דברים אלו נכתבים במשרדי בחיפה, תחת מטחי קטיושות וטילים הנוחתים עלינו, כשעד כה נמנים עשרות הרוגים ופצועים.
צבאנו בעזה ובלבנון, אך אנו מעבירים לאויב מסרים של התנצלות בעצם האמירה שכביכול איננו מתכוונים להישאר בעזה דרך קבע, וכך גם לגבי לבנון.
זו פגיעה מוראלית בלוחמים - ובעורף, והבטחות מיותרות לאויב.
עוד שמעתי בראדיו בדרך למשרד הבוקר, כי צה''ל מאפשר העברת מצרכי מזון וכו' לעזה, ואיני מצליח להבין את ההיגיון של סיוע לאויב בשעת מלחמה.
לפי תפישתי, סיוע כזה הוא בגדר עבירה פלילית, ולא מן הפשוטות.
עוד אני שומע, לצערי הרב, כיצד בתקשורת מגלים ומסבירים לאויב היכן בדיוק נחתו הטילים, דבר שהוא שיא הטיפשות, ואסור בתכלית האיסור מטעמים המובנים לכל מ''כ בדימוס.
ועוד אני נאלץ לשמוע בעת המלחמה, דברי שבח מטעם פרשנינו וכתבינו, כי בעצם החיזבאללה הוא אמין ומקיים את איומיו – אמר שיפגע בחיפה, ואכן פוגע.
הייתי מצפה שדברים מסוג זה ייאמרו על ידי אחרים.

אנו פחות משנה לאחר הגירוש מחבל עזה.
המודל המדיני שהנחה, אם בכלל, את ממשלת ישראל הוא, כי אם נתרכז ונצטמצם במיני מדינה של גבולות 67, אזי נגיע לרגיעה ונרצה בכך את אויבינו.
טעות.
המודל הזה שגוי.

הוכח בעזה, הוכח בלבנון, הוכח בהצעותיו הנדיבות של ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק – שנדחו על הסף, מוכח יום יום באמצעי התקשורת של אויבי ישראל מבית ומחוץ, כי המודל של ביטחון ושלום בגבולות בני הגנה נוסח 1967 הוא מודל של ''מזרח תיכון חדש'' שאיננו קיים ולא נראה באופק כי יבוא.
המודל הנכון הוא אחר לחלוטין: הוא המודל לפיו אנו חייבים למגר ולנתץ כל אמצעי לחימה שהם לא רק בעזה ובלבנון, אלא גם בגדה המערבית, ולגבי יתר הגזרות – לשמור על יתרון צבאי ולהעצימו. המודל הנכון כולל מיצוי של היתרון הצבאי לא רק כתגובה אלא לפי הערכות מודיעיניות גם ובעיקר בטרם פעולה של האויב, על מנת שלא תקרה; חשבתם על זה?

כפועל יוצא מכך, צריך ליישב מחדש את נצרים ואת יתר יישובי חבל עזה שננטשו בהוראה אווילית של הממשלה, לחזק את ההתיישבות בגדה, ולשלוט צבאית בלבנון.
למזלנו, מה שצריך – הוא גם בגדר האפשר.
מה שחסר – זו החלטה נכונה.
ועוד, אין כל מקום להפסקת אש או ל''שלום'' ואל לנו לחזור לטעויות העבר: בהפסקת אש וב''שלום'', אויבינו צוברים אמצעי לחימה כדי להשתמש בהם בזמן שייראה להם מתאים. כך הם עשו בלבנון, עת סברו כמה מאתנו כי בנסיגה המבוהלת – סוף סוף באנו אל הנחלה ואל השלווה, וכך גם עשו אויבינו בעזה, שם נצברו אמצעי לחימה במהירות ובכמות מרביות מיד לאחר הגירוש, ועתה, נעשה שאלה גם שימוש.

איני מתעלם מכך שייתכנו דרכי פעולה שונות, מגוונות, שלא כלולות לעיל, אולם צריך להבין תחילה כי כל דרך שתינקט בהסתמך על מודל פוליטי שגוי – לשווא תינקט, ועלולה לגרום לנזקים בלתי הפיכים.

---