעיות ריווח אוטומטי בין שורות שהיו בדגם הראשון.
><במכשיר השלישי (1866) הוחלפו הסיכות בתבליטי אותיות של ממש והנייר הסתובב על גליל ולא הונח על משטח. המכשיר לא שרד ואיננו יודעים כיצד בדיוק נראה.
><הדגם הרביעי (1867) כלל 39 מקשים עם מנגנון הזחה (shift). הוא תוכנן להדפיס אותיות קטנות ורישיות, עשר ספרות ועשרה תווים נוספים. הנייר הסתובב על גליל בצורה ספירלית, כדי להשיג ריווח אוטומטי בין השורות. המכשיר לא הושלם.
><הדגם החמישי (1869) כלל 82 מקשים (מיטלהופר ויתר על כפתור ההזחה). הדיו הועבר לתבליטים על-ידי זיפים שהיו שקועים בדיו והסתובבו בכל לחיצת מקש. המכשיר נרכש מהממציא בסכום של 150 גילדר על ידי המכון הפוליטכני של וינה. המכשיר מוצג כיום במוזיאון הטכני של וינה וככל הידוע הוא במצב תפקודי.מכונת הכתיבה המוכרת לנו, זו שגוועה בשנות ה-‏90 עם פריחת המחשב הביתי, נולדה בשנת 1906. זוהי מכונת הכתיבה של אנדרווד (דגם 5), והיא כללה טכנולוגיית הדפסה קדמית, סרט דיו ומקלדת QWERTY בעלת רמת הזחה (shift) אחת וארבע שורות מקשים. עד 1920 בערך נעשו מספר נסיונות על ידי יצרנים שונים להציע מכונות כתיבה שונות בטכנולוגיה ובפרישת המקשים, אך כולם התכנסו בסופו של דבר לאותו מבנה. מאז לא חל שום שינוי של ממש במקלדות מכונת הכתיבה. חוויית ההקלדה של מי שישב ליד מכונת כתיבה תוצרת אנדרווד בשנת 1906 לא היתה שונה באופן מהותי מזו של מי שישב ליד מכונת כתיבה חדישה בשנת 1990. עד שנת 1931 יוצרו כמעט ארבעה מיליון מכונות מדגם זה, ורבות מהן נמצאות במצב תפקודי אפילו כיום.

QWERTY מביסה מפלצת

איש לא שיער שהדפסה במכונה תהיה מהירה יותר מכתיבה ביד; כתיבה רגילה ביד מוגבלת לכ-‏20 מלים בדקה, וזו גם נחשבה בתחילה מהירות הדפסה סבירה בהחלט. כדי לכתוב במהירות פותחה שיטת כתיבה ביד בשם קצרנות, שהיתה פופולרית ביותר בעולם העסקים האמריקאי, שנשלט בידי גברים. הקלדה היתה עבודה בשכר נמוך שמשך מעט מאד אנשים. אגודת הנשים הנוצריות בארה''ב (YWCA) ניסתה רעיון מהפכני: לימוד הקלדה כהזדמנות עסקית לנשים. בקורס הראשון השתתפו שמונה נשים. כולן מצאו עבודה במהירות לאחר סיום הקורס. למרות שכתבנות היא דריסת רגל צנועה מאד בעולם העסקים, היא בכל זאת היתה הפתח הראשון דרכו הצליחו נשים להיכנס לעולם העסקים האמריקאי.

הדרישה לקורסים נוספים הציפה במהירות את השוק ו-YWCA לא היתה יכולה לספק את הביקוש. חברת רמינגטון הגיבה במהירות ופתחה תוך זמן קצר בתי ספר להדפסה במכונה. גם בתי ספר פרטיים נפתחו. טכניקת ההדפסה שלימדו בבתי הספר האלה היתה של שימוש בשתי אצבעות בכל יד. הכתבנית היתה מביטה על הקלידים, מחפשת את המקש הרצוי ואז מקישה עליו באחת משתי האצבעות הפנויות לצורך זה בכל יד. היות שממילא לא היתה יכולה הכתבנית לראות את הנייר בזמן ההקלדה, לא היתה לכאורה שום סיבה ללמוד שיטה עיוורת. בכל זאת היה מי שניסה. זה היה פרנק מקגורין, קצרן מקצועי. הוא שינן את מיקומי המקשים במקלדת ה-QWERTY והגיע למהירות הקלדה גבוהה מאד.


><לוח המקשים של ה-Caligraph 2, מכונת הכתיבה ששימשה את לואיס טראוב
><Caligraph 2, מכונת הכתיבה ששימשה את לואיס טראובבשנת 1888 נערכה תחרות הקלדה פומבית בין פרנק מקגורין לבין לואיס טראוב, שכל אחד מהם טען לכתר הכתבן המהיר בעולם. מקגורין עבד על מכונת רמינגטון 2 בתצורת QWERTY וכפתור הזחה אחד. טראוב עבד על קליגרף 2, מכונה בעלת לוח מקשים מפלצתי בגודלו, שהכיל את כל התווים ללא כפתורי הזחה כלל (ראה תמונה). בתוך 90 דקות הדפיס מקגורין 8709 מלים (97 מלים בדקה), בעוד שטראוב הגיע רק ל-‏6938 מלים (77 מלים בדקה).

התחרות הזו ביססה את תצורת ה-QWERTY בעיני הציבור כסידור המקשים האידיאלי, אך מובן שמדובר ביחסי ציבור שהסתירו את העיקר: QWERTY לא עמדה בתחרות שבה רק סידור המקשים היה שונה. התחרות היתה בין שני אנשים שעבדו בטכניקות מאד שונות על מכונות מאד שונות (למעשה, המכונה שהפסידה בתחרות היתה גם היא בעלת סידור מקשים קרוב מאד ל-QWERTY). מקגורין ידע לעבוד בצורה עיוורת לחלוטין. טראוב לא חרת בזכרונו את כל מיקומי המקשים והוא עבד על מקלדת שבה נדרשה תנועת ידיים רבה מאד. שני הכתבנים כבר עבדו ב-‏10 אצבעות להקלדה, חידוש של אותם זמנים.

כיצד ניצח (שוב) הצב את הארנב?

מהו סוד ההצלחה של QWERTY? נראה שקיימת הסכמה די רחבה שפרישת QWERTY אינה הסידור המוצלח ביותר של מקשי האלף-בית האנגלי. עם זאת, שום סידור אחר לא התקרב להצלחה המסחררת שלה.
סטיבן גולד המנוח, היסטוריון פורה של המדע, כתב בספרו ''הידד לברונטוזאורוס'' של-QWERTY היה יתרון קל בשל היותה הראשונה והתחרות בין מקגורין לטראוב בשנת 1888 הכריעה באופן סופי את הקרב והכתירה את QWERTY כסטנדרט. אני סבור שטעות בידו. התחרות הזו היתה רק אחד מאמצעי השיווק של חברת רמינגטון, ולאו דווקא החשוב שבהם. לדעתי – הגישה העסקית הכריעה.

יש להבין ששולס לא פעל בחלל ריק. מכונות כתיבה מסוגים שונים כבר היו קיימות בשלבים שונים של תכנון וביצוע. כדור ההדפסה של מאלינג-האנסן היה כבר קיים. גם אחרים עבדו על כך. ממציא רוסי בשם מיכאיל אליסוף רשם פטנט על מכונת כתיבה כלשהי בשנת 1872, אמנם אחרי שולס אבל לפני תחילת הייצור של מכונת הכתיבה של שולס.

שולס לא היה ממש מחוייב להמציא מכונת כתיבה. הוא חיפש נושא בו יוכל להמציא משהו חדש. בשנת 1867 הילל המגזין Scientific American את המצאת מכונת הכתיבה של ג'ון פראט וחזה שהעט ייעלם מן העולם בשל המצאות כאלה. בשנת 1872 חזר אותו מגזין וטען שהמכונות לכתיבה היו הדבר הגדול הבא. שולס לא היה היחיד שקרא את המאמר הזה והיה ברור שיש מירוץ להמצאת מכונת כתיבה שימושית.

שולס לא פיתח את המצאתו עד שכל הבעיות נפתרו, אלא עד שהגיע למכונה שניתן לייצרה ולהשתמש בה. הוא לא ניסה להקים בית חרושת לייצור ההמצאה שלו, כפי שעשו אחרים, אלא פנה לחברה מוכרת לייצור נשק ומכונות תפירה, מתוך ידיעה שהם יכולים להרים פרוייקט כזה. להם היו כבר קווי ייצור והם היו מסוגלים לייצר מכונה על-פי מפרט. שולס לא הועסק על-ידי רמינגטון, אלא מכר להם את הפטנט. רמינגטון האמינו במוצר שלהם והשקיעו בשיווק, החל מפתיחת בתי ספר להדפסה שלימדו רק על המכונות שלהם, וכלה בשחקנים שהתחזו לאנשי עסקים, ישבו בחדרי הכניסה של בתי מלון והדפיסו על מכונות כתיבה שנשאו איתם, כדי לבסס את התדמית של איש-עסקים מצליח הנושא איתו את הרמינגטון שלו במסע העסקים שלו.

בשורה התחתונה, מה שהכריע הוא שיווק אגרסיבי. הכל מתחיל ונגמר בשיווק ואין בלתו. רעיון מוצלח ללא שיווק מתאים נדון לכליה. רעיון פחות מוצלח עם שיווק טוב יצליח יותר. כנראה שגם רעיונות-הבל יצליחו בהינתן המאמץ השיווקי המתאים.

---

האלטרנטיבות

זרועות מרובות שבקצה כל אחת מהן יש תבליט הן רעיון נחמד ומסורבל. למרות ששולס הקדים את כולם, היו גם כאלה שחשבו בכיוון אחר: אלמנט הדפסה בודד. הפעלת מקש גורמת לבחירת התו הרצוי מתוך האלמנט ואז הוא מוטבע על הדף. במכונות אלה בעיית הסתבכות המקשים לא קיימת והממציא חופשי לתכנן את סידור המקלדת האידיאלי כראות עיניו. כך אכן עשו הממציאים רבי הכשרון האלה, ונראה שהיתה זו טעות מבחינה שיווקית.

בשנת 1875, שנתיים בלבד לאחר ששולס הציג את מכונת הכתיבה שלו, הוציא לוסיין קראנדל פטנט על שרוול הדפסה, אך לא התחיל מייד בייצור. בשנת 1881 המציא ג'יימס האמונד את גלגל ההדפסה שלו ובשנת 1884 התחיל לייצר מכונות כתיבה. בשנת 1886 התחיל גם קראנדל לייצר. יתכן שאת הרעיון למנגנון שאב האמונד מקראנדל, אבל אין ספק שהעיצוב הלך בכיוון הפוך. קראנדל העתיק אותו מהאמונד. למכונות הכתיבה שלהם היו רק שתי שורות מקשים שסודרו בחצי מעגל, עם הפרדה ברורה בין החלק הימני והחלק השמאלי, כך שלכל יד נועדו מקשים אחרים.

Z Q J B P F D  T H R S U W V X K G M C L    A E I O N Y

סידור המקשים של האמונד

---

Z P R C H M I  L F E S D B K J V X U N W    T O A G Y Q

סידור המקשים של קראנדלמשמאל מוצגים סידורי המקשים שלהם. במקלדת האמונד נמצאות האותיות השכיחות ביותר בטריטוריה של יד ימין, ובכלל זה כל אמות הקריאה, שכמעט כולן בשורה התחתונה. את ההיגיון בסידור המקשים של קראנדל לא הבנתי כלל. נראה שקראנדל לא הצליח מבחינה מסחרית. שנת 1893 היתה השנה שבה החליף את סדר המקשים ל-QWERTY בשלוש שורות אך נראה שהדבר לא עזר ועוד באותה שנה הפסיק לייצר מכונות כתיבה.

עסקיו של האמונד היו יותר מוצלחים בטווח הארוך, למרות שנפטר בשנת 1913 ולא זכה לראות את ההצלחה. בשנת 1889 הוא התחיל לייצר מכונות QWERTY של שלוש שורות. החברה המשיכה להתקיים גם אחרי פטירתו, ובהמשך נמכרה אך המשיכה לייצר מכונות כתיבה. בשנת 1927 שונה שמה ל-Varityper ואז גם הוחל בייצור דגמים חשמליים. המכונה היתה נדירה בשוק הביתי, אך פרחה בשוק התעשייתי, בעיקר כמכונת עימוד רב-לשוני. נראה שהחברה נסגרה רק בשנת 1980, לאחר שלא הצליחה לעמוד בתחרות עם IBM. המכונה הזו התמידה בתצורה של שלוש שורות בכל המודלים שיצאו מאז 1889.

ג'ורג' בליקנסדרפר (1850-1917) המציא גליל הדפסה. הפעלת מקש גורמת לסיבוב הגליל עד שהתו הרצוי נמצא מול הנייר ואז הוא מוטבע. המכונות של בליקנסדרפר הוצגו לראשונה בשנת 1893.


><בליקנסדרפר דגם 5. החץ מצביע על גליל ההדפסה.
><מכונת הכתיבה של קראנדל
><מכונת הכתיבה של האמונדעד זמנו של בליקנסדרפר הכילה מכונת כתיבה טיפוסית כ-‏2,500 חלקים נעים. המכונה של בליקנסדרפר הכילה כעשירית מהמספר הזה, והיא היתה קלה וניידת. הפטנט עליה נרשם בשנת 1882. למרות שבליקנסדרפר הצליח במידה מסויימת כיצרן של מכונות כתיבה ניידות, רק מעטים חיקו את המנגנון המשוכלל של המכונות שלו.

בשנת 1902 הוא הציג את מכונת הכתיבה החשמלית הראשונה. היא היתה מודרנית בכל קנה מידה: גליל מתכת מסתובב שהכיל את כל האותיות, מקשים רגישים ללחץ עדין וריווח אוטומטי. באותה עת לא היתה סטנדרטיזציה של המתח החשמלי ומכשירים חשמליים לשימוש יומיומי לא היו חזון נפרץ. הציבור לא נהר בהמוניו והמכירות לא המריאו. רק שלוש מכונות שרדו כיום. על פי מכון ברקר, המכונה שברשותם מופעלת מדי פעם ומעולם לא נזקקה לתחזוקה כלשהי במשך מאה שנות קיומה.

גם בליקנסדרפר תיכנן את סידור המקלדת האידיאלי שלו:



עיינו נא בסכימת המקשים של בליקנסדרפר. היא נקראת DHIATENSOR על שם מקשי השורה התחתונה. בליקנסדרפר הגיע למסקנה שאלה הן האותיות השימושיות ביותר באנגלית וכלל אותן בשורה התחתונה לנגישות מירבית. אמות הקריאה IAEO מפוזרות בשני צידי השורה הזו. אם הקריאה היותר נדירה, U, נמצאת במרכז השורה שמעליה. האותיות הנדירות ביותר נמצאות בשורה העליונה. ככל הידוע לי, שום יצרן אחר לא אימץ את סכימת המקשים הזו. 50 שנה לאחר מכן, לאחר מחקר מדעי מקיף, הגיע אוגוסט דבוראק לסידור בעל מאפיינים מאד דומים. 7 מתוך 8 המקשים הנדירים בסידור של בליקנסדרפר נמצאים בשורת המקשים הנדירים של דבוראק. 9 מתוך 10 המקשים הנפוצים של בליקנסדרפר נמצאים בשורת המקשים הנפוצים של דבוראק.

למקלדות של בליקנסדרפר, קראנדל והאמונד שני מקשי שינוי תו, שסימונם FIG,CAP. גם זה שינוי ביחס למקובל במקלדות מוטות ההדפסה, שלהן היה מקש הזחה אחד לאותה מטרה. למרות שבמקלדות המחשב המודרניות שלנו אין הזחה של שום דבר, אלא מקשי שינוי תו כמו במקלדות החלוציות האלה, נותר השם Shift שאליו נוסף השם Alt במקום השמות FIG,CAP המדוייקים יותר.


מימין: אלמנט ההדפסה הכדורי של IBM. משמאל: בניין IBM בפתח-תקווה, שעוצב בהשראתו.אלמנט ההדפסה היחיד של בליקנסדרפר איפשר גופנים שונים באותה מכונה. גליל ההדפסה ניתן היה להחלפה בגליל עם גופנים אחרים או אפילו גליפים^*גליף הוא הצורה הטיפוגרפית הניתנת לתו כלשהו. לפירוט נוסף עיין כאן. שונים לשפות זרות. בליקנסדרפר ייצר מכונות לשפות אירופאיות, ובשנת 1908 ייצר אפילו מכונה להדפסה גם בעברית (שכללה מנגנון להיפוך כיוון ההדפסה). בסופו של דבר נכנע בליקנסדרפר לסטנדרט דה-פאקטו וייצר גם מקלדות בסידור QWERTY (אך חייב את הקונים לחתום על מסמך לפיו ידוע להם שסידור QWERTY אינו יעיל).

60 שנה לאחר שבליקנסדרפר הציג את המכונה החשמלית שלו (ו-‏80 שנה לאחר שהציג את המכונה הראשונה בעלת גליל יחיד) הציגה IBM מכונת כתיבה בעלת מנגנון כמעט זהה, תחת השם Selectric (שווק בישראל תחת השם „כדורית”): כדור הדפסה שעליו תבליטי כל הסימנים, הניתן להחלפה כדי להדפיס בשפה אחרת. הפעם העולם היה כבר מוכן והיצרן היה רב-עוצמה. זה הספיק. המנגנון של בליקנסדרפר ניצח. כיום בכל המדפסות שלנו יש אלמנט הדפסה יחיד.

קראטון

סידור המקשים המונח ברגע זה בקצות אצבעותיכם במקלדת העברית מכונה „קראטון” על שם האותיות שבשורה העליונה משמאל. לא הצלחתי לברר מי הגה אותו. בשנת 1906 התנהלה תכתובת פנימית בתוך חברת רמינגטון שנושאה היה מכונות כתיבה לשפות זרות: עברית, ערבית ויפנית. בשנת 1908 ייצר בליקנסדרפר את מכונת הכתיבה ה„אוריינטלית” שלו שניתן היה להסיבה לעברית ולערבית, אך לא ידוע לי מה היתה פרישת המקשים במכונה זו. בשנות ה-‏20 של המאה ה-‏20 כבר היו מכונות כתיבה עבריות בתצורת קראטון. איש לא ייצר מכונה שבה ניתן לכתוב בו זמנית בעברית ובאנגלית ולכן המכונות האלה לא הכילו אותיות אנגליות. בעברית קיימות 27 אותיות שונות (22 רגילות ו-‏5 סופיות). באנגלית 26. ייצור מכונה שבה מוקצים לאותיות 27 מקשים במקום 26 אינו מהווה בעיה. היות שקיים גם כפתור הזחה, ניתן לנצלו לתווים מיוחדים. העניין הזה נוצל ליצירת מקלדות ביידיש, בהן יש משמעות ל[אָ] בהשוואה ל-[א], [פֿ] בהשוואה ל-[פ] ועוד, אבל המקשים הבסיסיים נותרו בתצורת קראטון.


><מכונת רמינגטון ביידיש. ארה''ב, שנות ה-‏20 של המאה ה-‏20.
><תקריב של התמונה הקודמת. ניתן לראות בבירור שכבר לפני 80 שנה היה קראטון סידור סטנדרטי של המכונות העבריות.
><מכונת קורונה ביידיש. התמונה הבאה מראה את מקבילתה האנגלית.
><הגירסה האנגלית של הקורונה. מקש ה-Backspace ממוקם מימין ולא משמאל. השורה האמצעית והשורה העליונה כוללות פחות מקשים מאשר הגירסה היידית. שנת 1920.
><מכונת הרמס 2000 שהוצעה למכירה באתר eBay. תוצרת שווייץ 1950. שימו לב למקש „פר'/ל''י” (פרוטה, לירה ישראלית) למעלה משמאל. מכונה זו מיועדת בבירור לשוק הישראלי.
><הגירסה הגרמנית של ההרמס. מספר המקשים ופרישתם זהים לאלה של המכונה העברית. מתברר שחברת הרמס חסכו קצת וייצרו מכונה זהה בדיוק, פרט לכיוון ההדפסה והגופנים.
><מכונת אנדרווד של הסופר היידי יצחק בשביס-זינגר. היא נקנתה בניו-יורק בשנת 1935. התצורה הבסיסית היא קראטון. שני המקשים הלבנים בחלק השמאלי העליון הם לתווים [פּ][אָ][װ][ײ], וכנראה מדובר בהסבה ביחס לתכנון המקורי של המכונה.
><מכונת בראדר, שנות ה-‏70. שימו לב למקש „אג'/ל''י” (אגורה, לירה ישראלית) בשורה העליונה משמאל. ההתייחסויות למטבע הישראלי יכולות לסייע במציאת זמן הייצור של המכונות העבריות.
><מילוני כיס אלקטרוניים אינם מכונות כתיבה. בכל אופן – סידור המקשים מועתק לסידור כפתורים, שמספרם קבוע. כמו במחשבים הביתיים הראשונים, הסידור העברי הוא כמעט קראטון. המקשים [ף] [ץ] עוברים למעלה משמאל. כל השאר נותר ללא שינוי.נתבונן במקלדת הזו. נראה שמישהו השקיע מחשבה. כל אמות הקריאה (אהויע) נמצאות במרכז המקלדת (ע היא אם קריאה ביידיש). כל האותיות הסופיות נמצאות בצד ימין של המקלדת. אותיות דומות זו לזו נמצאות במיקומים קרובים. כך [ן] סמוכה ל[ו], [כ] נמצאת קרוב ל-[ב]. האם זהו הסידור האידיאלי? מסופקני, אבל נראה שהוא יעיל בצורה סבירה, ודאי שהרבה יותר מ-QWERTY, שנוצרה בשל אילוץ טכני ולא לצורך הדפסה מהירה במיוחד.

קראטון פוגש את QWERTY

מכונות כתיבה עבריות מיוצרות באופן סדיר לפחות 80 שנה (ובאופן ספוראדי כ-‏100 שנה), כמו גם מכונות בשפות אחרות.
האותיות העבריות קיימות בצורתן הנוכחית אלפי שנים, ואליהן נוספו תווים נוספים, צעירים יותר. הספרות שבהן אנו משתמשים, כמו רוב העולם, הן ספרות ערביות במקורן. סימני הפיסוק שלנו – הפסיק, הנקודה, הנקודה-פסיק, הנקודתיים וכן הלאה – הם אירופאיים. מכונות הכתיבה כללו באופן טבעי את כל סוגי התווים האלה. התווים שאינם אותיות מוקמו באותו אופן שבו הם מוקמו במכונות הכתיבה הלועזיות. הנקודה מוקמה בחלק הימני התחתון. הפסיק בסמוך אליה (משמאלה או מעליה), הספרות לרוחב השורה העליונה וכן הלאה. אנשים רבים ידעו להקליד במכונת כתיבה עברית ובמכונת כתיבה אנגלית. הדבר לא היווה בעיה מיוחדת.

ואז הגיע המחשב הביתי.

במחשבים הביתיים הראשונים לא היתה מקלדת ניתקת מגוף המחשב. היא היתה חלק מגוף המחשב עצמו. ודאי שלא היה היגיון לייצר מחשבים שונים לשפות שונות רק כדי להתאים את המקלדת. מצד שני, הדפסה בשפות שונות ובכיווני הדפסה שונים יכולה להתנהל באמצעות שינויי תוכנה ואין צורך לפרק שום חלק פיזי לשם כך.
התוכנות נכתבו, אולם מעתה מספר המקשים העומד לרשות המשתמש נקבע מראש על-ידי הסידור באנגלית. העברית, כזכור, מכילה תו אחד נוסף.

עוד סידורים שאינם QWERTY

שולס עצמו לא היה מרוצה מסידור ה-QWERTY אותו הגה. לאחר כמה שנים הוא הגיש בקשה לפטנט לסידור המקשים הבא:

X P M C H R T N S D G K J B W F L A E I O U Y Q V . , ' ! ? - ; _

במקלדת הזו כל האותיות הנפוצות מוקלדות ביד ימין. בחלק הימני של שורת הבית נמצאות אמות הקריאה ומעליהן העיצורים הנפוצים. שיקול זהה הנחה בזמנו גם את ג'יימס האמונד כשתכנן את לוח המקשים שלו.

---

בכל שפה אירופאית יש פרישת מקלדת אחרת, אך בכולן ניכר השלד של QWERTY שבו נעשו כמה שינויים. הארצות דוברות הצרפתית משתמשות במקלדת AZERTY. הארצות דוברות הגרמנית משתמשות בפרישת QWERTZ (הנקראת גם kezboard) וכן הלאה. לפרישות המקלדות בשפות השונות עיינו כאן. יש לזכור שמבין השפות הלטיניות, האנגלית משתמשת במספר התווים הנמוך ביותר. לכן ניתן בכל מקלדת אירופאית להדפיס גם באנגלית. אצלנו העניין שונה. היות שמדובר במערכת תווים שונה לחלוטין, אנחנו צריכים להתקין את שתי השפות במחשבינו.

---

בנוסף, אנשים עדיין מנסים להמציא פרישות מקלדת יעילות יותר. האתר XPeRT Keyboard מציע את פרישת ה-XPeRT, המסתמכת על ה-QWERTY כבסיס, אך מעבירה 10 מקשים ממקום אחד לאחר. על פי האתר הזה, רק שניים מהמקשים העוברים הם של אותיות נפוצות, ולכן המעבר קל. במקלדת ה-XPeRT יש שני מקשים לתו [E], אחד מימין ואחד משמאל, בשל השימוש הרב המתבצע בו באנגלית:

X P E R T Y U I O J [ ] Q S D F N H A E L K ' Z W C V B G M , . /

---

באתרים CAPSoff ו-AnticAPSLOCK משוכנעים שיש ליצור מקלדות נטולות מקשי Caps Lock. המקש המסויים הזה נמצא בחלק השמאלי של שורת הבית מאז ש-IBM החליטו שזה מקומו בשנת 1986. ביישומי מחשב ביתיים משתמשים בו לעתים רחוקות. במחשבים שלפני 1986 הוא היה במיקומים שונים, בדרך כלל מימין למקש הרווח. במכונות הכתיבה הוא היה ממוקם משמאל, נפרד מגוש המקשים המרכזי.

---

במחשב האטארי שהיה לי לפני 25 שנים, סידור האותיות היה ברובו קראטון, להוציא שלושה שינויים מזעריים: התווים [ת],[ץ] הועברו לחלק השמאלי העליון (על מקשי [Q],[W]) והתו [ף] חלק מקש משותף עם התו [;] (התו [;] הופק בלחיצה על מקש זה בשילוב מקש ה-Ctrl). היתרון של סידור זה הוא שכל סימני הפיסוק נותרים במקומם. גם מחשבים אחרים נהגו בדרך כלל בשיטות דומות, אם כי אין לי היכרות מכלי ראשון עם המחשבים האחרים.

כשחברת IBM נכנסה לשוק המחשבים הביתיים היא בחרה בפתרון אחר. היא היתה בעלת עוצמה מספקת כדי שהפתרון שלה יהפוך לסטנדרט דה-פקטו, למרות שלדעתי הוא פחות טוב: סידור האותיות עוקב בצורה הדוקה אחר הקראטון המקורי, וסימני הפיסוק זזים בהתאם. חמישה סימני פיסוק עוברים ממקומם כשהמשתמש עובר מאנגלית לעברית: [.][,][/]['][;] ותו אחד נעלם לחלוטין מהמקלדת העברית [`].

כל מי שנוהג להקליד מסמכים שבהם יש גם עברית וגם אנגלית מכיר את הבעיה: לעתים קרובות מודפס [ת] במקום [,] או [ץ] במקום [.]. קשה להתרגל למערכת כפולה של מיקום סימני פיסוק, מה גם שמדובר כמעט בכל סימני הפיסוק המשמשים לעבודה שוטפת.
לפני כשנתיים שיניתי במחשב הפרטי שלי את תכנות המקלדת וחזרתי לסידור הישן שהיה לי באטארי. אני נהנה מהסידור הזה הרבה יותר ומשתמש בו ברציפות מאז.

Dvorak

בשנות התשעים של המאה העשרים גוועה, כאמור, מכונת הכתיבה. מהרגע שמחשב אישי ומדפסת הפכו למוצרים נפוצים נוספו לפתע אפשרויות שלא היו קודם לכן, כמו צפיה לפני הדפסה, אפשרות תיקון, אפשרות שיכפול והיכולת להקליד מסמך בחלקים לאורך זמן ועל ידי כותבים שונים.

המקלדת המודרנית משמרת את פרישת המקשים שהמציא שולס בשנת 1874 וקיבעו ואגנר ואנדרווד בשנת 1906. אנחנו התרגלנו אליה למרות שהיא משקפת אילוצים טכניים שאינם קיימים כיום. הביטו בה: סדר המקשים אינו תואם לסכימה חשיבתית כלשהי. סדר האלף-בית באנגלית בדרך כלל אינו נשמר (להוציא המקשים D-L בשורה האמצעית, שממנה הוסרו אמות הקריאה E,I לטובת השורה העליונה).

נעשו מספר נסיונות לייעל את הסדר הזה. המפורסם ביותר הוא סידור המקשים של דבוראק (Dvorak). פרופ. אוגוסט דבוראק (1894-1975) חקר במשך 12 שנים את תכנון המקלדת של מכונת הכתיבה. הוא פרסם את ממצאיו בשנת 1936 בספר בן 536 עמודים בשם Typewriting Behavior. דבוראק הגה סידור מקשים חדש. השיקולים שהובאו בחשבון: ההקלדה מהירה יותר כשמשתמשים בשתי הידיים לסירוגין. השורה הנגישה ביותר היא השורה השלישית מלמעלה (המכונה „שורת הבית”). קל יותר לעלות משורת הבית לשורה שמעליה מאשר לרדת לשורה שמתחתיה. כשמקלידים ברציפות באצבעות שונות של אותה יד, קל יותר להקליד „מבחוץ פנימה” (כלומר: מכיוון הזרת לכיוון האגודל) מאשר „מבפנים החוצה” (מובן יותר כשמתופפים באצבעות על השולחן). כך נולד סידור המקשים הבא:

	QWERTY	Dvorak
שימוש במקשי שורת הבית	32%	70%
שימוש במקשי השורה העליונה	52%	22%
שימוש במקשי השורה התחתונה	16%	8%
שימוש ביד ימין	44%	56%
עבודת אצבעות בהקלדה יומית	38 ק''מ	1.6 ק''מ
מקור: The Curse of QWERTY

שורת הבית בנויה כך שאמות הקריאה נמצאות משמאל והעיצורים השכיחים מימין. העיצורים הפחות שכיחים נמצאים בשורה העליונה והנדירים ביותר בשורה התחתונה. צמדים שכיחים המוקלדים באותה יד (th,qu) מוקלדים מבחוץ פנימה.

סידור מקלדת דבוראק נועד לייעול ההקלדה בשפה האנגלית. יישום אותם עקרונות בשפות אחרות ייצור, מן הסתם, פרישות מקלדת אחרות.

קראטון פוגש את Dvorak

טיפין טיפין מצטרפים אנשים רבים למעגל משתמשי הדבוראק. יש אתרים שבהם ניתן לרכוש מקלדות המסומנות בסידור דבוראק ואתרים ללימוד הקלדה עיוורת של דבוראק. רבים מדווחים על קלות השימוש. חלק מהמשתמשים מדווחים על היעלמות כאבי מפרקים בכפות הידיים כתוצאה מהפחתת הצורך בתנועת הידיים הרבה הנדרשת ב-QWERTY. כל המחשבים מגיעים כיום מצויידים בפרישת מקשי דבוראק שאותה ניתן לבחור דרך לוח הבקרה של המחשב.

למשתמשי העברית יש בעיה כשהם מנסים לעבור לדבוראק. המקלדת באנגלית עוברת לדבוראק, אבל כשעוברים לעברית, מקש ה-Shift מפעיל את סידור ה-QWERTY, כך שהמעבר אינו שלם. להלן יוצע פיתרון, הכולל גם קובץ תואם לשינוי המקלדת.

הפעם אנחנו חופשיים לתכנן סידור דבוראק שיהיה הרמוני בין העברית לאנגלית, היות ששום חברת על עדיין לא החליטה להתערב ולקבוע סטנדרט. ככל הידוע לי, ההצעה דלהלן היא הראשונה למפרט עברי תואם-דבוראק.

היות שנראה שסידור הקראטון נוצר תוך שיקול דעת ולא סבל ממחלות הילדות שבעטיין נוצרה QWERTY, החלטתי להותירו על כנו במידת האפשר. עם זאת, הכרחי שסימני הפיסוק יהיו תמיד על אותו מקש בשתי השפות. היות שהעברית כוללת תו אחד יותר מהאנגלית, אין מנוס מהענקת תפקיד כפול למקש כלשהו.

להפתעתי, די בשינוי מיקום של אות אחת במקלדת העברית כדי שכל הדרישות האלה ימולאו!
להלן צורת המקלדת העברית-אנגלית שלי, מותאמת דבוראק. התו [ק] עבר למיקום חדש והוא כעת ימני תחתון. שאר האותיות נותרו במקומן.



התו [;] מופק בלחיצה על [Alt ימני][ז].
מצורף קובץ המבצע את השינוי הזה.

בונוס

להסבר מפורט על התקנת מקלדת דבוראק במחשבך לחץ כאן.

חשוב להדגיש כי התקנת הקובץ אינה פוגעת בסידור הקודם של המקלדת, אליו ניתן לחזור בכל עת.
מי שיוריד את הקובץ המצורף יקבל יותר מאשר מקלדת עברית תואמת דבוראק. במקלדת הזו יש ממשק ניקוד הרבה יותר ידידותי מאשר במקלדת הסטנדרטית. כדי לנקד יש ללחוץ על [Alt ימני] ועל אחד ממקשי הספרות בשורה העליונה. זה הכל. בנוסף – יש תמיכה בתווים רבים נוספים:
ניקוד הרפה ביידיש והליגטורות היידיות, מקף עברי אמיתי, גרש עברי אמיתי, גרשיים עבריים אמיתיים, קו מפריד ארוך, קו מפריד ארוך מאד, מרכאות עבריות אמיתיות לפתיחה וסגירה, מרכאות אנגליות אמיתיות והתווים המיוחדים © ® £ ₪ €. כאמור, כל זה מבלי לפגוע בתווים הסטנדרטיים, שכולם קיימים.

אפילוג

בסיפור שפרשתי כאן אין אנשים רעים. אנחנו עובדים במקלדת הלא יעילה של שולס בשל האגרסיביות השיווקית של חברת רמינגטון וכוח האינרציה.

אך אגרסיביות שיווקית אינה בהכרח דבר רע. לא מצאתי שום רמז לתחרות לא-הוגנת. רמינגטון האמינו במוצר שלהם, הקדישו לו קו ייצור והשלימו את התמונה בפיתוח שירותים תומכים, כדוגמת בתי-ספר להדפסה.

שולס ורמינגטון היו זריזים ויעילים בפיתוח מוצר ובהחדרתו לשוק, למרות שהוא לא היה המוצר האידיאלי.

חלק מהסיפור הוא של חוסר מזל. מלחמת העולם הראשונה פגעה בעסקיו של בליקנסדרפר, שאולי היה מצליח להחדיר את המנגנון שלו לשווקים מעבר לים לולא המלחמה. מלחמת העולם השניה פרצה זמן קצר לאחר שדבוראק פירסם את מחקריו וודאי שזמן מלחמה אינו מתאים להחלפת סטנדרט משרדי קיים.

נראה שפרישת דבוראק לעולם לא תחליף את הסטנדרט של QWERTY, למרות שמקובל על רוב אנשי המקצוע שהיא טובה יותר. בכלל, סטנדרטיזציה יעילה היא תמיד קשה להחדרה. בעולם שבו אין הסכמה באיזה צד של הכביש יש לנסוע וכיצד מכנים אלף מיליונים קשה לדמיין מצב שבו דווקא פרישת מקשים תהפוך לסטנדרט ותביס מנגנון בן למעלה מ-‏130 שנה.

קישורים

• The Classic Typewriter Page :: Antique Typewriters. יש אתרים רבים המוקדשים למכונות כתיבה עתיקות. לטעמי – זהו האתר המוביל. הוא כולל גם רשימת קישורים נאה מחולקת לפי קטגוריות, ואין טעם להעתיקה לכאן.
• The Virtual Antique Typewriter Museum – עוד אתר מכונות-כתיבה מוצלח.


• ETCetera – עיתון אגודת אספני מכונות כתיבה עתיקות. גיליון לדוגמא ניתן להורדה באתר בפורמט pdf.
• The First Typewriter. השם קצת מטעה, אבל מקור מפורט להמצאתו של כריסטופר שולס, צעד אחר צעד.
• איך להפוך מכונת אנדרווד למחשב. לי זה נראה כפרוייקט בו הופכים מכונה היסטורית לחתיכת אשפה, אבל זה עניין של טעם.
• The Fable of the Keys – יש מי שטוען שהיעילות של דבוראק היא אגדה. מתנגדי דבוראק מסתמכים בדרך כלל על המאמר הזה משנת 1990.
• The Fable of the Fable – מאמר תגובה למאמר דלעיל.
• Dvorak Books – רשימת ספרים העוסקים במקלדת דבוראק. זהו המקום היחיד שמצאתי דרכו ניתן לרכוש את ספרו המקורי של דבוראק ”Typewriting Behavior“.
• Dvorak, איך לא חשבתי על זה קודם – דיון בדבוראק עברי בפורום מחשבים של אוניברסיטת בן-גוריון.