דוד אסוס (הרגולטור): ישנה סבירות גבוהה, שהפסקות החשמל ביומיים האחרונים הן חלק מתהליך של הורדת שאלטר הדרגתית, איתות ברור למערכת כחלק מהמאבק של העובדים נגד הרפורמה המבנית המתוכננת. ...... לחברת החשמל יש עודף ייצור של 3,000 מגוואט מעבר לצריכה שנרשמה אתמול, ולכן לא סביר שהפסקות החשמל מתרחשות.

הפסקות חשמל מכוונות

כך אמר יו''ר הרשות לשירותים ציבוריים חשמל על התקלות והשיבושים באספקת החשמל שהורגשו בעיקר במרכז הארץ, אבל לא רק. שר התשתיות מינה ועדת בדיקה כדי לברר אם מדובר בשימוש בכוח המונופוליסטי, רשלנות מקצועית או תקלות בלתי צפויות. אבל המהלך הזה לא מספק את התנועה לאיכות השלטון שדורשת שמבקר המדינה יבחן את אירועי הפסקות החשמל (התנועה לאיכות השלטון). כמי שעוקב אחרי התנהלות חברת החשמל לא מעט זמן הרי שיש לי תשובה עוד לפני שיחליטו הגורמים המוסמכים (הועדה ממשרד התשתיות, מבקר המדינה).

הנושא השני שיעסיק אותי הפעם הוא הפנית הזרקור לסנוניות שמבשרות את האביב. בכוונתי להאיר את מעשיהם של חכמים מבין מפוני גוש-קטיף.

---

פיאסקו?

הבעיה שלנו עם חברת החשמל נובעת מהיותה מונופול ענק ביחס לגודלו של המשק הישראלי. כבר הרבה שנים הכלכלנים טוענים ומוכיחים שמונופול פועל בצורה לא יעילה ומנצל את ''כוחו'' כתחליף ל''חוסר יעילותו''. בדרך כלל במקרים של מונופול, האזרח-הלקוח משלם, המחיר גבוה מדי וגם השרות שהוא מקבל לא משהו. במקרה הנדון, למרות שיש מחויבות, חברת החשמל לא טרחה להודיע ללקוחות בעוד מועד ורק ביום השני שיגרו הודעה כללית-גלובלית שנצפה לבעיות. זו דוגמה קטנה, מאד חלקית, לניצול הכוח על ידי המונופול מייצר החשמל שלנו ומונופולים בכלל.

במהומה התקשורתית שנוצרה סביב אירועי הפסקות החשמל שוב מצאנו את ועד עובדי חברת החשמל (יו''ר ועד העובדים) בצד אחד עם ההנהלה (בן-נון... אין פתרון). בעצם גם הועד וגם ההנהלה מטילים את האחריות על אחרים. מהנסיון שרכשנו בשנים האחרונות, אבל לא רק, ברור לגמרי ששני הגופים מתנגדים לפירוק המונופול שלא לדבר על ההפרטה. אבל הבעיה שצצה בימים האחרונים היא ביטוי מובהק של העובדה שהרפורמה במשק החשמל, בעצם הוקפאה.

בגלל גודלה היחסי של חברת החשמל ומגבלות שוק ההון המקומי (מגבלת הלווה הבודד), נוצר לחברת החשמל קושי מהותי לגייס הון ואשראי בשוק המקומי. בעצם חברת החשמל תלויה בשוק ההון הבינלאומי ואין לה הגמישות שיש לחברות אחרות שיכולות לפעול בשוק ההון המקומי. מעבר לכך שממילא המונופול נוטה להשקיע פחות מדי במקרה שלנו, יש לחברת החשמל ''תמריץ'' נוסף. להלן כמה מספרים על כושר הייצור של חברת החשמל, הביקושים ורמת הייצור של השיבושים באספקה (הפסקות חשמל מכוונות):

1. סך הביקושים הגיעו לכדי 8,200 מגה-ואט.
2. כושר הייצור המלא עומד על כ- 10,700 מגה ואט.
3. כושר הייצור של התחנות שלא פעלו הוא 1,300 מגה ואט: (רידינג 450, אלון תבור וגזר 850 מגה-ואט).
4. תקלות וטיפולים תקופתיים השביתו עוד כ-‏1,200 מכושר הייצור.
5. מקובל לחשוב שכדי להבטיח אספקה סדירה וללא שיבושים דרושה רזרבה של כ-‏20% מכושר הייצור.

רידינג נסגרה בהוראה של השר לאיכות הסביבה, גדעון עזרא, מאחר שחברת החשמל לא עמדה בהתחייבות להפעיל את התחנה על גז טבעי, שתי התחנות האחרות לא פועלות בגלל התנגדות העובדים להפעלתן. העובדות הללו לבד השביתו כ-‏12% מכושר הייצור בגלל חברת החשמל ועובדיה לפירוק המונופול והפרטתו – התנגדותם לרפורמה במשק החשמל.

באמצעות הוצאת הרפורמה מהקיפאון (בהסכמה או בחקיקה) נתפוס כמה צפורים במכה אחת:

1. מזרימים הון חדש למערכת הייצור והאספקה.
2. מפתחים תחרות במשק האנרגיה לרווחת הצרכנים (מחיר ריאלי נמוך יותר ורמת שרות טובה יותר).


3. מסלקים או מרחיקים את המגבלה להשתתפות בשוק ההון המקומי.
4. מייעלים את ייצור החשמל והולכתו.

קישורים:
תביעה ייצוגית כשל מערכתי

אחת הסיבות שביקרתי את שר האוצר הקודם היתה שהוא הבין את הצורך ברפורמה אבל בעצם ויתר על המלחמה על הפעלתה. אבל הוא לא שכח את העובדה שהרפורמה הוכנסה למקפיא. בנימין נתניהו הודיע שהוא הולך לגייס את כל האופוזיציה שעומדת לרשותו כדי למנוע כל דחייה נוספת ביישום הרפורמה. הוא גם הבטיח תמיכה לראש הממשלה אם ילך בכיוון הזה (אתמוך באולמרט).

אכן הגיע הזמן שקואליציה ואופוזיציה יתנו יד לתיקון המצב בשוק החשמל. מצד אחד יש מונופול לא יעיל על חשבון ציבור הצרכנים. מצד שני, יש כאן מציאות מוזרה (הפוכה) בה העסק קובע את התנאי השרות לבעל הבית (הציבור). לכן הגיע זמן להניע תהליך שיקצץ בכוחה של חברת החשמל.

---

המפונים החכמים

מאד, מאד לא קל להתחיל הכל מחדש במקום אחר, אחרי כל כך הרבה שנים. זה במיוחד נכון כאשר בחלק ניכר מאותן שנות עבר היתה (או חשת שיש) לך תמיכה ערכית של הציבור וגם תמיכה כלכלית. מה עושה החכם?

במקום רק להתלונן על הגורל האכזר שהטילה עליו המדינה, החכם מנצל את הידע והיכולות שפיתח באותן שנים כדי להעמיד עצמו על הרגלים מחדש. כך עשו לא מעטים ממפוני גוש קטיף עד היום וכך עושים נוספים בימים אלה. תמיד היו חקלאים מוכשרים שניצלו את הידע והכישורים שלהם ועסקו בהדרכה והקמת עסקים בארצות מתפתחות. כעת אנחנו שומעים על דור נוסף שמזהה את היתרונות ומצטרף לעיסוק הזה (מפוני גוש קטיף).

אפשר להמשיך ולטעון, עם די הרבה צדק, שהמדינה לקחה ולכן עליה לתת בחזרה וגם לחכות עד שתיתן. מצד שני, אפשר לעשות מה שאמור לעשות כל אדם מבוגר שהמציאות התאכזרה אליו – להפעיל את חוש האחריות ולמצוא פתרון יצירתי בכוחות עצמו. מהבחינה הזאת המפונים עליהם מתמקדת הכתבה הם אולי סנוניות שמבשרות את האביב.

אני מכיר חלק מאותם אנשים שיודעים להפריד את החשבון (הפוליטי-חברתי) ולנצל את חוש האחריות כדי לצמוח מחדש. אני גם חושב שהמדינה היא לא אמא של אף אחד. תפקידה של המדינה הוא בסך הכל להבטיח את יכולת הפעולה של מבוגרים בעלי אחריות. אפשר להציג עיקרון זה בדרך יותר ציורית.

תפקידה של מערכת השמן הוא לשמן ולהחליק את החיכוך בין החלקים הנעים במנוע. אמנם השמן לא מניע את המכונית אבל היא לא תיסע רחוק בלי שמן או עם תקלה במערכת השמן. התפקיד של המדינה מסתכם בהבטחה שמערכת השמן תשמור על שלמות פעולתו של מנוע המכונית. התפקיד שלנו, האזרחים, הוא להוות את הדלק שמניע את המכונית ליעדה. האחריות, הדלק, היא עלינו – על כל אחד מאיתנו.

---

סוף דבר

העקרונות שעליהם מבוססת עמדתי לא השתנו בשנים האחרונות. קיומו של מונופול בגלל יעילותו פוגע באינטרס של הצרכנים ופירוקו תורם לרווחת הצרכנים. השיעור שלימדו אותנו הנהלת חברת החשמל בסיוע ועד העובדים הוא פשוט: הם בורחים מאחריות כלפי הלקוח במקום לעסוק ביעודם ייצור חשמל ואספקתו בהתאם לביקושים וליכולות האמיתיות שלהם. זה טבעו של מונופול ולכן צריך לפרקו – להוציא את הרפורמה מן המקפיא.

''…. כאשר החיים שלך מתרסקים אתה יכול לדרוך במקום ולשקוע בנוסטלגיה, או ללכת קדימה'' (רציתי לשנות את העולם). המפונים החכמים אכן הולכים קדימה. הם סימן שמבשר התפתחות חיובית מאד. הם נוהגים באחריות, כפי שצריך לעשות כל אזרח, כאשר הם מוכנים לנצל את כישוריהם בדרכם החדשה. כך נוהגים אנשים שמבינים שהמפתח להצלחה כלכלית טמון ביוזמתם ושאין צורך לחכות עד שהרשות 'תדאג להם'.

---