לפני כחודשיים השתלט החמאס על רצועת עזה ויצר לעצמו מדינה בפני עצמו. אחת מארבע המדינות של העם הפלשתיני. ממשלת אולמרט קפצה על הפרוד בין עזה לבית-אל (ראמ-אללה בלע''ז) כמוצאת שלל רב משום שהדבר מאפשר לה לסיים את עסקת הגז הגדולה. זו העסקה שבה תשלם ישראל מיליארדי דולרים לרשות הפלשתינית, למדינה הפלשתינית השנייה, עבור הגז ששייך לישראל, ללא שיתוף החמאס. או לכאורה ללא שיתוף החמאס.

כמו כל דבר שממשלת אולמרט עושה, גם זה שקר מתוחכם אך חסר רגליים. החמאס הוא שותף פעיל, שכן החברה שמחזיקה ב-‏10 אחוז מן המניות היא עזתית. הסכום שבו תממן ישראל את הטרור מעסקת הגז: כמאה מיליון דולר.

כל הדיון דלעיל נסמך על משענת קנה רצוץ: טוב לנו לממן את אבו מאזן, מלממן את החמאס. ובכן, ההיפך הוא הנכון. החמאס בעזה הוא קוץ בצד, שאפשר להתגבר עליו כמעט בהינף יד. מדינת טרור ביהודה, ירושלים, בנימין ושומרון היא האיום האמיתי, מעצם קיומה בלב הארץ.

הציבור בישראל חונך להאמין כי לערבים ישנן זכויות יסוד בארץ ישראל, כולל הזכות לדרוש דמי חסות על שהותנו הזמנית בארץ. ולא היא. היהודים, הישראלים הם בעלי הבית היחידים בארץ ישראל, כולל אוצרות הטבע, המים, האויר, וכל דבר המצוי בארץ ישראל. על הגז המצוי בחופי עזה אין לשלם לזר. את חברת הנפט הבריטית צריך לשלח בזר פרחים ופינוי-פיצוי. אף אגורה לא צריכה לעבור לא לאבו מאזן ולא אבו הנייה. ובאשר לחמאס בעזה: שישתה את מי הים של עזה, כמאמר ידידו הטוב של אהוד ברק מר יאסר עראפאת.

---