ברשימותינו השבועיות אנחנו מנסים להראות את האקטואליה בפרשת השבוע. נקודת המוצא שלנו מעוגנת בהנחה שהתורה היא המנהלת את העולם בכלל, ופרשת השבוע מורה לנו את הדרך הנכונה בכל שבוע בפרט.

פעמים רבות בעבר עמדנו על העובדה שהמערכת אצלנו מתעקשת להתנהל בדיוק הפוך מכפי שהתורה מורה לנו, ועל המחיר הכואב שאנו נאלצים לשלם עבור התנהלות דווקאית זו. אין טעם להביא דוגמאות מהעבר להתבוננות כזו שלנו, יש לנו אחת טריה ממש.

שמתם לב שהתאריך המתוכנן למצעד התועבה, בירושלים דווקא, חל בערב שבת קודש בה קוראים את פרשת וַיֵּרָא, שם מסופר די באריכות על הפיכת סדום ועמורה?

כאשר מזכירים את תרבות סדום ועמורה באזני אדם מן הישוב, הוא מיד חושב על שחיתות לסוגיה השונים. לפיכך ניתן למצוא תחת כותרת זו תיאורים של שחיתות שלטונית בצד תיאורים של שחיתות חברתית. וכמובן, מתירנות מינית ''מופרזת'' גם היא זוכה לכבוד המפוקפק של הסתופפות בצל הכותרת 'סדום ועמורה'.

ואולי היא אף האסוציאציה הראשונה שעולה כאשר מזכירים את סדום ועמורה. אחרי הכל, אפילו בשפה המשפטית אצלנו מקובל המונח 'מעשה סדום' כדי לתאר התנהגות מינית נלוזה במיוחד.

לא בטוח שנוכל במסגרת זו לפרט את כל, או אף את רוב מאפייני התרבות הסדומית; חלק מזה הבאנו בשנים קודמות והפעם נסתפק בניסיון להגדיר תרבות זו בפיסקה קצרה.

התרבות הסדומית חייבה התעללות במי שנתפס כחלש. כל סטיה היתה כשרה ובלבד שהסוטה שייך למעמד השליט. יתרה מזו, הסטיה הוכתבה כתקן מחייב על ידי המעמד השליט, הנאור, ולאנשים הפשוטים לא נותר אלא להתאים את עצמם לשיגיונות המעמד הנאור בעיני עצמו.

ואם מישהו חושב שבפיסקה האחרונה הכותב אונס את הכתובים כדי שיתאימו להשקפת עולמו, הנה הפסוקים, והקורא ישפוט.

(בראשית י''ט) א וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה, בָּעֶרֶב, וְלוֹט, יֹשֵׁב בְּשַׁעַר-סְדֹם; וַיַּרְא-לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם, וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה. ב וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא-אֲדֹנַי, סוּרוּ נָא אֶל-בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, וְהִשְׁכַּמְתֶּם, וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם; וַיֹּאמְרוּ לֹּא, כִּי בָרְחוֹב נָלִין.

לוט מסתכן קשות בהזמנה זו והוא מודע לכך; על כן הוא מבקש: סוּרוּ נָא אֶל-בֵּית עַבְדְּכֶם, עקמו את הדרך לביתי דרך עקלתון, שלא יכירו שאתם נכנסין שם, כדברי המדרש שמביא רש''י בפירושו.

ועוד תרגיל אבטחה הוא מציע, וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, וכי דרכן של בני אדם ללון תחלה ואחר כך לרחוץ? שואל רש''י; ומשיב: אלא כך אמר לוט, אם כשיבאו אנשי סדום יראו שכבר רחצו רגליהם, יעלילו עלי ויאמרו כבר עברו שני ימים או שלשה שבאו לביתך ולא הודעתנו, לפיכך אמר מוטב שיתעכבו כאן באבק רגליהם, שיהיו נראין כמו שבאו עכשיו; לפיכך אמר לינו תחלה ואחר כך רחצו.

ג וַיִּפְצַר-בָּם מְאֹד–וַיָּסֻרוּ אֵלָיו, וַיָּבֹאוּ אֶל-בֵּיתוֹ; וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה, וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ.

יופי, ומה עכשיו? האם הכל יעבור בשלום? האם יכבדו את זכותו של לוט שאותו היום מינוהו שופט עליהם, לארח את מי שנראה לו? לא ממש.

ד טֶרֶם, יִשְׁכָּבוּ, וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל-הַבַּיִת, מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן: כָּל-הָעָם, מִקָּצֶה.

לוט עוד לא מספיק להשיב לשאלות אורחיו בדבר טיבם של אנשי סדום, והנה הם כולם, כל אנשי סדום סובבים את ביתו. מה בדיוק רצו ממנו אנשי סדום? או ליתר דיוק, מה רצו מאורחיו?

ה וַיִּקְרְאוּ אֶל-לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה; הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ, וְנֵדְעָה אֹתָם.

(רש''י) וְנֵדְעָה אֹתָם, במשכב זכר.

לוט, במסירות נפש ראויה לציון, מנסה להגן על אורחיו הוא מודע לכוחו המוגבל ועל כן מדבר בלשון רכה, לשון תחנונים.

ו וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט, הַפֶּתְחָה; וְהַדֶּלֶת, סָגַר אַחֲרָיו. ז וַיֹּאמַר: אַל-נָא אַחַי, תָּרֵעוּ.

עריצות במסווה של נאורות

לוט מבקש מהם דבר פשוט, הכי בסיסי, הניחו לי לנהוג כמנהגי; אל תכפו עלי את דרככם. בחרתם בדרך שמתאימה לכם לדעתכם, זהו עניינכם ואינני מתערב בו. גם אתם אל תתערבו בדרך בה בחרתי ללכת. והאורחים, הם הרי לא הזיקו לאיש, אז מדוע להתעלל בהם?

זה לא משכנע את שכניו הנאורים, אז הוא ממשיך:

ח הִנֵּה-נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת, אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ אִישׁ–אוֹצִיאָה-נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם, וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם; רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל, אַל-תַּעֲשׂוּ דָבָר, כִּי-עַל-כֵּן בָּאוּ, בְּצֵל קֹרָתִי.

כאן כבר פקעה סבלנותם של הנאורים אל מול האיש המיושן הזה; הם מעוניינים באנשים, לא בנשים. יש להם קצת כבוד אל לוט שנתמנה שופט אצלם, אבל יש גבול לכל תעלול. אם לא הולך בשיכנוע, ילך בכח.

ט וַיֹּאמְרוּ גֶּשׁ-הָלְאָה, וַיֹּאמְרוּ הָאֶחָד בָּא-לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט–עַתָּה, נָרַע לְךָ מֵהֶם; וַיִּפְצְרוּ בָאִישׁ בְּלוֹט מְאֹד, וַיִּגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר הַדָּלֶת.

עד עתה יושבים האורחים בשקט; הם עוקבים אחר הדיון המתנהל בין לוט לבין שכניו וממתינים לרגע הקריטי כדי להתערב:

י וַיִּשְׁלְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת-יָדָם, וַיָּבִיאוּ אֶת-לוֹט אֲלֵיהֶם הַבָּיְתָה; וְאֶת-הַדֶּלֶת, סָגָרוּ. יא וְאֶת-הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-פֶּתַח הַבַּיִת, הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים, מִקָּטֹן, וְעַד-גָּדוֹל; וַיִּלְאוּ, לִמְצֹא הַפָּתַח.

לוט עדיין אינו יודע מי הם אורחיו. הם מצילים אותו מתגרת ידם של שכניו, והוא כנראה לא מבין מדוע אין השכנים פורצים אל הבית כפי שניסו לעשות רק לפני רגע. אבל לא נשאר לו הרבה זמן לתהות על ההתפתחויות. כעת האורחים אינם מבזבזים זמן; עוד מעט יפציע השחר ואין להם זמן לבזבז. לפתע הם מתחילים לחלק הוראות ולוט מתחיל להבין עם מי יש לו עסק.

יב וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל-לוֹט, עֹד מִי-לְךָ פֹה–חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ, וְכֹל אֲשֶׁר-לְךָ בָּעִיר: הוֹצֵא, מִן-הַמָּקוֹם. יג כִּי-מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ, אֶת-הַמָּקוֹם הַזֶּה: כִּי-גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת-פְּנֵי ה', וַיְשַׁלְּחֵנוּ ה' לְשַׁחֲתָהּ.

לוט אינו מופתע מהודעה זו של אורחיו, והוא אץ למלא את הוראותיהם:

יד וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל-חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו, וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן-הַמָּקוֹם הַזֶּה, כִּי-מַשְׁחִית ה', אֶת-הָעִיר; וַיְהִי כִמְצַחֵק, בְּעֵינֵי חֲתָנָיו.

ללוט היו ארבע בנות; שתים נשואות ושתים ארוסות. הוא מדבר אל חֲתָנָיו הנשואים לבנותיו ואל לֹקְחֵי בְנֹתָיו שעדיין לא התחתנו. הוא מודיע להם על החורבן הצפוי ומציע להם להנצל. ותגובתם: וַיְהִי כִמְצַחֵק, בְּעֵינֵי חֲתָנָיו.

הם לא חשבו שהוא מתלוצץ; הם חשבו שהוא עושה צחוק מעצמו בכך שמאמין לשטויות. מַשְׁחִית ה', אֶת-הָעִיר? למה, מה קרה? ולמה הוא לא השחית אותה כשהיה סיפור א'? וב'? ואתה רוצה להגיד לנו שהוא ממש מתעניין במה שהאנשים עושים כאן על הארץ???

זה היה בסדום, אבל 'סדום' אצלנו זה מושג כמעט פולקלוריסטי; לא משהו שקרה באמת ועלול לקרות שוב חלילה. אצלנו התעקשו להביא את התרבות הסדומית אל ירושלים.

בינתיים, מן השמים עזרו ונמצא התירוץ לביטול מצעד התועבה שתוכנן להתקיים בירושלים. בזו העיר שאמורה להיות האנטי תזה של סדום, העיר שממנה אמור לצאת דבר ה' לכל העולם, ודווקא בה התעקשו לקיים את מצעד התועבה.

וגם אם לא היה מדובר בירושלים, מה מנסים להשיג אלה שחיים בסטיית תקן? שוויון זכויות? שטויות. אף אחד אינו כופר בזכותם לחיות על פי דרכם הנלוזה. המצעד והשם שניתן לו מלמדים בבירור כי הם מבקשים שדרכם הסוטה תהפוך לדרך המקובלת על הכלל, לזרם המרכזי במדינת ישראל.

ומהי הנחת היסוד של חייהם? שמא יש בדרכם איזו בשורה חברתית מרנינה? לא בדיוק; אנוכיות צרופה, זה מה שמנחה אותם. הכיף של הרגע ולא לחשוב על המחר, על קיום העולם, על 'פרו ורבו'. את זה, את האנוכיות הצרופה הם מבקשים להנחיל לכלל, שעל כן הם מכריזים על עצמם כעל גאים ומבקשים לצעוד בראש חוצות בגאווה גדולה, שכולנו נלמד מהם.

האם יש השחתה גדולה מזו? תמהני. אלא מה, לא מאמינים שזה מוביל לחורבן? נו טוב, גם חתניו של לוט לא האמינו.

הגיע הזמן שנתעשת ונתחיל לחשוב ביהודית, לא רק בישראלית.

בכך נעשה טוב לא רק ליהודים, אלא גם לכל העולם.

נסים ישעיהו, תנועת 'אור ישראל'.

---