המאמר מתפרסם גם באתר 'עידן-הדלי'.

בנצרת אנו עומדים על סיפו של עימות חדש עם הערבים בנוגע להקמתו של מסגד חדש ליד כנסיה נוצרית. בהודו אלפים מתו - ועוד ימותו - בגלל שאיפת ההינדים להקים מקדש על חורבות מסגד מוסלמי (שהוקם על חורבות מקדש שלהם), במקום שבו נולד, לפי המסורת, האל קרישנה. כל אלה יהיו רק חזרה כללית למה שיקרה אם יחול שינוי כלשהו במעמד הר הבית ואם יוקם שם, איך שהוא, בית מקדש יהודי חדש, כפי שמייחלות כמה קבוצות יהודיות קטנות כמו ''נאמני הר הבית''.

והרי היה זה המקום הזה, הבסיס לאפוקליפסות רבות בספרות היפה ובמותחנים אין ספור, ששימש כעילה לפריצת המלחמה הנוכחית, מלחמה שבה היו עד כה מאות פצועים והרוגים משני הצדדים. המספר רק יגדל מדי יום ביומו בעתיד הנראה לעין, שלא לדבר על התוצאות האחרות: נזקים כלכליים עצומים, מכת מוות לתיירות, אוכלוסיות שלמות שחיות בחרדה ובחשש. כל זה רק ההתחלה, והסוף מי ישורנו. מהצד אנשי כתות נוצריות שונות מחככים את ידיהם בהנאה: הנה הצעדים הראשונים אל האפוקליפסה שלה הם מייחלים כל כך ושאת סימניה הם מוצאים בכל אירוע שהתרחש במזרח התיכון מאז 1967.
העילה שהדליקה את חבית חומר הנפץ: ביקורו של אריאל שרון בהר הבית.

כפי שכבר צוין הייתה זאת עילה בלבד, אבל דומה שהפלסטינאים היו מתקשים למצוא טריגר אפקטיבי יותר מאשר הר הבית, המקום השלישי בקדושתו ובחשיבותו לאיסלאם. לאורך אלפי שנים היווה הר הבית מוקד של מאבקים ושנאה בין אמונות, בשל מרכזיותו לאמונות המונותיאיסטיות השונות, בראש ובראשונה ליהדות.
זה לא יכול היה לקרות בימי קדם שבהם היו מרכזי פולחן שונים ומתחרים להר הבית וירושלים. מקומות כמו שילה, דן ובית אל (הקרובה מאוד לירושלים), שכל אחד מהם ניסה למשוך אליו יותר מתפללים. בגלל שהיו אלה מרכזים מקבילים בחשיבותם, אף אחד מהם לא היה מסוגל לעורר את עוצמת הרגשות מהסוג שאנו נתקלים בו כיום בהר הבית. אין זה מן הנמנע שהמקדש של שלמה הוקם על חורבותיו של מקדש קודם כנעני או יבוסי כלשהו.

רק אחרי שירושלים הצליחה להפוך את עצמה למרכז היחיד של העם היהודי (בראש ובראשונה הודות לכותבי התנ''ך, שחלקם לפחות באו מבין שורות הכוהנים והסופרים הירושלמיים), הפך הר הבית, ובית המקדש בתוכו, ליותר מ''סתם'' אתר קדוש; הוא הפך לאתר שכלפיו מרוכזים כל הרגשות של העם היהודי באשר הוא. ורגשות אלה נשארו ואף התחזקו גם לאחר חורבן המקדש בידי הרומאים .
הנוצרים הפכו את הר הבית למשך זמן רב למזבלה, אבל המוסלמים החליטו שהמקום קדוש גם בשבילם וטענו שמשם עלה הנביא מוחמד השמיימה על גבי סוס הפלאים שלו אל בוראק.

אבל הר הבית לעולם לא היה משיג עבורם את דרגת הקדושה שהגיע אליה אילולא המאבק הארוך שאותו ניהלו עם הצלבנים הנוצריים על ארץ ישראל ועל ירושלים. אחד הכלים המרכזיים של המוסלמים במאבק זה לחיזוק המורל במחנה שלהם היה תעמולה בלתי פוסקת על החשיבות האמונתית המרכזית שיש להר הבית, והמקום שהיה עד אז מקום משני עבורם הפך כתוצאה מכך לבעל חשיבות עצומה גם בעיני האיסלאם. ספק אם הוא היה משיג מעמד זה ללא המאבק בצלבנים.

כיום אנו עדים לתופעה דומה. רגשות ההערצה הדתית של המוסלמים להר הבית עוברים הקצנה שלא היתה כמוה בעבר, עד שהם אינם מוכנים יותר לסבול נוכחות של שר ישראלי במקום, דבר שהם בהחלט היו מוכנים להשלים עימו בעבר. כל זה תוצאה של תעמולה אפקטיבית ביותר, שנופלת על קרקע פורייה. יתכן מאוד שכתוצאה ממנה יסרבו המוסלמים להתיר בעתיד את כניסתם של לא מוסלמים במקום. יהיה להם תקדים לכך: כך בדיוק עשו היהודים כשהמקום היה שלהם בימי בית שני.

אל לנו לשגות באשליות: העולם המוסלמי עובר כיום תהליך של הקצנה דתית. סימנים ברורים להקצנה זאת ניכרים היטב באפגניסטן ובצ'צ'ניה, וכעת גם כאן. המאבק על הר הבית הוא אחד הסימנים המרכזיים להקצנה זאת. פורסמו אף ידיעות על כך שבכוונת הוואקף המוסלמי של הר הבית להזרים לשם מים קדושים ממכה, עיר הקודש הראשית של האיסלאם, ובכך להשוות את קדושת ירושלים לזו של מכה. במחשבה ראשונה הידיעות האלה נראות מטורפות לחלוטין. במחשבה שניה... מי יודע? בכל אופן אין ספק שהוואקף עוסק שם כעת בעבודות שמטרתן להרוס כל נוכחות יהודית ונוצרית קודמת במקום .

עם כל הכעס שאני חש על ההרס שנגרם לעתיקות כתוצאה מהשיפוצים שנעשו בהר הבית בידי המוסלמים, אני יכול להבין היטב את חוסר ההתערבות של הממשלה בעניין. המצב כיום הוא שהמקום שוב אינו בידינו, שכן אם ננסה לעשות שם את הפעולה הקטנה ביותר, הדבר עלול להקים נגדנו מיליארד מוסלמים משולהבים שרואים כעת במקום את ציפור נפשם.

ומה עם כל החלומות להקים את בית המקדש השלישי בהר הבית? מאז ומתמיד היו חלומות כאלה, אם כי לרוב דבר זה יוחס רק לימות המשיח. רק עם בוא הציונות נשמעו פה ושם הצעות בעניין, וגם הן היו רק הצעות דמיוניות. כך הפסל בוריס שץ, באוטופיה שלו ''ירושלים הבנויה'', מציג חזיון של בית מקדש חדש, שמסביבו נמצאת שדירת פסלים המתארת את חייו של משה רבנו (דבר שנראה מוזר, אבל יש לזכור שבתוך המקדש המקורי עצמו, בקודש הקודשים, היו פסלים של שני כרובים שהוצגו - ויש על כך עדויות בכמה מדרשים של רבנים נבוכים - כעסוקים בקיום יחסי מין...)

לא מעטים בין הדתיים הלאומיים במדינה שואפים לכך, ויש ביניהם שתומכים ברעיון בצורה נלהבת. כמוהם גם אנשי כתות נוצריות קיצוניות שונות, שמאמינים שדבר זה יקרב את קץ העולם. בכך הם כנראה צודקים. לנו יש תנועת ''נאמני הר הבית'', שאנשיה מציבים כל שנה אבן בניין לבניית בית המקדש השלישי ומייחלים לרעידת אדמה כלשהי שתהרוס את מסגד אל אקצא. אנשים אלה חולמים על גילוי ארון הברית שנעלם עוד בימי בית ראשון כדי להציב אותו במקדש החדש.

הבעיה היא שגם אם תהיה רעידת אדמה כזאת, שתהרוס את המסגד, סביר להניח שהמצב לא ישתנה, שכן המוסלמים לא יאפשרו לבנות שם כל מבנה אחר פרט למסגד. כל נסיון לבנות שם בית מקדש כפי שמייחלים ''נאמני בית המקדש'' יביא לאיומה במלחמות, מלחמת דת.

מה אפשר לעשות האם אפשר לבנות בית מקדש חדש בלי לגרום למלחמת דת כזאת?
יש לציין שחורבן בית שני היה למעשה ברכה ליהדות, שכן כתוצאה ממנו נוצרה היהדות הרבנית המשנאית-תלמודית, שאינה זקוקה לכל מקום פולחן מרכזי. למעשה היתה בה חזרה לתקופה שלפני עליונותה המוחלטת של ירושלים, כאשר היו ''במות'' ומקומות פולחן בכל מקום, דבר שהנביאים תקפו אותו ומלכים כמו יאשיהו רדפו בחרי אף. ספק אם רב חרדי בבני ברק, המודע היטב לדברים האלה, מעוניין בבנייתו מחדש של בית המקדש, שעם הכהונה החדשה שבו רק עלול לפגוע במעמדם של הרבנים, מעמד שהושג רק לאחר חורבן מעמד הכהונה של ימי בית שני. ספק רב אם היהדות החרדית, או כל דת כיום, זקוקה למקום שבו מקריבים מדי יום בעלי חיים, דבר שכל הדתות הגדולות זנחו זה מכבר כפרימיטיבי.
הר הבית הוא כיום מקום קדוש באמת רק לאותן קבוצות שמעונינות בבניית בית המקדש, ואלה הן מיעוט גם בקרב הציבור הדתי.

ובכל זאת, מכיוון שבשנים האחרונות מתברר לנו יותר ויותר עד כמה אנשים עדיין זקוקים למקום פולחן מוחשי כלשהוא (ותוכיח הנהירה ההמונית לקברי הקדושים השונים המתגלים חדשות לבקרים), ניתן להעלות על הדעת בניית בית מקדש חדש עבור אותם אנשים שכל כך רוצים בכך. אבל הוא לא יוכל להיות בהר הבית. יהיה עליו להיות במקום אחר; למשל, כפי שהציע תאודור הרצל, על הכרמל. מכיוון שאמונות הן פרגמטיות, סביר להניח שלאחר שייבנה יישכח הר הבית המוסלמי. למעמד הכוהנים החדש שיווצר במקדש הזה יהיה כל אינטרס שבעולם להשכיח ולהמעיט בחשיבותו של המקדש הקודם, וימצאו מספיק תירוצים דתיים מדוע הר הכרמל (נניח) הוא ההר הקדוש באמת, בדיוק כפי שאירע כאשר ירושלים תפסה את מקומם של בית אל ושילה. לאחר כמה דורות הר הכרמל כבר ייראה כהר הקדוש באמת מקדמת דנא, ואנשים יתקשו להבין מה היה העניין הזה עם הר הבית.

יש טענה שמקומו האמיתי של הר הבית לא היה במקום של אל אקצא היום אלא במקום אחר, ושכל הטענות בעניין מבוססות על זיהוי מוטעה של המימצאים ושל המקורות. בין שזה נכון או לא, אפשר לאמץ טענה זאת ולקבוע שאחרי הכל נכונות טענות המוסלמים שבית המקדש מעולם לא היה בהר הבית; הוא היה במקום אחר ואין לנו כל עניין נוסף באל אקצא.

אפשרות אחרת ומעניינת מאוד, שאותה הציע האדריכל יצחק חיותמן, היא שניתן יהיה לבנות בית מקדש ''וירטואלי'' במציאות וירטואלית של הסייבר ספייס, שאנשים יוכלו לבקר בו ואף להקריב בו קורבנות במציאות וירטואלית. חיותמן טוען כי אנשים רבים כיום זקוקים למקום כמו בית המקדש, כדי להרגיש יתר קירבה עם האלוהות ועם העולם הרוחני. לדעתו, בבית מקדש וירטואלי יהיו להם כל היתרונות של בית המקדש כמקום להתייחד בו עם האלוהות, ללא החסרונות של מקום מוחשי אקטואלי, שרק גורם לשנאה בין עמים ואמונות.

חזון אוטופי? אולי, אבל נדמה שהחלופה שבה אנשים שופכים את דמם עבור כמה קילומטרים רבועים של אדמה היא הגרועה יותר. אם היה הדבר תלוי בי, הייתי מעדיף בכל זמן הר בית וירטואלי על הר בית אמיתי, שבמקום להביא לשלום ושלווה רק מביא להרג המוני. נראה שהדתות היום רחוקות מאוד מלהיות פרגמטיות, אבל ייתכן שבמקרה הזה פרגמטיות היא הכרחית כדי למנוע את חורבן המזרח התיכון ואולי גם כלל המין האנושי.

קישורים:
בית המקדש
היכן היה בית המקדש ממוקם באמת?
תנועת ''נאמני הר הבית'', שמעונינת להקים את בית המקדש מחדש
בית המקדש הוירטואלי של חיותמן
סיכסוך המקדש בהודו

---