תשעה חודשים לפני שפלש ללבנון, גילה לי אריאל שרון את תוכניתו הגדולה לשינוי פני המרחב. זה היה חזון עוצר-נשימה. הוא לא דרש לשמור את הדברים בסוד, אלא רק שלא אפרסם את הדברים בשמו. כך עשיתי.

שרון, אז שר-הביטחון החדש, לא הסתפק בצעדים לשינוי פני הדברים בארץ. הוא רצה לשנות לחלוטין את פני המרחב, על פני ארבע מדינות. עיקר הדברים: לגרש את הסורים מלבנון; להקים בלבנון שלטון של דיקטטור נוצרי-מארוני (בשיר ג'ומאייל); להעביר את הפלסטינים מלבנון לסוריה, ומשם לירדן; לעזור לפלסטינים לחולל מהפכה בירדן ולסלק את המלך חוסיין; להפוך את ירדן למדינה הפלסטינית, בראשות יאסר ערפאת; להתמקח עם השלטון הפלסטיני בעמאן על גורל הגדה המערבית. למשל: ליצור שם מצב שיאפשר לישראלים להתנחל בכל רחבי הגדה, ולפלסטינים להצביע לפרלמנט בעמאן.

תוכנית זו עמדה לעיני שרון כאשר פלש ללבנון בקיץ 1982. זה לא ממש הצליח. התוצאות היו הפוכות: ישראל שקעה בבוץ הלבנוני במשך 18 שנים ויצאה משם בסוף בשן ועין. הנוצרים-המארונים אמנם ערכו טבח בסברה ושתילה כדי להבריח את הפלסטינים לסוריה, אך אלה לא ברחו. בשיר ג'ומאייל המארוני אכן הומלך כדיקטטור בלבנון, אך נרצח מיד. הסורים נשארו בלבנון במשך 23 שנים נוספות, והשאירו אחריהם את חיזבאללה. יאסר ערפאת לא הלך לעמאן אלא לתוניס, ומשם חזר לפלסטין, אחרי שישראל הכירה באש''ף וחתמה עימו על הסכם-אוסלו. חזון ושברו.

נזכרתי בפיאסקו ההיסטורי הזה כאשר קראתי את תוכניתו הגרנדיוזית של עוד גאון אסטרטגי: האלוף גיורא איילנד, לשעבר ראש אגף המבצעים בצה''ל, ועד לאחרונה ראש ''המועצה לביטחון לאומי'', מוסד האמור לגבש את האסטרטגיה הלאומית.

כמו שרון לפניו, האלוף איילנד רוצה לסדר את המרחב מחדש, ממש מן היסוד. תוכניתו אינה פחות מרשימה מזו של שרון. לא תוכנית ההתנתקות, חלילה, אלא אותו חזון גדול לשינוי המרחב כולו. אל תוכנית ההתנתקות של שרון מתייחס איילנד בבוז גלוי, וכך גם לתוכנית ההתכנסות של אהוד אולמרט. בעיניו, גם שרון וגם אהוד אולמרט הם חובבנים גמורים, שאינם יודעים מה זה עבודת-מטה ודיון מסודר, אלא מקבלים החלטות על פי תחושות-בטן.

כפי שגילה לעיתונאי ארי שביט ב''הארץ'' (איילנד: ההתנתקות - החמצה היסטורית, ההתכנסות לא תביא ליציבות), יש לו לאיילנד תוכנית הרבה יותר מבוססת ומחושבת, ואלה פרטיה:

• לספח לישראל 12% של הגדה המערבית, 600 קמ''ר מינימום, כדי להבטיח את בטחונה.
• לקחת מהמצרים בצפון סיני 600 קמ''ר ולצרפם לרצועת-עזה, כדי שהפלסטינים יוכלו להקים שם נמל-ים, נמל-תעופה בינלאומי ועיר של מיליון נפש.
• לתת למצרים, כפיצוי, 150 קמ''ר משטח ישראל בנגב.
• לאפשר כריית מנהרה בין מצריים לירדן, סמוך לאילת.
• להעביר 100 קמ''ר משטח ירדן לידי הפלסטינים, כפיצוי על השטח שישראל תיקח מהם בגדה המערבית.

שמעתי בחיי עשרות - ואולי מאות - תוכניות של אנשים טובים, שיש להם רעיון נפלא לפיתרון הסכסוך בין שני העמים. לא עובר כמעט חודש מבלי שמישהו ישלח לי תוכנית חדשה באינטרנט. תוכניתו של איילנד אינה גרועה משאר האוטופיות. אך גם לא יותר טובה.

אבל יש הבדל גדול אחד: בעל התוכנית הזאת הוא אדם שמילא תפקיד מרכזי בצמרת מערכת-הביטחון, והוא מעיד על הלכי-הרוח המקובלים שם.

צריך אדם להיות נאיבי באמת, וגם חסר כל ניסיון פוליטי, כדי להאמין שאפשר יהיה לשכנע שלוש ממשלות - הפלסטינית, המצרית והירדנית, שלא לדבר על הישראלית - לוותר על שטחים שלהן.

גרוע מזה: דרוש מיבנה נפשי מסוים כדי להתייחס להמוני בני-אדם כאילו היו פיונים על לוח השחמט, שאפשר להזיז אותם ממדינה למדינה, ממקום למקום.

נכון, במחצית הראשונה של המאה ה-‏20 זה נעשה. אחרי מלחמת-העולם הראשונה ישבו המדינאים וסידרו מחדש את מפת העולם, פירקו מדינות והרכיבו מדינות. רוב התוצאות היו הרות-אסון. אחרי מלחמת-העולם השנייה עשה סטאלין דבר דומה. הוא סיפח חלק גדול של פולין לברית-המועצות, ונתן לפולין כפיצוי חלק גדול של גרמניה. בינתיים זה מחזיק מעמד. אדולף היטלר התכוון, כמובן, לעשות את אותו הדבר בכיוון ההפוך.

במציאות שלנו, זה רעיון מופרך עוד יותר. אין שום סיכוי בעולם שמצריים תוותר על חלק מאדמתה, תמורת שטח קטן בהרבה אי-שם במדבר. מנחם בגין כבר נוכח לדעת מה רבה רגישות המצרים לאדמת מולדתם. זה נוגע לנימות עמוקות בנשמה הלאומית. בסוף לא ויתרו המצרים אף לא על גרגר אחד מאדמתם. ע''ע פרשת טאבה.

הסיכוי שממלכת ירדן תוותר לטובת הפלסטינים על חלק גדול של אדמתה הפורייה קטן עוד יותר. כמו קצינים רבים בצה''ל, איילנד רוחש, כנראה, בוז עמוק לירדן. כמו שאינו מבין את המצרים, אין הוא מבין גם את הצמרת הירדנית. היא רגישה מאין כמוה לסכנות האורבות לה מסביב. אך היא נהנית, כמובן, מתמיכה חזקה מאוד מצד ארצות-הברית ובריטניה.

על האפשרות שארצות-הברית ואירופה יתנו יד למשחק הזה של חילופי שטחים ואנשים לא כדאי אפילו לחלום. אירופה מקדשת גבולות קיימים. היא למדה מניסיונה העקוב-מדם שאין דבר מסוכן יותר מאשר להזיז גבולות. כשמתחילים בזה, אין לדעת איך זה ייגמר.

איילנד אינו אומר איך להגשים את הרעיונות הגרנדיוזיים שלו. את זה הוא משאיר, כנראה, לפוליטיקאים - אותם הפוליטיקאים שהוא בז להם. כמו אותו ממציא שהגה את הרעיון להאט את סיבוב כדור-הארץ. כאשר נשאל איך לעשות זאת, אמר: ''לי יש הרעיון. את הביצוע צריך להטיל על הטכנאים.''

פעם אמר לי בוטרוס בוטרוס-ראלי, שהיה אז שר-החוץ-בפועל של מצריים, בחיוך אירוני דק: ''יש לכם, בישראל, המומחים הכי טובים בעולם לעניינים ערביים. הם קראו כל ספר, כל חוברת וכל מאמר. הם יודעים את הכול ולא מבינים כלום - מפני שלא חיו אף יום אחד בארץ ערבית.'' נראה כי האלוף מאשר קביעה זו.

---