עו''ד אמנון דה-הרטוך, ראש תחום תמיכות במשרד היועץ המשפטי, אומנם חצה את הקווים האדומים בסטירה שחלק לח''כ יעקב כהן מ''יהדות התורה'', אך ניתן לומר שהסנסציה הפרלמנטרית היא כרוניקה ידועה מראש. זאת היא אחת הפעמים הנדירות, שבהן איני מזדרז לגנות את זה שכשל בהרמת יד על חברו, ובפרט שמקבל הסטירה ומרעיו אינם נכנסים להגדרה ידידותית כלשהי. מתוך ראיונותיהם התקשורתיים של שני המעורבים בפרשת הסטירה, מתקבל הרושם הברור שח''כ יעקב כהן אכן הרוויח את הסטירה בחריצות יתרה.

מאז האירוע הפך ח''כ יעקב כהן לכוכב תקשורתי מבוקש. בפני כלי התקשורת הוא מרבה בפרטים ציוריים מרגשים אודות הסטירה ''הקטלנית'', שטלטלה אותו והטיסה אותו באוויר עד שהפך להיות חוזה בכוכבים, כדבריו. מתוך תיאוריו הנרגשים של ח''כ יעקב כהן, מצטיירת דמותו של עו''ד דה-הרטוך כגרסה מודרנית של שמשון הגיבור, שבהינף יד אחת מטיס בן אדם אל על תוך ביצוע שמיניות באוויר.

אלא שחברי כנסת מימין ומשמאל אינם מתרשמים מהבעת הכאב המרוחה על פניו של ח''כ יעקב כהן המתוקשר, שעושה כל שביכולתו על מנת לסחוט את מירב הדיווידנדים הציבוריים מאפקט הסטירה. לעומת זאת, מכל קצווי הקשת הפוליטית זוכה עו''ד דה-הרטוך לשבחים אישיים ומקצועיים. מספר אנשי ציבור, מבין אלה המקורבים לנושא, אפילו מעזים לבטא רחשי לב מרומזים שמגלים הבנה לרקע שממנו צמחה הסטירה. למרות הגינוי המובן מאליו של הסטירה, ניתן לסכם את התחושה הכללית בכך שאם אדם איכותי כעו''ד דה-הרטוך מגיע לידי כך שהוא חולק סטירה, אזי יש דברים בגו.

ואכן, יש דברים בגו. עו''ד דה-הרטוך נמצא בעמדת מפתח של פיקוח על החלוקה השוויונית של תמיכות המדינה במגזרים השונים. מתוקף הגינותו האישית ונאמנותו חסרת הסייגים לתפקידו, הוא עומד בפרץ נגד סחיטת הכספים החרדית. כתוצאה מכך התמקדה עליו הכוונת החרדית וסימנה אותו כאויבו המר של הציבור החרדי. כך הפך להיות עו''ד דה-הרטוך, שכל חטאו הוא בכך שמילא את תפקידו נאמנה, לקורבן רדיפה אכזרית מצד נציגי הציבור החרדי. מזה זמן רב חשופים הוא ובני משפחתו להשמצות אישיות פרועות והתנכלויות מצד החרדים, על פי מיטב מסורת הפשקווילים, הנשכנות הזאבית ולשון הרע הידועים לשמצה גם בין קהילות החרדים המשוסעות לבין עצמן.

הקש ששבר את גב הגמל הוא ההשוואה שערך ח''כ יעקב כהן בין הגרמנים (הנאצים) לבין עו''ד דה-הרטוך, הנמנה עם משפחה של ניצולי שואה. הכנסת אמורה להימצא בדילמה, בין הפסד שירותיו המקצועיים והאיכותיים של עו''ד דה-הרטוך לבין אי ההשלמה עם אלימות פיזית במשכן הכנסת (כאילו אלימות מילולית היא תופעה שניתן לעבור עליה לסדר היום), אך נשיאות הכנסת כבר החליטה לשלול ממנו לצמיתות את אישור הכניסה לכנסת. נשמעה גם דרישה נמהרת כלפי משרד המשפטים לפטר את עו''ד דה-הרטוך. אלא שמוטב לה לכנסת להמתין עד שתתקרר דעתה ועד שתבחן את הסוגיה בשיקול דעת. שכן, עו''ד דה-הרטוך מילא בנאמנות ראויה לשבח תפקיד כפוי טובה מאין כמותו, ותוך כדי כך הופקר לנשיכות הזאבים האכזריים עד שפקעה סבלנותו.

אם יפוטר עו''ד דה-הרטוך, ספק אם יימצא לו מחליף בעל שיעור קומה כמותו, שיעמוד בלחץ הסחיטה החרדית. אם אכן ייענש עו''ד דה-הרטוך על הסטירה האומללה באופן חריג ובלתי פרופורציונלי עד כדי פיטוריו או אם יחליט להתפטר, יצא שכרו של העונש בהפסדה של המדינה. החכ''ים החרדים יוכלו לסמן לעצמם וי של ניצחון על הסרת המכשול בנתיב השנור, וייערכו לינוק ביתר מרץ מעטיניה של המדינה.

לפני מספר שנים המתנתי במסדרונות בית המשפט העליון לפסק דין בעניינו של מתיישב יקר מיצהר. במהלך ההמתנה התוודעתי לשני חרדים צעירים, שבאו לרחרח אחר ההתרחשויות המרתקות בערכאות העליונות. במשך השיחה חשפו בפניי הצעירים את השקפת עולמם ויחסם למדינה. ללא שום עכבות, מעצורים או בושה, פרשו בפני את משנתם הקיומית הגורסת שיש לשנורר את המדינה, ולנצל אותה עד תום מבלי לתרום לה דבר. כל זאת תוך התנכרות וציפייה למפלתה. לא היו אלה נטורי קרתא, אלא שני בחורי ישיבה ירושלמיים מהזרם החרדי המיוצג על ידי ''יהדות התורה''.

למרות שהייתי מודע כללית לגישה החרדית התועלתנית והמנוכרת כלפי המדינה, הייתי מזועזע מעוצמת התיעוב כלפי ישראל ומהגישה המוצהרת למדינה במונחים של ''נצל אותה עד שתיחרב ותיפול'', שאותה ביטאו שני החרדים הצעירים בזחיחות דעת ובהנאה גלויה לנוכח מחוות הזעזוע שלי.

זה הוא היריב התועלתני, הציני והמנוכר, שאיתו נאלץ להתמודד עו''ד דה-הרטוך. אומנם אין לעבור לסדר היום על מעשה הסטירה, אך בשום פנים ואופן אין לפטר את דה-הרטוך, אין להרחיקו מהכנסת ואין לזרוק אותו לכלבים על המעידה, שנבעה דווקא מתוך כך שעשה עבודתו נאמנה, אך הופקר על ידי המדינה למשיסת הזאבים שדשו בשרו ללא רחם. בעת הזאת, על כל איש מצפון לתמוך בו בכל מאודו.

---