מצד אחד אנחנו יודעים שהגידול המתמשך בתשלומי ההעברה (קיצבאות) לא ממש הפריע לתהליך מקביל של גידול בתחולת העוני. מצד שני, גם הצמיחה הכלכלית ובמיוחד זו שחווינו בשנים האחרונות לא הביאה את השינוי שהובטח בשיעור העוני. מדוע?

ראשית, המשק שלנו צומח אבל חלקים, כשלושה רבעים, מהמשק כמו התעשיה המסורתית והשרותים לא צומחים או מצטמקים. הבעיה הזאת לא בולטת כי החלק הנותר, תעשיית ההי-טק, צומח במהירות כזאת שסך התמ''ג והתמ''ג לנפש צומחים גם הם. לכן רמת החיים עולה בעוד העוני לא מצטמצם. שנית, יש אנשים רבים בגיל העבודה שלא עובדים. בחלקים מהאוכלוסיה שיעור ההשתתפות בכוח העבודה נמוך יותר מהממוצע הארצי באופן משמעותי.

התוצאה היא עוני רב ופוטנציאל צמיחה מוגבל. בעצם גם צמיחת רמת החיים הכללית היא מוגבלת. אחת הדרכים ''הנכונות'' לטפל בבעיה הכפולה הזאת היא פיתוח והפעלת אמצעים להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה לרמות מקובלות בעולם המערבי.

---

ישנן שתי דרכים עיקריות לפעול להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה (שיעור ההשתתפות). האחת היא השקעה בטיפוח הון אנושי והדרך השניה היא סיבסוד ותיקצוב פעולות ומטרות שונות. בעיני הכלכלנים הדרך הראשונה היא העדיפה משום שפירות השקעה ראויה בטיפוח הון אנושי, גם אם היא חד פעמית, נוטים להישאר ברשותו של האדם לתמיד.

אחת הדרכים להשקעה בהון אנושי היא הפעלת תוכנית כמו תוכנית ויסקונסין ובשמה העברי ''תוכנית מהל''ב'' (מהבטחת הכנסה לתעסוקה בטוחה). תכליתה העיקרית של התוכנית היא להכשיר ולשלב מקבלי הבטחת הכנסה במעגל התעסוקה ולצמצם את התלות שלהם בקיצבאות. התכלית המשנית היא חסכון בהוצאה לקיצבאות הבטחת הכנסה לטווח ארוך. למרות הביקורת הרבה על השלב הנסיוני, בחינת התוצאות מראה שהיתה לא מעט הצלחה. מתוך 23 אלף משתתפי התוכנית בשנה הראשונה 10,800 מהמשתתפים הושמו בעבודה (בנק ישראל תומך בהרחבת תוכנית מהל''ב). למעשה בכך תוגבר כוח העבודה בעוד כ-‏11 אלף משתתפים עם סיכוי טוב לשפר את רמת החיים שלהם. כ-‏47% מהמשתתפים זכו להצטרף לכוח העבודה ובכך לשפר גם את הדימוי העצמי. חשוב גם לציין שהצטרפותם שיפרה את תמונת המצב של החברה כולה.

בניגוד ל''מהל''ב שהיא תוכנית שפירותיה מבשילים בטווח הקצר יחסית הרי שפירותיה של מערכת החינוך מבשילים לאט אבל בטוח. כפי שכבר כתבתי לא פעם, על פי התיאוריה של השקעה בהון אנושי, תוספת השכלה אמורה להתבטא באיכות, פריון, העבודה ולכן צפויה לתרום לשכר העבדה. אכן, מחקר שנערך בבנק ישראל לאחרונה הראה שיש תשואה חיובית להשכלה בשוק העבודה הישראלי: תוספת של שנת לימוד אחת בתיכון מגדילה את השכר של הפרט ב-‏8.6%; תוספת השכלה תיכונית בישראל מתבטאת בשכר יותר גבוה. לכן ראוי וכדאי לרכוש השכלה תיכונית (התשואה להשכלה - הקשר הסיבתי בין ההשכלה לשכר).

עבודתה של העמותה שמפעילה הקרן להתחדשות בחינוך. הפעילות הזאת היא דוגמה לטיפול נקודתי בעוני על ידי השקעה בהון אנושי באזורי מצוקה. המטרה העיקרית היא לתפוס את הילדים בעודם צעירים (בעיקר בגיל בית הספר היסודי) ולשנות את תפיסת העולם שלהם – שהם יכולים להצליח. הכוונה היא לתת להם כלים שיאפשרו להם להתחיל את החיים הבוגרים על קו אחד עם כל שאר ילדי ישראל. כמובן שהמטרה הקרובה יותר היא שהם יגיעו לתיכון ויוכלו להתמודד עם האתגרים ההשכלתיים גם מעבר לתיכון.

עיקרון חשוב של הפעילות הוא בחירה חופשית: משכנעים ילדים להצטרף מתוך בחירה חופשית. ברגע שילד מחליט להצטרף הוא מתחייב להתמיד בכל התקופה. ילד שמתקבל לתוכנית ומגיע לשיעורים לעולם לא נכשל. הכשלון, אם יש כזה, הוא של פעילי ועובדי העמותה והם צריכים למצוא דרך אחרת לעזור לו. אנשי העמותה פועלים גם עם ההורים כדי לחזק את תמיכתם בתהליך החינוך של הילד. בשנת הלימודים 2004-5 השתתפו קרוב ל-‏12 אלף ילדים בתוכניות השונות של הקרן.

סיפורו של רמי בן-יוסף, בן ה-‏25, תושב שכונת הרכבת בלוד הוא דוגמה לסיפורי ההצלחה בעבודת הקרן. עד כיתה ו' הוא הספיק להיזרק משני בתי ספר והיה על הסף של נשירה. הוא נפגש עם האופציה שמציעה העמותה כאשר היה בתחתית והצטרף לתוכנית. היום הוא כבר סיים לימודי משפטים והתקבל לסטאז' בפרקליטות וגם שותף בחברת סטארט-אפ בעלת פוטינציאל (''ממצוקה להנפקה'', מוסף שבת, מעריב, 16.2.2007, עמ' 24, 25).

הדרך השניה לטיפול בעוני היא שימוש באמצעים תקציביים במשך תקופה מסויימת או עד רמה מסויימת כדי לתמרץ השתתפות בכוח העבודה. לקטגוריה הזאת שייכת התוכנית להגדלת מספר מקומות העבודה באזורים מוכי אבטלה שעליה החליטה הממשלה לאחרונה (סיוע למרכזי תמיכה טלפוניים). זוהי בעצם החלטה לתמוך, באמצעות סבסוד, בהעברת תעסוקה לאזורים שהוכרו על ידי ההחלטה. הסבסוד מטה את ההחלטה על מיקום מקום העבודה לטובת אזורי מצוקה. אלא שהחלטה מהסוג הזה מייצרת שתי בעיות. ראשית הדברים נוטים לחזור לקדמותם כאשר מסתיים הסבסוד. שנית זהו רק פתרון זמני לברי המזל שזכו למצוא תעסוקה בזכות תוכנית כזאת.

גם התכנית להנהיג מס הכנסה שלילי משתייכת לקטגוריה של שימוש באמצעים תקציביים להגדיל את ההכנסה הפנויה עבור בעלי השכר הנמוך (תזכיר החוק להגדלת ההשתתפות בכוח העבודה). הכוונה היא לשפר את המוטיבציה של הזכאים להשתתף בכוח העבודה. כדי שהתוכנית תפעל כראוי צריך להיות בה מרכיב קריטי לגבי כל הזכאים: החלפת כל תוכניות הרווחה עם תוכנית אחת כוללת של השלמת הכנסה או מס הכנסה שלילי.

נקודת המוצא היא שצריך לקבוע סטנדרד של הכנסה, הכנסה בסיסית, למשפחה או לזכאי בודד. אם ההכנסה של המשפחה גבוהה מההכנסה הבסיסית היא תשלם מס הכנסה, בשיעור המקובל, על ההפרש בין הכנסתה להכנסה הבסיסית. מצד שני, אם הכנסתה נמוכה מההכנסה הבסיסית המשפחה תקבל ממס ההכנסה סכום, שמחושב כמכפלה של ההפרש בין ההכנסה הבסיסית ושיעור המס. תוספת ההכנסה שמקבל הזכאי היא תמריץ להשתתפות בכוח העבודה למרות שבעל הבית משלם מעט יחסית. ההשתתפות עצמה מהווה גם זמן לרכוש יכולות כדי להתקדם אל מחוץ לרמת הזכאות, להשתתפות בכוח העבודה בזכות הכישורים. מס ההכנסה השלילי גם מתגמל את מעוטי ההכנסה ביחס לבעלי ההכנסות הגבוהות שזוכים לתמריצים כאשר מורידים את שיעורי המס (על האשליה שבמדיניות הרווחה).

---

בניגוד ליותר מקובל במקומותינו יש אמצעים ראויים ומועילים לטפל בעוני. האמצעים הטובים והראויים הם אלו שמהווים השקעה בטיפוח ההון האנושי של העניים. השקעה מוצלחת בהון אנושי מאפשרת צמיחתו של האדם העני ובסופו של דבר לבטל את תלותו בתמיכה בכלל.

האמצעים הפחות טובים הם אלו שבעצם מסבסדים את השתתפותם של מעוטי היכולת בכוח העבודה. יחד עם זאת הנהגת מס הכנסה שלילי עדיפה על הענקת קיצבאות מבחינת הזכאים שום שהם משתתפים ביצירת הפתרון.

---