תגובה לגילוי הדעת ''נתניהו מפחד מפייגלין'' מאת ראובן בר.אין חולק על דבריו הנוקבים של ראובן בר. אלא שבעובדה מרכזית אחת הוא טועה. נתניהו, למרבה הצער, הוא הנציג האמיתי של ''הליכוד'' העכשווי. המציאות היא דינמית, דא עקא שהיא משתנה בכיוון מנוגד לטובת האומה וליכולת הישרדותה בתנאים של ריבונות עצמית. העם עצמו אינו מצליח ליצור אפילו רושם של מגמה משותפת המעידה על כך שהוא בעצם יודע מה הוא רוצה מעצמו ומזולתו, ולאן הוא בעצם נגרר.
''הליכוד'' של היום ישנה את מצעו במוקדם או במאוחר, לאחר שיסלק את ''מנהיגות יהודית'' משורותיו. שכן, ''מנהיגות יהודית'' תקועה כעצם בגרונו ומזכירה לו עד כמה הוא רחוק ממצעו, מערכיו ומעקרונותיו המכוננים, שאיבדו כל משמעות אקטואלית במוטציה הליכודית של ימינו. את שיבוש הדרך, שדרדר את הליכוד למצבו הנוכחי העלוב, התווה מנחם בגין שסלל את דרך החתחתים אשר הובילה באופן בלתי נמנע אל ''ההתנתקות''.
מנחם בגין לימד לא רק את ''הליכוד'', אלא את העם כולו, פרק מאלף בהלכות הפקרת משאבי קרקע והתפרקות מנכסים לאומיים חיוניים תמורת התחייבות מפוקפקת להכרה בקיומו הממלכתי. ההיסטוריה ממחישה כי עם שמשלם בנכסים קיומיים תמורת הכרה בריבונותו, מאבד את הנכסים ואת הריבונות גם יחד. ''ההתנתקות'' היא בסך הכל תולדה של זרע הפורענות שנטמן בהפקרתו האסונית של חצי האי סיני.
''ההתנתקות'', כציון דרך להתנתקותו של ''הליכוד'' משורשיו הרעיוניים והערכיים, היא כאמור התוצר הגנטי הבלתי נמנע של הנסיגה מסיני, הן מבחינת ביצועה הטוטליטרי, תוך רמיסת כללי היסוד של המשטר הדמוקרטי, והן מבחינת השרשתו של ערך הנטישה, כעקרון מכונן בקונספציית הקיום הישראלית של אסטרטגיה אנטי-אסטרטגית.
אפשר לכעוס, לזעום ולהתריס כנגד העוולה של ''הליכוד המסורתי'', המתנכל לחברי ''מנהיגות יהודית'', אך המציאות חזקה מכל אלה. שכן, ''הליכוד המסורתי'' הוא מפלגה שכבר מזמן זנחה את מורשת ז'בוטינסקי ובית''ר, ובמקומם אימצה את מורשת פורום החווה ו''ההתנתקות''.
בתקופה שהייתו של נתניהו במדבר הפוליטי, לאחר כישלונו האלקטורלי הצורם בתום כהונה שנויה במחלוקת כראש ממשלה, קיבלתי מידיו את ספרו ''מקום תחת השמש'', תוך בקשה להעביר אליו את חוות דעתי על הספר. לא שיתפתי אותו בהסתייגותי מהליקוי הרוחני הבסיסי הגלום בספר, כפי שמתבטא מעצם הכותרת ''מקום תחת השמש''. שכן, תחייתו הלאומית של העם היהודי בארצו היא מעל ומעבר לסתם מקום תחת השמש. כללית, החמאתי לו על הספר ועל העבודה הרצינית והיסודית שהושקעה בו, ומידי פעם אני משתמש בספר כסימוכין.
לסיכום ביקורתי החיובית על הספר, הבעתי את תקוותי בפני נתניהו שבעתיד ינהג על פי רוח ספרו, אם וכאשר יזדמן לעמדות מפתח פוליטיות. אלא שהמדבר הפוליטי לא היטיב עם נתניהו ברמה הרוחנית. השהייה במדבר הפוליטי אמורה לחדד את תובנותיו של המנהיג ולזמן לו תנאים של חשבון נפש וראייה מעמיקה. אך נתניהו שלאחר המדבר הפוליטי הוא גרסה נחותה יותר מנתניהו המקורי.
כך שבמהלך פרישתו הזמנית מהחיים הפוליטיים, נתניהו לא רק שלא המריא למעלה רוחנית גבוהה יותר מאשר ''מקום תחת השמש'', אלא אף צנח מטה אל ''מקום תחת השמש עבור נתניהו''. צניחתו של נתניהו הסתיימה בנחיתה רכה על הקרקע הפוליטית, שבה הסתבר לו עד כמה משתלבות תובנותיו החדשות במנטליות ''המשופרת'' של ''הליכוד המסורתי''.
מה שמפריע לנחיתתו הרכה של נתניהו על הקרקע המסורתית הנוחה של ''הליכוד המשופר'', שכן הקרקע מועדת לזיזים שפוגעים בשלמותה הרכה של הנחיתה, הם זיז ''מנהיגות יהודית'' וזיז ''קדימה''. בעוד שאת זיז ''מנהיגות יהודית'' חותר נתניהו לנתץ בקול תרועה רמה, תוך ניצול נסיבות ציבוריות נוחות, ביחס לזיז ''קדימה'' הוא חשאי ומצניע את מאווייו. שכן, אליבא דנתניהו וחבר עמיתיו המככבים תחת מנהיגותו בעמדות המפתח של מפלגתו, אין שום הבדל רעיוני ופוליטי מהותי בין ''הליכוד המסורתי המשופר'' לבין ''קדימה'', אשר מצדיק את קיומן כשתי מפלגות נפרדות.
חברי ''מנהיגות יהודית'' חייבים לקחת בחשבון שבשדה המערכה הפוליטי לא הרעיונות הם המגדירים את האנשים אלא האנשים הם אלה המגדירים את הרעיונות. בנסיבות הפוליטיות העכשוויות, שהתהוו כתוצאה מתהליכים לאומיים מורכבים, ''הליכוד'' ו''קדימה'' הן בעצם אותה המפלגה, וכל חילוקי הדעות בין הסיעות מוגבלים לרובד האישי. על רקע זה, ''מנהיגות יהודית'' היא נטע זר בנוף הפוליטי המחודש של ''ליכוד-קדימה''.
כך שההתנכרות הפוליטית ל''מנהיגות יהודית'' רק תלך ותחריף ככל שחבריה ימשיכו לנופף אל מול פני הציניקנים של ''ליכוד-קדימה'' בסמרטוט האדום של מצע, רעיונות וערכים שאבד עליהם הכלח. יש מקום תחת השמש ל''מנהיגות יהודית'', אך תחת צילם המאיים של נתניהו ומרעיו ייאלצו חברי התנועה להסתופף במחשכים עד שיחכימו ויחפשו להם את מקומם הטבעי, שבו ישזפו אותם קרני האור.
