פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_3637

מי מפחד מתיאורים מדויקים?
רינה בן-שחר (יום חמישי, 22/06/2006 שעה 8:12)

מי מפחד מתיאורים מדויקים?

ד''ר רינה בן-שחר


אם קראתם את הספר עליזה בארץ הפלאות של לואיס קארול, ודאי אתם זוכרים את שולחן הזכוכית בעל שלוש הרגליים, שעליו היה מונח בקבוק, ועליו מדבקה בזו הלשון:
''שתה אותי''.
ועליזה, לאחר היסוסים קלים, אמנם שותה את תוכנו של הבקבוק, והמשקה ערב לחיכה.
מה היה טעמו של המשקה? מי שקרא את עליזה בארץ הפלאות בתרגומו העברי של אהרן אמיר, כך קרא על טעמו של המשקה:
אכן, טעמו היה כמין עֵרב של תופין-דובדבנים, מאפה ביצים, קושְט, צלי תרנגול הודו, סוכריות, ופת קלי בחמאה.
קשה להבין במדויק, על פי התרגום הנידון לספר, איזה עירוב טעמים היה במשקה. המתרגם העברי השתמש כאן במילים ספרותיות נדירות, שמשמעותן מעורפלת, בעוד שבמקור האנגלי של הספר מופיעות מילים ידועות ושכיחות שמשמעותן ברורה. במילה 'קושְט' התכוון המתרגם העברי לאננס; בצירוף 'תופין דובדבנים' התכוון המתרגם לעוגת דובדבנים, ובצירוף 'פת קלי בחמאה' - לטוסט מרוח בחמאה.

התרגום לעליזה בארץ הפלאות, שנעשה בתחילת שנות החמישים, איננו תופעה בודדת, יוצאת דופן, של תרגום עברי בלשון ספרותית גבוהה הרחוקה משימושי לשון היום-יום. בתרגומים עבריים רבים שנעשו ליצירות ספרות זרות, לפחות עד לפני שלושים שנה, נטו המתרגמים ליפות את הסגנון ולהשתמש במילים ובצירופים נדירים, עד כי נזקק הקורא לעיתים למילון כדי לרדת לסוף דעתו של המתרגם, בעוד שביצירות המקור הזרות ניתן למצוא שפה פשוטה, מדויקת ומובנת. התופעה בולטת בעיקר בתרגומי קטעים הלקוחים מתחום הריאליה, שם נדרש הסופר למונחים מדויקים. תופעת התיאור המעורפל לא הייתה בלעדית רק ליצירות תרגום עבריות, אלא אפיינה גם את לשון הספרות המקורית במשך זמן ממושך.

כיצד אפשר להסביר את הנטייה לסגנון גבוה ומעורפל בספרות העברית המקורית והמתורגמת?
אל לנו לשכוח, שעד לפני מאה שנים הייתה העברית לשון בלתי מדוברת. לשון זו, ששימשה רק כלשון כתב לצרכים מוגבלים בחייו של היהודי, לא התפתחה במקביל להתפתחויות בעולם המודרני, וחסרו בה מונחים ואמצעי הבעה בתחומים רבים. בעיקר הורגש חוסר ביסודות לשוניים עבריים שיסמנו פרטים מדויקים בחיי המעשה, שהרי העברית כלשון כתובה לא שימשה כשפה פונקציונאלית לצורכי היום-יום. סופרים עבריים באירופה, עוד לפני תחיית הלשון בדיבור, נתקלו בקשיים גדולים בבואם לתאר בעברית תיאור מדויק כלשהו, כגון פריטי לבוש, סוגי מאכלים, כלים ומכשירים, פרטי סביבה ונוף, ועוד. המילים והצירופים העבריים שמצאו הסופרים במקורות הכתובים יכלו להעביר אך במעורפל או בצורה עקיפה את התיאור. ההישענות החזקה על לשון המקרא בשלבים הראשונים של החזרה אל העברית, הכניסה לספרות שפע של מילים וצירופים נדירים וארכאיים שמשמעותם לא ברורה או לא מדויקת, אך היה להם ערך סגנוני אקזוטי, ושילובם בטקסט הספרותי יצר אפקט של עושר לשוני.

במשך הזמן התפתחה אפוא בספרות העברית, הן המקורית והן המתורגמת, מסורת של תיאורים לא מדויקים, מעין תיאור של ''בערך'', והקוראים התרגלו לכך שסגנון הספרות הוא סגנון הרחוק מהחיים, אמנם עשיר, מליצי, אך אינו מעלה דברים מוחשיים ומדויקים. הפער הסגנוני מורגש במיוחד בעימות בין יצירות זרות, שבהן ימצא הקורא שפע של קטעים המתמודדים בהצלחה עם תחום הריאליה, לבין תרגומיהן המליציים והמעורפלים לעברית. ביצירות מקור עבריות, לעומת זאת, יכלו הסופרים להימנע מתיאורים מדויקים המתייחסים לריאליה או לצמצם את חלקם ביצירה.

חוקר הספרות, ההיסטוריון והבלשן יוסף קלוזנר היטיב לתאר בעיה זו של שימוש במליצות והעדר תיאורים מדויקים בספרות העברית:
נפלא היה לראות את האחדות [בסגנון], את 'השפה האחת והדברים האחדים', שהיו לכל מסַפרינו הפוריסטים [הדבקים בלשון המקורות]. כל העלמות העדינות והנשים הכבודות צריכות היו 'מטבע הדברים' להיות 'לבושות שָני עם עדנים'. במילים אלה נכללו כל מיני המלבושים והקישוטים, כמו שהיו במָן כל הטעמים, ואף למיותר חשבו סופרינו לפרט כל לבוש וכל תכשיט בפני עצמו [...] שמלות הנשים הן 'מעטפות ומחלצות', שהן כמובן גם 'חטובות אטון מצרַיִם' או 'אטון פאריז'. כל בית מרווח ונחמד הוא 'ארמון בנוי לתלפיות כמו רמים על גפי מרומי קרת ורצפתו בהט ושֵש ודר וסוחרת'. לכל העלמות היפות שבסיפוריהם של המספרים העבריים ממין זה 'לחיי שושנים כתפוחי זהב במשכיות כסף, קומתן דמתה לתמר, עיניהן יונים ושערותיהן שחורות כעורב' [...] אין שום אינדיבידואליות, אין שום קווים ורישומים מיוחדים, או פרט מדויק ותיאור מפורט, שהרי יותר מן המליצות הללו לא מצאו [הסופרים] בכתבי הקודש.
אמנם המצב השתפר מאז, אך דרכה של מסורת שהיא ממשיכה להשפיע, גם כשנוצר פער גדול בינה ובין המציאות. המשך השפעתה של נורמת התיאור המעורפל יכול להסביר איך בשנות החמישים והשישים, כשהעברית כבר שימשה בארץ כלשון חיה לכל הצרכים, ורוב חסריה בתחום המעשה התמלאו, יכול מתרגם עברי לכתוב בתרגומו 'צינורות סריגה' במקום מסרגות, 'צונרת' במקום סורגת, 'צפחת חלב' במקום כד חלב, 'קוּפּה של זרדים' במקום ערמה של ענפים, ובמקום פירורי לחם - 'פירורי מִזְרֶה'. סופרים ומתרגמים אחרים כתבו במקום 'אכה אותו בשוט' - 'אלקנוּ בפרגול', במקום 'אתה נועל נעלי בית' - 'אתה נועל דרדסים', במקום בהמות - 'בְעִיר', ועוד מיני מליצות האמורות לציין פרטים קונקרטיים במציאות, כגון: משכיות כסף, צפיחית, מור ולבונה, נֵרְדְ, לסוטה, סגין, שביס, תרכוס, טרסקל, ועוד ועוד.

אומר חוקר הספרות והתרבות פרופ' איתמר אבן-זהר:
זיווג המושג של 'ספרות יפה' עם העדר קונקרטיות וספציפיות,... נשאר רווח למדי, וחריגה ממנו קוממה לא אחת אפילו אנשים ששפת אמם העברית הייתה צריכה לחלץ אותם כביכול מתפיסה זו, ששוב אינה מתאימה למצב הלשון בימינו. [...] לא מעטים השמיעו בשנים האחרונות קול מחאה על תרגומם המחודש של ספרי ילדים קלאסיים לעברית, שבה הדנוטאטים [המשמעויות המסומנות על-ידי המילים] נעשו מובחנים וספציפיים. לפתע נעשו כל-כך הרבה אירועים ועצמים מסתוריים ואקזוטיים ליומיומיים וטריביאליים!
ב-‏1997 הופיע תרגום חדש של רינה ליטוין לספרו של לואיס קארול Alice's Adventures in Wonderland, והפעם תורגם הקטע על טעמו של המשקה בסגנון קונקרטי ומדויק הרבה יותר, שאף אינו נרתע, רחמנא ליצלן, משימוש במילים לועזיות:
היה לו (למשקה), בעצם, מין טעם מעורב של עוגת דובדבן, פודינג, אננס, תרנגול הודו צלוי, טופי וטוסט חם בחמאה.


http://www.faz.co.il/thread?rep=79237
בכלל לא הפריע לי שלא ידעתי
עמיש (יום חמישי, 22/06/2006 שעה 10:21)

מהו הקושט הזה, וגם לא טרחתי לבדוק. הוא היה שייך גם לדברים שאכלו ושתו ב''אסופית'', דהיינו דברים שאוכלים בחוץ לארץ או שלפחות פעם אכלו אותם.

מה בעצם יוצא לקורא (הצעיר בדרך כלל) מזה שהוא יודע שמדובר באננס? את המילה אננס הוא מכיר, אין כלל סיכוי שהוא אי פעם יתקל באיז קושט או ריבת חיזררים או משרת פטלים, הקושטים הללו ימותו סתם בלי סיבה.

דווקא ספרות היא המקום בו לומדים דברים, לומדים שפה, מפעילים דמיון, אין שום דבר מעורר דמיון באננס. הקושט הוא דווקא זרז דמיונות יוצא מן הכלל.

אני בעד הקושטים ובעד שש בוץ וארגמן ובעד דזשים ובעד הדוד סיבוני ובעד חביצת שנף ועוד כיוצא באלו.
http://www.faz.co.il/thread?rep=79238
וכמובן שאני תומך נלהב של
עמיש (יום חמישי, 22/06/2006 שעה 10:22)
בתשובה לעמיש

משכיות כסף, צפיחית, מור ולבונה, נֵרְדְ, לסוטה, סגין, שביס, תרכוס, טרסקל, ועוד ועוד.
http://www.faz.co.il/thread?rep=79253
בין עמימות לבין שכמות רותחות מסטריליות
מנגולי (יום חמישי, 22/06/2006 שעה 20:49)
בתשובה לעמיש

תיאורים פיוטיים הם לעיתים קרקע פורייה להפלגתו של הדמיון אל מחוזות רחוקים.
בשפה הקסטל בלומית אנחנו שומעים משהו אחר לגמרי: ''שתי השכמות התותבות הובאו על מגש, רותחות מסטריליות. הן היו מחומר פלסטי קשיח, בצבע ירקרק, מאוד בהיר. את גודלן ואת מידת ההקצעה קבעה מנדי כבר לפני שבועות, לפי דוגמאות ששלח לה באינטרנט. דוקטור יגודה עמד להניחן במקומן, לחבר אותן לשרירים, ואת השרירים לעצמות ולגידים, כמו שצריך ואז לסגור את גברת גרובר, עוד אחת מני רבות שאינן מסוגלות בשום אופן לעמוד במעלליו של הזמן החולף''....
ומה אנחנו נעשה בין הקושט לבין השכמות התותבות הרותחות מסטריליות?
http://www.faz.co.il/thread?rep=79289
צריך לחכות
עמיש (שבת, 24/06/2006 שעה 8:48)
בתשובה למנגולי

עד שאהרן אמיר יתרגם אותה.
או אולי י.ד. ברקוביץ' שיוכיח לה שהעברית יכולה להתגבר על הכל
http://www.faz.co.il/thread?rep=79259
בכלל לא הפריע לי שלא ידעתי
יובל רבינוביץ (יום חמישי, 22/06/2006 שעה 23:29)
בתשובה לעמיש

התרגום של אהרון אמיר נראה לי נכון לתקופתו וההבדל בין התרגומים אינו כה גדול.

תופין-דובדבנים הפך לעוגת דובדבן. אני מאמין שהתרגום הנכון של cherry-tart לעברית אמור להיות פשטידת דובדבנים.

מאפה הביצים הוא כעת פודינג. הידע הקולינרי והלשוני שלי אינו מספיק כדי שאתהה על ההבדל בין custard לבין pudding. האמנם התרגום של רנה ליטוין הוא נכון יותר? ובכלל – מתי נכנסה המלה פודינג לעברית?

קושְט הוא באמת אננס, למרות שעד לאחרונה לא ידעתי זאת. השם אננס הוא, במקור, שמו האינדיאני של הפרי הזה. אני מאמין שהשימוש בשם אננס החל רק לאחר שהתחילו לייבא את הפרי ארצה לצריכה מקומית. לדאבוני, אין ברשותי מקור אטימולוגי עברי (ולמען האמת – אינני מכיר מקור כזה), כך שאינני יכול להתחקות אחר השימוש ההיסטורי במִלה.
http://www.faz.co.il/thread?rep=79262
קושט זה דווקא קל
עמיש (יום שישי, 23/06/2006 שעה 7:16)
בתשובה ליובל רבינוביץ

במקור זהו מין בושם
וכן היה נהוג להשתמש במילה ''קושטא'' מעוברתת בהוראת ''אמת''.

שניהם מתקופת התלמוד, בטח יש כאן איזה דוס שידע לחפש במדוייק.
http://www.faz.co.il/thread?rep=79282
קושט זה דווקא קל
יובל רבינוביץ (שבת, 24/06/2006 שעה 0:19)
בתשובה לעמיש

בתלמוד באמת מופיע קושט כבושם. ראה http://www.herzog.ac.il/main/alatar/2netanel.html

קושט במובן של אמת הוא דווקא תנ''כי: http://hebrewlog.blogspot.com/2004/12/blog-post_1104... בארמית – קוּשְטָא.

אני מאמין שאין קשר לאננס, שגם הוא נקרא קושט. אני מוכן להציע כאן ספקולציה ממוחי הקודח בלבד: יתכן שהשם קשור לעיר קושטא שבתורכיה. האננס אמנם אינו צומח שם, אבל כנראה נסחר על ידי סוחרים תורכים בזמן האימפריה העותומנית. זו הסיבה שתרנגול ההודו נקרא באנגלית turkey.

במילון אלקלעי (ההדפסה שבידי היא משנת 1991. שנת המהדורה לא נרשמה), מופיעים שלושת הפירושים: אמת, בושם, אננס. במילון ההווה משנת 1995 מופיע רק הפירוש הראשון: אמת.
http://www.faz.co.il/thread?rep=79239
רגשות מהעבר
צדק (יום חמישי, 22/06/2006 שעה 10:52)

אינני יודע כמה דייקו המתרגמים,
אך אני יודע שנהנתי מאד מהספרים שקראתי.
אני זוכר היטב את הההשפעה הרגשית של הספרים.

הספרים שקראתי אז, במיוחד של צ'ארלס דיקנס,
מלאו בתיאורים מלאי חיים, ממש חיית את הסיפור.
ראית את הנופים ובני האדם כאילו צולמו,
היית שמח או עצוב על פי מצבם של גיבורי הסיפור.
ותרגום הגורם לכך הוא תרגום מצוין.
http://www.faz.co.il/thread?rep=79268
התרגום של אמיר לוקה בחסר
מספר6 (יום שישי, 23/06/2006 שעה 13:57)

בהתחלה קראתי את התרגום של אהרון אמיר. כשגדלתי, קראתי את המקור, ולא רק שנהניתי הרבה יותר אלא גם גיליתי קטעים שאמיר לא תרגם או שתרגם גרוע. למשל, את השיר ''I passed by his garden'' הוא תרגם רק עד שתי השורות הראשונות ולא הגיע בכלל לפואנטה.

יותר מאוחר כשראיתי את התרגום של ליטוין, דפדפתי אל הקטעים הבעיתיים וראיתי שהיא תרגמה אותם הרבה יותר טוב. בין היתר אכן בזכות השפה היומיומית והברורה שהרבה יותר משקפת את הסגנון המקורי. בכל זאת, במקום אחד השפה היומיומית קילקלה בעיני את התרגום - בשיר Jabberwocky (אצל אמיר - ''פִּטעוני'', אצל ליטוין - ''גֶבֶרֵיקא'').

השיר המקורי כתוב בשפה מליצית, וגם המילים המומצאות הן מליציות, או לפחות נשמעות ככה. ליטוין השתדלה לתרגם את המילים המומצאות כך שיישמעו דומות בצליל למקור. הבעיה היא שמה שנשמע טוב באנגלית לא בהכרח נשמע טוב בעברית. למשל, הפועל ''galumph'', שהוא שילוב של gallop ו-triumph, תורגם ל-''גָּלַפְּ'' שלא מעביר כלום מהמילה המקורית חוץ מאשר את הצליל שלה, לעומת ''צהר'' אצל אמיר (צהל + דהר).
עוד דוגמה שמראה איך השפה הגבוהה של אמיר משקפת הרבה יותר טוב את רוח השיר:

Beware the Jabberwock, my son

תירגמה ליטוין ל:

זַהֵר מגבריק, בחור

מילא שפה פשוטה, אבל סלנג? לא מתאים. חוץ מזה, זה הבן שלו ולא סתם בחור. ככה עמיר תרגם:

גורה בני מן הפטעון

בקיצור, מי שרוצה לקרוא את עליזה או אליס בעברית, שיקח את הספר של ליטוין, יתלוש את הדף של גבריקא וידביק במקומו את פטעוני של אמיר.
http://www.faz.co.il/thread?rep=79369
מי מפחד מתרגומים מדוייקים
צ'לנג'ר (יום ראשון, 25/06/2006 שעה 13:02)

בארצנו הקטנטונת בביצת הצפרדעים המתייבשת אוי לו למי שלא יתיימר וייתנפח יותר ויותר כמו הצפרדע שהתנפחה עד שהתפוצצה כי הרי התחרות בין כל מאה צפרדעים על זבוב אחד עלוב היא כה קשה, עד שחייב המתרגם להעמיד את עצמו על כן של משלב מדרג ושפה וכולי וכולי וכולי. כל הספונטניות נעדרה ונעלמה וכולנו שבויים בידי הביקורת והבראנזה בעלת 1000% חוצפה ו-‏0% בחשבון הבנק.
http://www.faz.co.il/thread?rep=79409
על דיוק בתרגום
ישראל בר-ניר (יום שני, 26/06/2006 שעה 0:05)

תרגום של יצירה ספרותית היא אמנות, ולא כל אחד מסוגל לעמוד במשימה גם אם הוא נחן בכשרון כתיבה. הדבר הכי גרוע הוא תרגום מילולי מאחר ולביטויים ישנה משמעות שונה לחלוטין בשפות שונות. אני זוכר עד היום את תרגומו הנפלא של שלונסקי ליצירתו של רומין רולנד ''קולא ברוניון'', ממש מלאכת מחשבת. לימים כשלמדתי צרפתית וקראתי את המקור ראיתי שהתרגום הצליח דווקא בשל ''חוסר הדיוק'' בתרגום המילולי. התרגום הצליח להעביר את רוח הדברים בצורה יוצאת מן הכלל. שלונסקי גם הפיק תרגומים יוצאים מן הכלל של יצירותיו של שייקספיר למרות ששליטתו בשפה האנגלית היתה מוגבלת. הוא השתמש בתרגומים לרוסית כמקור והצליח לשמור על הרוח והייחודיות של מחזותיו של שייקספיר.

לעומת זאת בתרגום לעברית של יצירות ''שלום עליכם'' ע''י ברקוביץ' היו לא מעט אבסורדים. הוא תרגם למשל ב''מוט'ל בן פייסי החזן'', את הביטוי making a living כ''עושים חיים''. משמעות הביטוי האמריקאי הוא להתפרנס בעוד שבעברית ''לעשות חיים'' זה לא בדיוק אותו דבר. אני לא יודע מה בדיוק היתה המשמעות של ''עושים חיים'' בראשית המאה שעברה, אבל גם הביטוי האידי ''מאכט א לייבן'' אינו מתקשר עם פרנסה.

בתרגום של דן בן אמוץ ליצירתו של גרהם גרין ''השחקנים'' (The Comedians) הוא משתמש בביטוי ''רווינו דודים'' לתאר התעלסות. אני לא יודע אם דן בן אמוץ באמת ''רווה דודים'' בחייו הפרטיים, אבל הוא היה מעורה בעברית המודרנית וכשרצה לא היו לא כל מעצורים להשתמש במלים גסות או וולגריות --- אחד מספריו אפילו נושא את השם ''זיונים זה לא הכל''. למה בתרגום של יצירה מאנגלית הוא החליט לתרגם את הביטוי to make love ל''רוויית דודים'', לאלוהים פתרונים אם כי אני מסכים ש''לעשות אהבה'' לא נשמע כל כך יפה.

בשנות הארבעים תורגמו הסיפורים הקצרים של הסופר האמריקאי דיימון ראניון לעברית. המתרגם (שמו היה כרמי אם אינני טועה) הצליח להעביר בצורה מושלמת את את האווירה והסיגנון הייחודי של הז'אנר הספרותי הזה רק בזכות ה''אי דיוקים'' בתרגומים שלו. הוא נמנע מתרגום מילולי של כל מיני מונחים שמקורם בעגה של העולם התחתון האמריקאי וטבע במקומם מטבעות לשוניות שהיו חידוש בזמנו. הוא לא היה סופר גדול, והיום מעטים זוכרים את שמו, אבל התרגומים שלו אינם מביישים את המקור.

בדרך כלל מרבית התרגומים אינם מגיעים לרמה של המקור גם כאשר המתרגם הוא סופר בזכות עצמו. זה נכון כמעט בכל שפה.

עד היום לא ברור לי אלו כלים עמדו לרשות חברי וועדת פרס נובל כדי להעריך את יצירותיו של עגנון. אין לי ספק שהפרס הגיע לו, אבל האם מי שהוא באמת מאמין שאיזה מלומד שוודי מסוגל לרדת לעומק היצירה של עגנון באמצעות תרגום, מעולה ככל שיהיה, לשוודית (או גרמנית או אנגלית לצורך העיניין)?
http://www.faz.co.il/thread?rep=79414
על דיוק בתרגום
יובל רבינוביץ (יום שני, 26/06/2006 שעה 6:48)
בתשובה לישראל בר-ניר

ככל הידוע לי, ברקוביץ' תרגם את שלום עליכם מיידיש לעברית ולא מאנגלית לעברית. אינני יודע מה היה במקור במקום making a living.

ברקוביץ' אכן נבחר לתרגם לא מפאת שליטתו במכמני השפה, אלא משום שהיה חתנו של שלום עליכם, ועבד על התרגום בשיתוף הסופר עצמו. ודאי שאין זה מבטיח איכות, אבל השפה הברקוביצ'ית תואמת לזמן הכתיבה באוצר המלים שלה, דבר שלא ניתן לומר על תרגומים מאוחרים יותר.
http://www.faz.co.il/thread?rep=79418
הביטוי making a living
ישראל בר-ניר (יום שני, 26/06/2006 שעה 8:34)
בתשובה ליובל רבינוביץ

מתייחס לתקופה שבה המשפחה כבר הגרה לאמריקה. שלום עליכם באמת כתב את כל יצירותיו באידיש, אבל הוא ערבב ביטויים אמריקאיים בחלק שתאר את התקופה הזאת (כל הדור הראשון של המהגרים היהודים בארה''ב דבר בבליל של אידיש ואנגלית). הביטוי making a living מופיע במקור.
http://www.faz.co.il/thread?rep=79420
על ברקוביץ'
עמיש (יום שני, 26/06/2006 שעה 10:06)
בתשובה ליובל רבינוביץ

תרגומיו של ברקוביץ' לשלום עליכם מלאים סילופים ואבסורדים, הבעיה העיקרית בהם הנה כי הוא ניסה להרים את השפה העממית הפשוטה בה השתמש שלום עליכם לעברית גבוהה ומהודרת עד כי הסיפורים אבדו כמעט לחלוטין את הקשר עם המקור. ש''ע אמנם ''סמך ידו'' על התרגומים הללו אבל זה לא משנה את העובדה שהם תרגומים מתחכמים.

אם משוים את התרגומים החדשים של שלום עליכם לאלו של ברקוביץ קוראים סיפור חדש ואחר לחלוטין.
זו גם הסיבה שהבאתי את שמו של ברקוביץ בהודעתי כדוגמה לסילוף ועוות של הטכסט המקורי.


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.