אחת הבעיות של ישראלי המתגורר דרך קבע בחו''ל, היא חוסר הכרות עם ההתפתחויות הלשוניות האחרונות. לא פעם, כאשר אני נפגש עם ישראלים שזה עתה יצאו מהארץ, אני שומע כל מיני מילים ומונחים, שברגע הראשון אין לי צל של מושג על מה הם מדברים. זה קורה בדרך כלל בכל מה שקשור לשפה היום יומית המדוברת ובעיקר הסלנג. למרות כל מאמצי לעדכן את עצמי, אני תמיד בפיגור, וזה מובן כי אני לא חי בארץ. בהזדמנות הזאת, האם מי שהוא מוכן לספק לי הסבר מה זה ''טרול''? נתקלתי כבר מספר פעמים במילה הזאת כולל כאן בפורום, ועדיין לא הצלחתי להבין מה זה בדיוק. אז אנא.

אף פעם לא תארתי לי שזה יגלוש גם למה שהייתי מכנה העברית התקינה. אני קורא באופן קבוע לפחות שני עתונים יומיים בעברית, אני צופה כמעט כל יום בשידורי הטלוויזיה הישראלית ואני גם מאזין לעתים מזומנות לשידורי הרדיו מהארץ. הייתי בטוח שלפחות כאן אני מחוסן, שאי אפשר יהיה להפתיע אותי עם חידושים לשוניים. והנה למרות הכל זכיתי לכמה הפתעות – מילים שלא הכרתי. המילה ''עצימות'' (מלחמה בעצימות נמוכה – הרמטכ''ל ושר הביטחון לשעבר, שאול מופז) תפסה אותי בלתי מוכן. הייתי בטוח שזו תרומה צה''לית נוספת לסלנג העברי. כבר התכוננתי לשבת לכתוב איזו פרודיה, כשגיליתי שזו מילה עברית כשרה למהדרין המופיעה במילון אבן שושן. הסיפור חזר על עצמו עם ה''תספוקת'' (ראה ''התיישרות לפי הסמן השמאלי'', פא''צ מיום 26 באוגוסט, 2006). הייתי כל כך בטוח שהפעם תפסתי אותם שהזדרזתי להעלות את הדברים על הכתב. למרבה הבושה התברר לי ששוב פיספסתי וחשדתי בכשרים. גם המילה הזאת קיימת מימים ימימה והיא מופיעה במילון של אבן שושן. במסגרת הבדיקות שלי גליתי שיש אוצר בלום של מילים וצורות דיבור שאינן בשימוש יום יומי שכאשר מי שהוא מוצא לנכון להשתמש בהן לא תמיד כולם מצליחים לרדת מיד לסוף דעתו. שימוש במילים ארכאיות, ניצול צורות הטיה לא מקובלות כדי להבליט משמעות מסויימת או צרופי מילים המקנים משמעות חדשה למילים קיימות, כל אלה הם כלים לגיטימיים למי שהכתיבה עיסוקו.

עד כאן זה בסדר. אבל בזמן האחרון התברר לי יותר ויותר שקשיי ההבנה שלי חורגים מעבר לחוסר ההכרות עם מילה כזאת או אחרת. אני לא מצליח להבין משפטים שלמים. אני מבין כל מילה, אבל כשאני מנסה ''לעשות שכל'' (יש למי שהוא הצעה טובה איך לתרגם לעברית את הביטוי To make sense?) מהמשפט זה פשוט לא מסתדר לי. אני קורא את המשפט הבא ''שבוע לרגיעה, הקבינט ידון בתגובה לקסאם'' (כותרת ב''ידיעות אחרונות'', 3 בדצמבר, 2006) ומנסה להבין. הרי אם יש רגיעה אז אין קסאמים, ואם יש קסאמים אז אין רגיעה, ביחד זה לא הולך. אם יש רגיעה אז למה צריך לדון בתגובה או, יותר נכון, על מה צריך להגיב אם יש רגיעה? בצר לי אני מנסה לקרוא את גוף הידיעה, אולי משם תבוא הישועה. ומה כתוב שם? שמתקיים דיון בקבינט ''בתגובות הישראליות להמשך ירי הקסאם, במלאות שבוע להפסקת האש''. שוב, יש הפסקת אש ויש ירי קסאמים, ושניהם מתרחשים בו זמנית. זה לא פתר לי את הבעיה כי זה למעשה בדיוק מה שכתוב בכותרת. אני מנסה עוד מה שהוא. אולי ב''מעריב'' כתוב מה שהוא קצת יותר הגיוני. אבל לא, גם ב''מעריב'' אותו הסיפור. הקבינט דן ''במדיניות התגובה לירי קסאמים שנופלים בשטח ישראל במהלך הפסקת האש''. אני מרים ידיים. כנראה ששני העיתונים עשו ביניהם שירקעס על מנת לבלבל את דעתו של קורא מן היישוב. רגע אחד, אני נזכר שבעבר כתבתי לא פעם על כך שבכל הפסקת אש עם הערבים ישנה ''חלוקת עבודה'' – ישראל עושה את ההפסקה, והערבים עושים את האש. אפילו התבטאתי כך כאן בפורום, וגם מעל בימות אחרות, אבל זאת היתה רק בדיחה. לא היתה לי כל כוונה שמי שהוא ייקח אותי ברצינות.

והעניינים עוד מסתבכים יותר כששומעים מה ההחלטות שהקבינט קבל, ההחלטות לפיהן צה''ל אמור לפעול. צה''ל לא יגיב על ירי קסאמים או על נסיונות פיגוע אחרים מרצועת עזה. באנלוגיה לאימרה הצרפתית ''במלחמה כמו במלחמה'' (à la guerre comme à la guerre) מדיניותה של ישראל היא ''בהפסקת אש כמו בהפסקת אש'' גם כשהיא לא קיימת. אני לא יכול לאמר שאני מצליח להבין את זה. קשה הבנה, מה לעשות. אבל הבילבול גדל עוד יותר למשמע דבריו של סגן שר הביטחון, אפרים סנה, האומר בראיון ברדיו ש''צריך להקפיד על כך שפעולות צה''ל [בגדה] לא תבאנה לפיגועים''. מדובר בתגובות של צה''ל על פיגועים או נסיונות פיגוע. התגובות של צה''ל על הפיגוע הן הגורם לפיגוע? בתרגום לשפת המעשה, על צה''ל להימנע מלהגיב או לסכל פיגועים כדי שלא יהיו פיגועים. איך מפקד בשטח יכול להבין כיצד עליו לנהוג כשהוא מקבל הוראות כאלה. זה מזכיר לי שאלה-בדיחה שראיתי בפארודיה על חידון על תקופת בית שני ''איך יודעים שמטבע שכתוב עליו 'עשר שנים לפני החורבן' הוא מזוייף?''

שרת החוץ, ציפי לבני, יודעת להסביר את החלטות הקבינט בכך ש''יש שיקולים שהם מעבר לשיקולי ביטחון'' וכן ש''תושבי שדרות סבלו מקסאמים גם לפני שהיתה הפסקת אש''. הדברים הופיעו בג'רוסלם פוסט.

אני מנסה לעכל את המשמעות של המשפט האחרון. מה בדיוק היא רצתה לאמר? שהם כבר רגילים לזה? שמאחר והם סבלו עד היום, לא נורא אם הם יסבלו עוד קצת? ואחרי זה עוד מדברים על כך שיש להרחיב את הפסקת האש גם לשטחי יהודה ושומרון (כאן אני שוב חוזר לידיעה מ''מעריב'') כדי, תקשיבו טוב, ש''לא לתת פתחון פה לערבים להפר את הפסקת האש ברצועת עזה'' (הניסוח הוא שלי, אבל זאת רוח הדברים). כנראה שיכולת ההבנה שלי באמת מוגבלת. ברצועת עזה שורר מצב של הפסקת אש או אי הפסקת אש (מחק את המיותר) וכדי לא לפגוע במצב הזה על ישראל להפסיק את האש ביהודה שומרון (שם כבר בכלל לא מדברים על כך שגם הערבים יפסיקו את האש, שם זה מובן מאליו שהפסקת האש היא כל כולה של ישראל). השאלה היחידה שנותרה ללא תשובה היא אם אי הפסקת האש ביהודה ושומרון אמורה לפגוע ב''הפסקה'' או ב''אש'' שברצועת עזה. מצטער, עדיין אינני מבין.

כנראה שהם באמת החליטו להקשות עלי את החיים. עובר יום וב''ידיעות אחרונות'' מה-‏4 בדצמבר, 2000 אני קורא את ה''בשורה'' הבאה מפיו של ראש הממשלה ''עדיף שיישבו עוד קצת בשבי על פני חיילים הרוגים''. את הדברים האלה אולמרט אמר בתשובה לשאלה שנשאל מדוע ישראל החליטה להפסיק את הלחימה מבלי להשיג את שחרור השבויים. זה קצת צורם לשמוע ''עדיף שיישבו עוד קצת בשבי'' מפיו של מי שמעדיף ששני בניו ישבו בארה''ב רחוק משאון התותחים, ביחוד לראות ולשמוע אותו אומר את הדברים האלה בשידור ''מבט'' בטלוויזיה (6 בדצמבר), אבל זה נושא לדיון אחר. שוב אני מתקשה להבין. מה בדיוק הוא רצה לאמר? הרי הסיבה העיקרית, אם לא הבלעדית, ליציאה למלחמה היתה תגובה לנפילת החיילים בשבי והרצון להשיג את שחרורם. אז מה הוא חשב, שבמלחמה לא נהרגים חיילים? 159 חיילים היו צריכים לההרג במלחמה שהוא עד היום לא יודע למה הוא פתח בה כדי שהוא יגיע למסקנה ש''עדיף שיישבו עוד קצת בשבי על פני חיילים הרוגים''? וזה לא נגמר כאן. הרי את אותו הדבר אפשר לאמר גם על חילוץ נפגעים. למה לסכן חיים של חיילים, בייחוד כאשר לא יודעים בוודאות שהנפגעים בחיים. האמת היא שלדבר האחרון יש תקדים. בתקופת כהונתו של אהוד הראשון צה''ל נמנע משליחת כוחות חילוץ, ונתנו לחייל לדַמֵּם למוות. אפרים סנה, שאז כהיום כיהן כסגן שר הביטחון, היה אז בשטח ואסר על המפקדים במקום לפעול. החייל המסכן דִמֵּם, ודִמֵּם עד שמת. נחמה פורתא, החייל שהופקר היה דרוזי ולא יהודי.

במהלך המלחמה, כשראש הממשלה נשאל ע''י שר התחבורה, שר הביטחון לשעבר שאול מופז, ''מה תאמר לאמהות של החיילים שיהרגו בהתקפה?'', הוא ידע לענות ''זאת שאלה טובה, אין לי עליה תשובה''. היום, אחרי שעברו קצת יותר משלושה חודשים, הוא נותן את התשובה ''עדיף שיישבו עוד קצת בשבי על פני חיילים הרוגים''. אז למה בכל זאת הוא נתן את ההוראה לצאת להתקפה? אני לא מבין.

קשיי ההבנה האלה הציקו לי מאוד. אומנם אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל אני לא חושב שאני מטומטם לגמרי (למרות הדעות הימניות שלי). איך זה שאני, עם הדוקטורט שיש לי בפיסיקה, מתקשה בהבנה של דברים כל כך פשוטים, דברים שכל שמאלני מהשורה קולט אותם כהרף עין. זה הפריע לי לישון בלילה ואפילו פגע ביכולתי להתרכז במשחק הברידג' הכל כך יקר לי. כנראה שפספסתי מה שהוא.

יגעת ומצאת – תאמין. אני חושב שסו''ס עליתי על התשובה. נזכרתי בספר שקראתי בתקופת לימודי בבית הספר התיכון, ספר בשם ''1984''. זה ספר שנכתב ע''י סופר אנגלי בשם ג'ורג' אורוול, ובו מתוארת חברת העתיד באור לא כל כך מחמיא. אז קראתי אותו בתרגום עברי שאיכותו היתה לא מי יודע מה. לא מזמן גליתי שבאינטרנט נמצא הספר המלא במקורו באנגלית וקראתי אותו שוב. הקריאה של הספר הזה היא ממש חוויה. בין השאר הסופר טבע שם את המושג Newspeak (שתורגם לעברית כ''שיחדש''). זאת מן שפה הפוכה בה המשמעות של הדברים הנאמרים היא בדיוק ההיפך ממה שנאמר. הביטוי המוכר ''מלחמה היא שלום'' הוא דוגמא אחת מני רבות של ה-Newspeak. כשחשבתי על זה נחה דעתי. כל קשיי ההבנה שלי היו כלא היו. אין זה סלנג חדש שאני לא מכיר בשל העדרותי מהארץ, ואין אלה חידושים לשוניים שעדיין לא נכנסו לשימוש יום יומי. מה שקרה זה שמדינת ישראל במאה העשרים ואחת אימצה את ה-Newspeak כשפתה הרשמית. עכשיו נרגעתי. אין לי יותר כל קושי בהבנת הנקרא. הנשמע ו/או הנאמר. כמו ברוסיה לפני התמוטטות הקומוניזם, צריך לדעת לקרוא. השם שאריאל שרון בחר למפלגתו החדשה, ''קדימה'', גם אותו יש לראות כחלק מה-Newspeak.

לסיום, אני חייב התנצלות לע. צופיה. כל המחלוקות שהיו לנו, כל הוויכוחים על תוצאות המלחמה, וכל חילופי המהלומות המילולויות בנושאי מה ראש הממשלה אמר או לא אמר ומתי, כל המחלוקות האלו היו לשווא. יש בינינו הסכמה. אני קורא לפינוי היישובים מגוש קטיף (''התנתקות'' בלשונך) כישלון ואתה מסכים אתי, אבל במסגרת ה-Newspeak ''כישלון'' זו ''הצלחה'' כך שלמרות השוני במלים יש בינינו הסכמה מלאה. עכשיו אני מבין אותך ואת הגישה שלך.

---