…my monetary studies have led me to the conclusion that central banks could profitably be replaced by computers geared to provide a steady rate of growth in the quantity of money... … I must confess that the past eight weeks have impressed on me that not only is there no free lunch, there is no free prize.

Milton Friedman's speech at the Nobel Banquet, December 10, 1976

מילטון פרידמן: הלימודים המוניטריים שלי הביאו אותי למסקנה שהחלפת בנקים מרכזיים במחשבים שיותאמו לתת שיעור קבוע של גידול בכמות הכסף, יכולה להביא תועלת... אני חייב להודות ששמונת השבועות האחרונים הטביעו בי את ההבנה שלא רק שאין ארוחת חינם, אין גם פרס חינם.

---

פרופסור מילטון פרידמןלפני מספר ימים הלך לעולמו פרופסור מילטון פרידמן, בגיל 94. בעיני רבים הוא היה מגדולי הכלכלנים של המאה ה-‏20. אבל נדמה לי שבמאמץ קל יחסית אפשר יהיה להראות שהוא מועמד ראוי לעמוד גם בראש רשימת גדולי הכלכלנים בכל הזמנים. תרומתו המקצועית של פרופסור פרידמן הטביעה את חותמה על הידע בכלכלה בצורה מכרעת. הוא גם טרח רבות להפיץ את הידע הזה הרבה מחוץ לעולמם של הכלכלנים ובכך השפיע רבות על התנהלותם של קובעי המדיניות הכלכלית.

הציטוט מדבריו בטקס קבלת פרס נובל לכלכלה מדגיש שני היבטים מאד חשובים ממשנתו הכלכלית. האחד, שהודגש גם בנימוקי ועדת הפרס, הוא שהידע שלנו מוגבל ולא ראוי להתעלם מכך. וההיבט השני היא האמירה שבעצם אין ארוחת חינם – לכל דבר יש מחיר. אבל שתחרות ויוזמה חופשית הם הכלים להשיג כל דבר במחיר הזול ביותר.

כמובן שאי אפשר בלי הנקודה היהודית. פרופסור מילטון פרידמן היה יהודי חם ותרם מזמנו כדי לקדם עקרונות מדיניות כלכלית ראויים גם בין קובעי המדיניות בישראל. אם להשתמש במושג שטבע נתניהו, פרידמן הניע תהליך להחלפת הדיסקט אצל פוליטיקאים לא מעטים (בישראל ובעולם) ובכך השפיע על התפתחות המדיניות הכלכלית והמשק הישראלי.

---

נקודת המוצא של פרופ' פרידמן היתה העיקרון שמדגיש את חופש הפרט לעשות כרצונו עם עצמו ועם רכושו בתנאי שאינו מפר זכויות אלו של אחרים. מבט אחר המדגיש את העדר הכפיה על הפרט. העיקרון הזה בנוי על יחסי הגומלין בין החופש האישי, הפוליטי והכלכלי. העקרונות של יוזמה חופשית ותחרות חופשית (היד הנעלמה) הם חלק אינטגראלי של מארג העקרונות הללו. שני העקרונות האלו היוו את הבסיס של עבודתו ומחקריו בתחומים השונים של הידע בכלכלה.

לא זכיתי לשבת בכיתה בה לימד פרופ' פרידמן לכן אינני יודע דבר על יכולתו בהקשר הזה. מצד שני אני יודע שהספרים והמאמרים שלו היוו מפתח חשוב ביכולת של תלמידי כלכלה רבים לראות את היער למרות העצים הרבים. בדרכו לפסגה המקצועית לימד אותנו שלא תמיד רצוי להציג מודלים מורכבים ומסובכים כדי להסביר איך מתנהגת הכלכלה או להוכיח תיזה כלשהי. לדידו תמיד היה עדיף המודל הפשוט ביותר האפשרי – כזה שמסתיר את העצים המיותרים. המודלים הפשוטים שלו היו יעילים יותר והפכו את מקצוע הכלכלה לנגיש יותר לרבים יותר.

המודל המקרו-כלכלי, הפשוט יותר, של פרופסור פרידמן היה אחד האמצעים שבעזרתם קידם את התיאוריה המונטרית שלו להבנת הכלים המתאימים למדיניות מונטרית – מדיניות ביחס לכמות הכסף. כאמור לאחר שנות מחקר לא מעטות המסקנה שלו היתה שהידע שלנו מוגבל מכדי שננסה לנהל את המשק באמצעות מדיניות מקרו כלכלית. הטענה העיקרית שלו היתה שאנחנו לא יודעים מספיק על התיזמון והגודל שיש להשפעת מהלכי המדיניות הכלכלית. בתחילת הדרך, בשנות ה-‏50 וה-‏60 עמדתו של פרידמן נשמעה כמו קול בודד במדבר – לא קיבלה תשומת לב. באו הסערות והמשברים של שנות ה-‏70 (אמברגו על יצוא הנפט...) והעירו את החוקרים משלוותם. הפרדיגמה של פרופ' פרידמן החלה לזכות לתשומת לב ולהשפיע על כלכלנים ועל קובעי מדיניות.

בערך באותו הזמן החלה העבודה של שני הכלכלנים שבסופו של דבר הביאה לזכייתם בפרס נובל לכלכלה בשנת 2004. השניים, אדוארד פרסקוט ופין קידלאנד, בעצם לקחו את הטענה של פרידמן כמה צעדים קדימה. הם שיפרו את הבסיס התיאורטי של המודל המקרו-כלכלי המקובל בשלושה תחומים ובכך שיפרו את הידע המוגבל (על פי פרידמן) בצורה משמעותית מאד. הם הציגו תיאוריה ובנו מודל מקרו-כלכלי ששילב בתוכו את התנהגות הפרטים עם הציפיות שלהם ועם האופי הדינמי של המשק.

אבל המודל המשופר שלהם הראה שמדיניות ניהול הביקוש המצרפי נגדה טען פרידמן היא לא אופטימלית ואפילו מזיקה. לכן עדיף לנצל את הידע התיאורטי כדי להעריך ולנסח מדיניות כלכלית כהוראה ארוכת טווח ולא להשאיר זאת לשיקול דעתו של הפוליטיקאי (פרס ''נובל'' בכלכלה – 2004). במילים אחרות הם הראו באמצעים יותר משוכללים שראוי ליישם את הרעיון של פרופ' מילטון פרידמן, 'החלפת הבנק המרכזי במחשב'.

גם את קביעותיו ביחס לשיטת מדינת הרווחה הוא ביסס על לימוד רחב של המציאות והנתונים בעולם. בסופו של דבר הוא קבע שתכניות הסיוע של מדינת הרווחה נכשלו כי לא השיגו את יעדיהם: למתן את פער ההכנסות והעוני ולהגביר את השוויון בין האזרחים. באמצעות מודל התנהגות פשוט הוא הראה מדוע נכשל הרעיון (החופש לבחור, 1980, עמ' 116). בתמצית הכשלון נובע מבעית היד הנעלמה ההפוכה: בתחומי הפעילות הממשלתית ''אדם המתכוון אך ורק לשרת את האינטרס הציבורי באמצעות טיפוח של התערבות ממשלתית מונהג באמצעות יד נעלמה לקידומו של אינטרס פרטי שאין לו דבר וחצי דבר עם כוונתו המקורית (שם, עמ' 25).

בשום מקום לא טען פרופ' פרידמן שהיעדים של מדינת הרווחה לא ראויים. הוא פשוט טען שבתחומים רבים המגזר הפרטי - החופשי יכול ויעשה את העבודה הנחוצה בצורה יותר טובה וראויה (יד שרה, גאידמק ודנקנר בזמן מלחמת לבנון השניה,...). אלא שפרידמן לא הסתפק בביקורת על מדינת הרווחה ופיתח כלים לשיפור רווחת הפרט שמקטינה את המעורבות של המערכת הציבורית בחיי הפרט באופן משמעותי. העיקרון הבסיסי הוא הגדלת חופש הבחירה והיוזמה של הפרט גם בצד הביקוש וגם בצד ההיצע.

בין הרעיונות המבוססים על העקרון הזה היו שיטת השוברים לביזור מערכת החינוך ומס הכנסה שלילי להגברת המוטיבציה לצאת למצוא עבודה. שיטת השוברים עובדת כך: הצרכנים, ההורים של ילד בגיל בית הספר, מקבלים שובר שמאפשר להם לבחור את בית הספר בו ילמד הילד. עבור בית הספר הפוטנציאלי מהווה השובר את אמצעי הגביה ממשרד החינוך. הסידור הזה גורם לתחרות בין בתי הספר על איכות השרות כדי לזכות בשוברים. בצורה הזאת קל יותר למערכת הציבורית לשלוט בתקציב החינוך ואם, כמו שנקבע במקרה השבדי, לא מאפשרים להורים להוסיף תשלומים מכיסם נשמרים גם השוויון וגם ''הצדק הסוציאלי''. השיטה יושמה בהצלחה במערכת החינוך בשבדיה בשנת 1992. מדד ההצלחה הוא יישום העיקרון במגזרים אחרים של השירות הציבורי בשבדיה (
נפט גולמי וכלכלה).

כדי ליישם את רעיון מס ההכנסה השלילי צריך לקבוע רמת הכנסה נורמטיבית, הכנסה בסיסית, למשפחה. אם ההכנסה של המשפחה גבוהה מההכנסה הבסיסית היא תשלם מס הכנסה על ההפרש מעל להכנסה הבסיסית. מצד שני אם הכנסתה של המשפחה נמוכה מהרמה הנורמטיבית היא תקבל משלטונות מס ההכנסה סכום שמחושב לפי מכפלה בין ההפרש ושיעור המס. באמצעות הרעיון הזה ניתן כמובן להחליף את כל תוכניות הרווחה בתוכנית אחת של השלמת הכנסה (על האשליה שבמדיניות הרווחה).

---

יותר מכל אחד אחר פרופ' מילטון פרידמן החזיר את רעיון הכלכלה החופשית של אדם סמית אל מרכז הבמה המקצועית והמדינית. הוא היה הגורם העיקרי לתהליך יישום עקרונות החופש הכלכלי ברחבי העולם לרווחת האנושות. הוא קידם את רעיונותיו בסבלנות, בסובלנות ובצניעות רבה. גם באלו נמדדה גדולתו.

יהי זכרו של פרופ' מילטון פרידמן, ברוך!

---