אנו גאים להביא בפניכם את מאמרו של החוקר והסופר הנודע, ריצ'רד דוקינס, העוסק באי סבירותו של האלוהים. אנו מודים לאתר אימגו על שיתוף הפעולה בפרסום המשותף ולרמי נוידרפר, מעורכי אימגו, שתירגם את המאמר. ריצ'רד דוקינס התיר לרמי נוידרפר לתרגם את מאמריו ולפרסמם באתר. אנו מקווים להביא לכם בעתיד מאמרים מעוררי מחשבה נוספים של פרופסור דוקינס.

קלינטון ריצ'רד דוקינס, (נולד ב-‏26 במרץ 1941), פרופסור בריטי לאתולוגיה¹, עומד בראש הקתדרה להסברת המדע לקהל הרחב באוניברסיטת אוקספורד וכותב ספרי מדע פופולארי. דוקינס התפרסם לראשונה בזכות ספרו המפורסם הגן האנוכי שיצא לאור ב-‏1976.
דוקינס הינו אתיאיסט מוצהר, הומניסט, סקפטי ומגדיר את עצמו כ''נאור''. בתור פרשן בנושאי מדע, דת ופוליטיקה, דוקינס הינו אחד מהאינטלקטואלים המפורסמים ביותר בעולם המערבי. כמשחק מילים על כינויו של תומס האקסלי ''הבולדוג של דארווין'', ההגנה הנלהבת של דוקינס על תיאוריית האבולוציה מפני ביקורת מחוגים שמרנים זיכתה אותו בתואר ''הרוטווילר של דארווין''.
בספטמבר 2006 יצא לאור ספרו מעורר המחלוקת The God Delusion – אשליית האל, שטרם תורגם לעברית.

אי סבירותו של האלוהים²

פרופ. ריצ'רד דוקינס

---

המאמר מתפרסם גם באתר e-mago.

הרבה ממעשי האנשים נעשים בשם האל. האירים פוצצו איש את רעהו – בשמו. ערבים מפוצצים את עצמם – בשמו. אימאמים ואייאטולות מדכאים נשים – בשמו. אפיפיורים מתנזרים וכמרים מחבלים בחיי המין של האנשים בשמו. שוחטים יהודיים חותכים גרונותיהם של בעלי חיים בעודם בחיים – בשמו.

הישגי הדת לאורך ההיסטוריה – מסעות צלב עקובים מדם, אינקוויזיציות מענות, קונקוויסטדורים רוצחי המונים, מיסיונרים מחסלי תרבויות, התנגדות – מלווה באמצעי אכיפה חוקית – לכל פיסה של אמת מדעית חדשה עד הרגע האחרון האפשרי, הם אפילו מרשימים יותר. ולאיזו מטרה התרחשו כל אלה? אני מאמין כי מתברר יותר ויותר כי התשובה היא – לשום תוחלת שהיא.

אין שום סיבה להאמין כי קיימים סוגים כלשהם של אלוהים ויש סיבה טובה להאמין כי אינם קיימים ומעולם לא התקיימו. כל העיסוק בעניין היה והינו בזבוז זמן עצום ובזבוז חיי אדם. זו הייתה יכולה להיות בדיחה בעלת מימדים קוסמיים, לולא היה העניין כה טראגי.

מדוע מאמינים האנשים באלוהים? לרוב האנשים התשובה היא עדיין גרסה כלשהי של הטיעון העתיק בדבר תכנון העולם. אנו מביטים ביופיו ובמורכבותו של העולם – בתנועתה האירודינאמית של כנף הסנונית, ביופיים של הפרחים ושל הפרפרים המפרים אותם, בשפע החיים השוקקים בכל טיפה של מי שלולית, בצמרותיהם של עצים ענקיים. אנו מהרהרים בסיבוכיות האלקטרונית ובשלמות האופטית של עינינו שדרכן אנו מתבוננים בעולם. אם יש לנו מעט דמיון, יוצרים בנו עניינים אלה תחושות של יראת כבוד והערצה. איננו יכולים שלא להתפעם מהדמיון הבולט שבין יצורים חיים לבין התכנון המורכב שיוצרים מהנדסים אנושיים.


ויליאם פייליפרסומו הנודע ביותר של הטיעון בדבר התכנון היה באנלוגית השעון שאותה תאר הכומר בן המאה ה-‏18 ויליאם פיילי. אפילו אם אינך יודע מהו שעון, יחייבו אותך המבנה המורכב שלו, גלגלי השיניים והקפיצים המתאימים באופן מדויק זה לזה למטרה מסוימת, להסיק כי ''לשעון היה יוצר. חייב להיות בזמן מסוים, או במקום מסוים מישהו שיצר אותו למטרה מסוימת, מישהו שהבין בדיוק כיצד הוא פועל, כיצד הוא בנוי, תכנן אותו ובנה אותו''. אם נכון הדבר לגבי שעון פשוט, האם לא יהיה זה נכון הרבה יותר לגבי העין, האוזן, הכליה, מפרק המרפק, או המוח? מבנים יפים, מורכבים, מסובכים ובעלי תכלית אלה מוכרחים היו להיווצר בידי מתכנן – השען שלהם, הלא הוא האלוהים.

זה היה טיעונו של פיילי, וזהו טיעון שכמעט כל אדם חושב ורגיש מגלה בעצמו בשלב כלשהו של ילדותו. במשך רוב ההיסטוריה חייב היה הטיעון להראות משכנע לחלוטין, ברור ומובן מאליו. והנה, כתוצאה מאחת המהפכות האינטלקטואליות המדהימות בהיסטוריה, אנו יודעים כיום שהטיעון שגוי, או לפחות בלתי נחוץ. אנו יודעים כיום כי הסדר והתכלית כביכול של עולם החי נוצר בדרכים אחרות לגמרי, בתהליך שאינו מצריך מתכנן, תהליך שהוא תוצאה של חוקים פיזיקאליים פשוטים ביותר. זהו תהליך האבולוציה על ידי ברירה טבעית, שנתגלה על ידי צ'ארלס דארווין, ובאופן בלתי תלוי על ידי אלפרד ראסל ואלאס.³

מה משותף לכל החפצים שנראים כאילו תוכננו? התשובה היא – אי סבירות סטטיסטית. אם נמצא חלוק נחל שקוף שעוצב לצורת עדשה גולמית על ידי גלי המים, לא נסיק שהוא תוכנן על ידי אופטיקאי – חוקי הפיזיקה יכולים להסביר תופעה כזו, ולא יהיה זה בלתי סביר להניח כי הדבר פשוט ''קרה''. אולם אם נמצא עדשה מורכבת, מתוקנת כנגד אברציה כרומטית⁴ או אברציה סְפֵרית⁵, מצופה כנגד בוהק, ועם הכתובת ''קארל צייס''⁶ חרוטה על שוליה, אנו יודעים כי לא יכולה הייתה להיווצר במקרה. אם ניקח את כל האטומים של עדשה מורכבת כזו ונצרפם ביחד בכפיפות לחוקי הפיזיקה, אנו יודעים כי תיאורטית יתכן מצב שבו האטומים יסתדרו להם בדיוק בצורה של עדשת קרל צייס, כשהשם חרוט על שוליה, אולם מספר הצרופים האחרים שבהם יכלו האטומים להסתדר בסבירות זהה הוא כל כך גדול, עצום ורב לאין שיעור עד שאנו פוסלים את השערת המקריות. המקריות נשללת אפוא כהסבר להיווצרות העדשה.

זהו אינו טיעון מעגלי. הטיעון עלול להצטייר כמעגלי משום שכל ארגון של אטומים הוא, במבט לאחור, מאד בלתי סביר. כפי שכבר נאמר פעם, אם כדור גולף נוחת על גבעול של דשא בתוך מסלול של גולף, יהיה זה טיפשי להתפעם: ''מכל ביליוני גבעולי הדשא שהכדור יכול ליפול עליהם הוא נפל דווקא על הגבעול הזה!! כמה מדהים, מופלא ובלתי סביר!!'' הכשל הלוגי כאן, הוא כמובן, שהכדור היה חייב לנחות במקום כלשהו. אנו יכולים להתפעם מאי סבירותו של מקרה רק אם אנו מגדירים אותו א-פריורי⁷. למשל – אדם שעיניו מכוסות חובט בכדור הגולף ומכניסו לגומה במכה אחת. אירוע כזה יהיה בהחלט מדהים מאחר שמטרתו של הכדור הוגדרה מראש.

מכל טריליוני הדרכים בהן ניתן לצרף אטומים המרכיבים טלסקופ, רק מיעוט זעיר יפעלו בצורה המביאה תועלת כלשהי. רק בחלק זערורי מאלה יהיו המילים ''קארל צייס'' חרוטים על שולי העדשה, או, למען האמת, מילים כלשהן בשפה אנושית כלשהי. הדבר נכון גם לחלקיו של שעון. מכל ביליוני הדרכים האפשריות לצרף אותם יחדיו, רק מיעוט זעיר יראה את השעה או יבצע משהו מועיל אחר. על אחת כמה וכמה מובן שהדבר נכון לגבי חלקיו של הגוף החי. מכל טריליוני הטריליונים של הדרכים בהן ניתן לצרף יחדיו את מרכיביו של גוף חי, רק מיעוט אינפיניטסימאלי יחיה, יחפש מזון, יאכל ויתרבה. אמת – יש הרבה דרכים בהן יכולים חיים להתקיים, לפחות עשרה מיליון, אם נמנה את מספר המינים החיים הקיימים היום, אולם, לא משנה כמה גדול יהיה מספר הדרכים בהן ניתן ''להיות חי'', יהיה מספר הדרכים בהן ניתן ''להיות מת'' גדול לאין שיעור.

אנו יכולים להסיק בבטחה שגופים חיים הם מסובכים לאין ערוך, יותר מדי בלתי סבירים סטטיסטית, מכדי שייווצרו במקרה. כיצד נוצרו אפוא? התשובה היא שהמקרה, הסיכוי, נכנס לתמונה, אולם לא אקט יחיד של מקריות, אלא סדרה של צעדים מקריים זעירים, כל אחד מהם זעיר מספיק כדי שיחשב לתוצאה סבירה של קודמו, שהתרחשו אחד אחרי השני בטור. צעדים זעירים אלה של המקרה נקראים בשם מוטציות גנטיות, שינויים אקראיים, שגיאות, למען האמת, בחומר הגנטי. אלה גורמים לשינוי במבנה הגוף. רוב השינויים הללו הם מזיקים ומובילים למותו של האורגניזם. חלק קטן מהם מוכחים כשיפור קטן, המוביל לשרידות ולריבוי גדולים יותר. בתהליך זה של ברירה טבעית, כל שינוי מהווה את הבסיס לבא אחריו, והתוצאה הסופית, בתהליך מצטבר, היא מורכבת מדי מכדי להתרחש באקט אחד של מקרה.

לדוגמה, תיאורטית יתכן כי העין תיווצר בצעד אחד בר-מזל, מלא-כלום: נאמר, מעור חשוף. זה אפשרי תיאורטית מכיוון שניתן לכאורה לכתוב מתכון של רצף גדול של מוטציות שאם היו כולן מתרחשות בו-זמנית, הייתה אכן עין מושלמת נוצרת מלא-כלום. אולם, למרות שהדבר אפשרי תיאורטית, הרי במציאות זה לא יתכן. כמות ה''מזל'' הדרושה להתרחשות כזו היא בלתי סבירה. המתכון ה''נכון'' דורש שינוי במספר עצום של גנים בו-זמנית. מתכון זה הוא שינוי אחד מסוים מבין טריליוני אפשרויות של שינוי. אנו יכולים בוודאות לשלול התרחשות ניסית שכזו. אולם, זה בהחלט סביר שהעין המודרנית התפתחה ממשהו שהוא דומה לעין העכשווית אך לא זהה לה, עין מעט פחות מורכבת. באותו אופן העין המעט-פחות-מורכבת התפתחה מעין עוד פחות מורכבת, וכך הלאה. אם נניח מספר גדול מספיק של שינויים קטנים מספיק בין כל שלב אבולוציוני וקודמו, נוכל לגזור התפתחות של עין מלאה, מתפקדת ומורכבת מעור חשוף. כמה צעדים מיידיים ניתן להניח שסביר שהתרחשו? זה תלוי בכמה זמן עומד לרשות התהליך. האם חלף מספיק זמן בשביל שעיניים יתפתחו מלא-כלום?

המאובנים מספרים לנו שהחיים מתפתחים על פני כדור הארץ מזה 3,000 מיליון שנה – שלושה מיליארד שנה. זהו כמעט בלתי אפשרי למוח האנושי לתפוס פרק זמן עצום כל כך. באופן טבעי, ולמזלנו, אנו נוטים לתפוס את משך חיינו כפרק זמן ארוך למדי, אולם אנו איננו יכולים לצפות לחיות אפילו מאה אחת. 2,000 שנה חלפו מאז חי ישוע הנוצרי, זמן ארוך מספיק כדי לערפל את האבחנה בין היסטוריה ומיתוס. האם יכולים אתם לדמיין אלף תקופות כאלה, אחת אחרי השנייה? הבה ונניח כי יכולנו לרשום את כל ההיסטוריה על גבי מגילה אחת ארוכה. לו היינו כותבים את כל ההיסטוריה מאז תחילת הספירה לתוך מטר אחד של מגילה, מה היה אורכו של החלק שלפני הספירה, עד לתחילתה של האבולוציה? התשובה היא שהחלק של פני הספירה היה משתרע, נאמר, מירושלים ועד בוקרשט. חישבו על זה ועל משמעויות הזמן הארוך הזה כזמן שבו היו יכולים להתרחש שינויים אבולוציוניים. כל זני כלבי הבית – פקינז, פודל, ספנייל, כלבי סאן-ברנרד, וצ'יוואוות התפתחו מן הזאב במאות השנים האחרונות או לכל היותר מספר קטן של אלפי שנים. הכפילו את כמות השינוי הזו במיליון. עכשיו תוכלו בקלות לתפוס כיצד התפתחה העין מאין עין על ידי שינויים מזעריים.

כל מה שנותר הוא לשכנע את עצמנו כי כל אחד מצעדי הביניים בנתיב האבולוציוני, נאמר, זה שמעור חשוף לעין המודרנית, הוא כזה שהיה נבחר על ידי הברירה הטבעית, שהיה מייצג שיפור על פני זה שקדם לו בשרשרת האבולוציונית כדי לשרוד. אין זה מספיק להוכיח לעצמנו קיומה של שרשרת שינויים אבולוציוניים המובילים לתוצאה העכשווית אם חלק ממצבי הביניים האלה לא היה שורד. יש הטוענים כי כל חלקי העין חייבים להיות נוכחים על מנת שהעין תתפקד או שהעין לא תפעל כלל. חצי עין, כך טוענים, אינה טובה יותר מהעדרה של עין. אינך יכול לעוף עם חצי כנף, אינך יכול לשמוע בחצי אוזן, לכן, טוענים כנגד תורת האבולוציה, לא יתכן כי היו שלבי ביניים המובילים להתפתחות העין, האוזן, או הכנף של ימינו.

טיעון כזה הוא כה נאיבי עד כי מתבקש לתמוה על מניעיהם הלא מודעים של אלה הרוצים לדבוק בו. ברור כשמש כי חצי עין אינה חסרת תועלת. אנשים שעברו ניתוחי ירוד⁸ שעדשות עיניהם הוצאו בניתוח, לא יכולים לראות היטב ללא משקפים, אולם מצבם עדיין טוב בהרבה מאלה שאין להם עיניים כלל. בלי עדשה אינך יכול למקד את ראייתך, אולם אתה עדיין יכול להימנע מלהתנגש במכשולים או להבחין בצילו של המאיים של טורף.

מאובן של ארכיאופטריקס, יצור בעל כנפיים ונוצות שחי לפני כ-‏150 מיליון שנה. שמונה מאובנים שלו נמצאו עד כה. בתמונה – מאובן במוזיאון הבריטי לתולדות הטבע, שהתגלה בשנת 1861.באשר לטיעון כי אינך יכול לעוף בעזרת חצי כנף, הדבר מופרך באמצעות מספר רב של בעלי חיים, מוצלחים מבחינה גנטית, שנכונו ביכולת דאייה, כולל יונקים מסוגים רבים ושונים, צפרדעים, לטאות, נחשים ודיונונים. לסוגים רבים של בעלי חיים שוכני עצים יש עור מתוח בין מפרקים שאינם אלא כנפיים חלקיות. אם תיפול מעץ, כל קפל עור, כל משטח שטוח בגופך כדי להגדיל את שטח הפנים שלך, עשויים להציל את חייך. לא משנה כמה קטנים או גדולים יהיו משטחי דאייה אלה, תמיד יהיו כאלה שחייהם ינצלו בעת נפילה מעצים גבוהים יותר. וכך בצעדים קטנים של אבולוציה, אנו מגיעים להתפתחותן של כנפיים שלמות.

עיניים וכנפיים לא יכולות להיברא בצעד אבולוציוני אחד. זה יהיה משול למזל האינסופי שבגילוי מספר ארוך לפתיחת מנעול קומבינציה של כספת גדולה בבנק. אולם, לו היה מצב שבו יכולת לסובב את גלגלי מנעול הצירופים באופן אקראי, ובכל פעם שבו היית מתקרב למספר הנכון הייתה הדלת נפתחת מעט, היה זה אפשרי לגלות את הצירוף הנכון לפתיחת הדלת חיש מהר. זהו, בתמצית, הסוד שבאמצעותו משיגה האבולוציה על ידי ברירה טבעית את מה שנחשב בעבר לבלתי אפשרי. תכונות שאינן יכולות להתפתח בסבירות כלשהי מ''אבות'' שונים מאד יכולות להתפתח בסבירות גבוהה כאשר ה''אב'' ממנו התפתחו שונה אך במעט. אם שרשרת האבולוציה היא ארוכה מספיק, יכול כל דבר להתפתח מכל דבר אחר.

האבולוציה, אם כן, יכולה תיאורטית לבצע את התפקיד, שבזמנו נדמה כאילו היה ביכולתו הבלעדית של האל. אולם, האם קיימות עדויות לכך שהאבולוציה אמנם התרחשה? התשובה היא : כן, העדויות הן חד משמעיות ורבות מספור. מיליוני מאובנים נמצאו בדיוק במקומות ובדיוק בעומק בו היינו מצפים למצוא אותם לו התרחשה האבולוציה. מעולם לא נמצא ולו מאובן אחד במקום שבו לא ניבאה תורת האבולוציה את מציאותו, למרות שדבר כזה היה יכול, לכאורה, לקרות – מאובן של יונק בסלע מתקופה שבו עדיין לא הופיעו, לדוגמה, הדגים, היה מביא מיד להפרכתה של תורת האבולוציה.

תפוצתם של בעלי החיים והצמחים על פני כדור הארץ, היבשות והאיים היא בדיוק מה שניתן היה לצפות לו התפתחו כולם מאבות משותפים, בשלבים מרובים ואיטיים. הדמיון בין סוגים שונים של בעלי חיים ושל צמחים הוא בדיוק מה שניתן היה לשער לו חלקם היו בני דודים קרובים ואחרים בני דודים מרוחקים יותר. העובדה המוכחת כי הצופן הגנטי בכל היצורים החיים מורכב מאותן אבני בנין והדמיון בין הצפנים הגנטיים של יצורים קרובים מובילה באופן משכנע ביותר להנחה שכל היצורים החיים נגזרים מאותו אב קדמון. העדויות התומכות באבולוציה הן כה מכריעות עד שהדרך היחידה להציל את תורת הבריאתנות היא לטעון כי אלוהים השתיל בכוונה עדויות רבות כל כך של מאובנים כדי לגרום לעדויות להראות כאילו התרחשה אבולוציה. במילים אחרות, המאובנים, הפיזור הגיאוגרפי של בעלי החיים, וכיוצא באלה אינם אלא תעלול ענק. האם רוצה מישהו להאמין ולעבוד אל המסוגל לתעלולים כאלה? יהיה זה ודאי הגיוני יותר, וגם נכון מדעית יותר, להתייחס לעדויות ברצינות. כל היצורים החיים הם קרובים, כולם צאצאיו של אב קדמון אחד, שחי לפני למעלה משלושה מיליארד שנים.

טענת התכנון, נהרסה אפוא כסיבה המצדיקה אמונה באלוהים. האם ישנם טיעונים אחרים? יש אנשים המאמינים באל בגלל מה שנראה להם כהתגלות פנימית. התגלויות אלה אינן תמיד חיוביות, אולם הן תמיד נראות אמיתיות למי שחווה אותן. הרבה מיושביהם של בתי מחסה לחולי רוח משוכנעים שהם באמת המשיח⁹, או אפילו האלוהים בעצמו. אין ספק בכוחן של אמונות כאלה בהתייחס לאלה שחווים אותן, אולם אין זו סיבה מספקת שאנו נאמין בהם. יתרה מזו, אמונות אלה סותרות אחת את השנייה ואין סיבה שנאמין בכולן.¹⁰

אין עוד הרבה מה לומר בנושא זה. האבולוציה על ידי ברירה טבעית מסבירה הרבה, אולם היא לא הייתה יכולה להתחיל מלא כלום. היא לא הייתה יכולה להתחיל עד שנוצר מנגנון פרימיטיבי של התרבות ותורשה. התורשה העכשווית מתבססת על צופן ה-DNA, שהוא עצמו מורכב מדי מכדי להיווצר באקט אחד של מזל. הדבר אומר, אפוא, שצריך היה להתקיים בעבר מנגנון תורשה אחר, שנעלם מאז, שהיה פשוט מספיק על מנת להיווצר באופן ספונטאני באופן הסתברותי מתוך חוקי הכימיה, וששימש את המדיום שבו ברירה טבעית פרימיטיבית החלה להתרחש. ה-DNA היה תוצר מצטבר של תהליך הברירה הקדמון הזה. לפני שהתהליך הראשוני הזה של ברירה טבעית החל להתרחש, היתה תקופה שבה מולקולות מורכבות נוצרו מאלמנטים פשוטים יותר, על פי חוקי הפיזיקה, תהליכים שאנו מבינים אותם היום היטב. לפני כן היתה תקופה שבה היסודות נוצרו מיסודות פשוטים יותר. קודם לכן, היה הכל מורכב ממימן טהור, מיד אחרי המפץ הגדול, שבו נוצר היקום.

אנשים מתפתים כמובן לטעון שאמנם אלוהים אינו נחוץ כדי לפרש את האבולוציה המורכבת מאז שנברא היקום עם חוקי הפיזיקה שלו, אנו בכל זאת זקוקים לאלוהים כדי להסביר את מקורם של כל הדברים.¹¹ מחשבה כזו לא משאירה לאלוהים מלאכה רבה מדי, הפעל את המפץ הגדול, שב בשקט והתבונן כיצד הדברים מתרחשים. הכימאי הפיזיקאלי פיטר אטקינס, בספרו הכתוב יפה כל כך הבריאה מניח אל עצל כל כך, שניסה לעשות מעט ככל האפשר כדי לברוא את הכל. אטקינס מתאר כיצד כל שלב בבריאה נובע, באמצעות חוק פיזיקאלי פשוט, מקודמו. הוא מנתח את העבודה שהיה צריך לעשות האלוהים העצל ומגיע לבסוף למסקנה שאלוהים לא היה צריך לעשות מאומה.

פרטיו של השלב הראשון של הווצרות היקום שייכים לתחום הפיזיקה, בעוד אני, הביולוג, עוסק בשלבים המאוחרים יותר של התפתחות המורכבות. בשבילי, הנקודה החשובה ביותר היא שאפילו אם הפיזיקאי צריך להניח קיומה של נקודה מינימאלית, סינגולארית, בלתי ניתנת לחלוקה שהייתה חייבת להימצא בבראשית, כדי שהיקום יתחיל להתפתח, הרי נקודה סינגולארית זו היא בוודאות פשוטה ביותר. בהגדרה, הסברים הבנויים על הנחות יסוד פשוטות, משכנעים יותר וסבירים יותר מהסברים שחייבים להניח התחלות מורכבות ובלתי סבירות סטטיסטית. לא תוכל להניח קיומו של משהו מורכב יותר מהאל הכל-יכול!

מאנגלית: רמי נוידרפר

---

1. המדע העוסק בחקר התנהגותם של בעלי חיים בסביבתם הטבעית. ותגובתם לסביבה. (המתרגם)
2. המאמר במקורו האנגלי מופיע כאן. במקור הופיע המאמר במגזין Free Inquiry – המגזין של ההומניזם החילוני.
3. אלפרד ראסל ואלאס (1823-1913), ביולוג וחוקר טבע בריטי, מן החשובים בחוקרי הטבע בכל הדורות. ואלאס היה הראשון שפרסם את המשנה בדבר עקרון הברירה הטבעית כתהליך מרכזי באבולוציה. (המתרגם)
4. כאשר קרן של אור לבן תפגע בעדשה היא תרכז כל צבע בנקודת מוקד אחרת, ולמעשה תשבור את האור לצבעיו השונים. זוהי אברציה כרומטית, או בתרגום חופשי ''עיוות צבע''. (המתרגם)
5. זהו עיוות שנובע מכך שבצורה המסוימת שמייצרים עדשות/מראות הן לא בדיוק מרכזות את האור לנקודת מוקד אחת, אלה עושות זאת בקירוב טוב כאשר הזווית שהן צריכות לשבור את הקרן היא לא גדולה מדי. אם הזווית נהיית גדולה מדי הקרן לא תפגע בנקודת המוקד אלא קצת לפניה והתוצאה - דמות חדה במרכז העינית אך מטושטשת בקצותיה. (המתרגם)
6. Carl Zeiss, חברה מובילה לייצור עדשות. (המתרגם)
7. אין זה בלתי סביר שמישהו יזכה בפיס. זה יהיה לא סביר עד מאד אם אנחש מראש מי יזכה בפיס, וזה יקרה. (המתרגם)
8. ירוד – קטרקט בלע''ז. (המתרגם)
9. במקור – נפוליאון. נדמה לי שאובססיה זו התיישנה מעט. (המתרגם)
10. זוהי אחת הבעיות העיקריות של האמונות באלים שונים. כל מאמין טוען לאי קבילותן של כל האמונות האחרות. לכן, מבחינה סטטיסטית, יהיה זה הדבר הנכון ביותר לכפור בקיומם של כל האלים כולם. (המתרגם)
11. טענה זו – הנקראת דיאיזם, בניגוד לתיאיזם, גורסת שאלוהים ברא את היקום ומאז לא מתערב בענייניו. ניתן לייחס דעה זו לשפינוזה ולהוגי דעות חשובים רבים בתולדות החשיבה הפילוסופית. דוקינס טוען כי הנחה זו היא מיותרת. (המתרגם)

---