פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_36

מחשבות על גרילה וגרילה נגד גרילה
יורם המזרחי (שבת, 09/03/2002 שעה 12:30)

בסוף שנות השבעים יצאתי לדרום-אפריקה כאורח רשמי של 'כח ההגנה של דרא''פ', שמו הרשמי של צבא המדינה, שבשנים האחרונות של האפרטהייד היה מסובך במלחמה נגד ארגוני מחתרת, טרור וגרילה.
מארחי הפגישו אותי עם קצינים מהמטכ''ל בפרטוריה, מהכוחות המיוחדים, מפיקוד דרום מערב אפריקה (נמיביה) ומפקדי יחידות שפעלו באיזורי האוומבו ובקפריווי.
העובדה ששרתתי בדרום-לבנון הוסיפה 'תבלין', מפני שמארחי היו שבויים בקסם תדמית ישראלית כ'מדינת מופלאים' שצבאה מסוגל לפתור כל בעיה, גם מלחמת גרילה. כך נקלעתי לשיחות רקע ודיונים בנושאי 'מלחמה קטנה' (תרגום לעברית של המילה הספרדית גרילה).

למדתי שלדרום-אפריקאים לא היו תשובות נחרצות לגרילה. הם שיכללו תורות מרדף וסיור אלים, חיזקו את מערך המודיעין ברמת 'היומנאינטל' (מידע ממקור אנושי) ואפילו הקימו גדרות ביטחון והפרדה, כולל נסיונות מוזרים למיגון גבול בעזרת צמחי אגבה ושיחים קוצניים.
הנסיונות הביאו לצמצום מסויים של פעילות הגרילה, אך לא חיסלו תנועות ואירגונים שניהלו אותה.

הדרום-אפריקאים פיתחו בין השאר 'יחסי גומלין' עם ארגון המחתרת האנגולי 'אוניטה' בהנהגת ד''ר יונ'אס סאווימבי, שניסה להשתלט על אנגולה (ורק לאחרונה נורה למוות בידי יחידה שפשטה על מעוז ה'אוניטה' במחוז מכסיקו). הם השוו את תמיכתם ב'אוניטה' לתמיכת ישראל בנוצרי לבנון והאמינו שהקשר המיוחד עם מנהיג אפריקאי שחור יסייע לבער בסיסי גרילה באנגולה ומוזמביק (ובכך לא הרחיקו מחלומות השווא של מנחם בגין ז''ל ואריאל שרון שראו ברב-סרן חדאד, בשיר ג'מאייל ואחרים ממחנה הימין הנוצרי של לבנון, כח שיעזור להדביר את אש''פ ושותפיו).

הרמטכ''ל, גנרל מלאן, התלונן על הדרג המדיני, שלדבריו ''מצווה להלחם עם יד אחת קשורה מאחורי הגב'' ואמר שהוא ''מקנא ביד החפשית של צה''ל''... עוד הוסיף מלאן ''שאם ממשלת פרטוריה תרשה - הוא יכה בבסיסי הגרילה שמעבר לגבול ואם צריך יפלוש לאנגולה'' אזהרות שמימש בתוך שנתיים שלוש וכמצופה... לא הועילו מלבד 'פסק זמן' בהליך ההכרעה המדינית ויצירת תחושה כוחנית עליונה, שבסופו של דבר הביאו לחיסול המשטר הלבן בדרך דמוקרטית, שנשענה על עייפות הציבור הלבן והמצוקה הכלכלית שהחמירה ללא נשוא.

לפני המסע ליבשת השחורה עסקתי (מתוך עניין והמציאות שכפה תפקידי בלבנון) בשאלת הגרילה, לא רק מהזווית הטקטית, אלא גם ממיקומה כערך בהיסטוריה צבאית.
התמקדתי בעיקר בתופעות גרילה שנרשמו מאז תום מלחמת העולם השניה, כמו הגרילה האינדונזית שפעלה נגד הבריטים וההולנדים, מלחמת הגרילה במלאיה, המלחמה בצפון-אפריקה, ובפרט אלגי'ר, מלחמת הודו-סין מהזווית הצרפתית, מלחמת ויאטנאם וארצות-הברית, המאבק נגד הפורטוגזים באנגולה ומוזמביק והמלחמה שניטשה בדרום מערב-אפריקה וברודזיה השכנה. פה ושם עסקתי גם בלימוד לקחי גרילה אורבאנית, מהסוג שפקד את אורגוואי ותורכיה.

אחד הלקחים החשובים שהצלחתי לזהות בכל המקרים הנ''ל, היה צורך להפריד בין ממסד צבאי שגרתי לבין ממסד צבאי לא שגרתי, ייחודי לפעולות נגד גרילה.
העקרון הוא שגרילה אפשר להדביר רק באמצעים דומים, לא סדירים, שיתבססו על העזה, דמיון, ארגון לא 'מרובע' והעברת הלחימה לתוך השטח בו מנסה צבא הגרילה לבסס עצמו כגורם מרכזי.
לקח הצבאות הזרים, לימד שבעוד יחידות צבא סדירות, הנשענות על מערך לוגיסטי ובסיסים קבועים, נחשפות להתקפות ביזמת הגרילה ובתגובה מותנית עוברות למגננה, הרי שיחידות לא סדירות, שבעצמן פועלות כ'גרילה' מסוגלות לחפש, לאתר, להתקל ולהשמיד כוחות גרילה בתוך השטח המוגדר במושג האנגלי 'סייף הייבן זון'- איזור מקלט בטוח.

התורה אינה חדשה, אך לאורך ההיסטוריה הצבאית היא עוררה התנגדות נמרצת מצד הממסד הצבאי, המפעיל ומאמן צבא מקצועי המיועד ל'מלחמה גדולה' או הרתעה ומסרב לוותר על שליטה במנגון היוזמה והביצוע של מלחמה בגרילה, או שאינו מוכן למלא תפקיד 'מסייע וכנור שני'.
צ'רלס אורד ווינגייט 'הידיד' שהיה הקצין הבריטי ש'שיחרר' את ארגון 'ההגנה' והצבא הבריטי בארץ-ישראל מתפיסת הגנה על קווים ופעולות תגובה ועונשין והעביר יזמת 'גרילה נגד גרילה' ישר לשטח האויב (מאורעות 1936-1939 והמלחמה נגד כנופיות המרד הערבי) נתקל בהתנגדות מפקדיו, כולל גנרל מונטגומרי שבאותה עת היה מפקד אוגדה שחנתה במזרח-התיכון.

ווינגייט עמד מול גנרלים 'מקובלים' שלמזלה של מממשלת המנדט, התייחסו בזלזול לטקטיקה שהציע ולכן לא הפריעו לארגן את 'פלוגות הלילה המיוחדות' (sns) בהן שרתו אנגלים ויהודים ארץ-ישראלים ו'פלוגות השדה' (פו''ש) של ההגנה, שהולידו את הפלמ''ח (פלוגות מחץ).
עקרון הקמת יחידה 101 קצרת הימים - שרס''ן אריאל שרון הקים בשנות החמישים - היה דומה ובמשך שנים ניהל צה''ל מלחמה משולבת ומוצלחת נגד מחבלים לזניהם, שכללה פעולות תגמול, מארבים, פשיטות נקודתיות ופיתוח טקטיקה ותורת לחימה שנשענו דווקא על תחושת חולשה, שהיא, כידוע, גורם מעורר דמיון צבאי...
כמו אצל אחרים, כך גם בישראל התפתח, בסופו של דבר, כיוון חשיבה שלילי, של השתלטות קונספציות צבאיות מקובלות מהסוג שהביאו למשל למפלת האמריקאים בוויאטנאם, למפלה הצרפתית באלג'יר ו... להתקפלות הישראלית בדרום לבנון.

התמונה המצטיירת כיום בישראל, הנמצאת על 'סף גרילה', היא של צה''ל כצבא עם דמיון מוגבל, מונחה על ידי אלופים עם מערכת חשיבה מובנית, דוקטורינרית וכוחנית, שבמלחמה נגד גרילה הופכת בהמשך להיות דרך חשיבה בלתי יעילה ואפילו מאובנת.
צהל משתמש ברובה ציד לקטול יתוש... הוא שולח טנקי 'מרכבה' לטפל בירי נשק קל על מחסום והופך את טנק המערכה דווקא יעד להתקפה ופיגוע קטלני... הוא הקים מחסומי קבע המהווים אבן שואבת ליוזמה נגדית... שולח מפציצי-קרב מתוחכמים להרוס מבנים ריקים... ''משתלט'' על מחנות פליטים בדיוק כמו שהבריטים ''השתלטו'' על כפרים ערביים מהם פעלו ראשי המרד-הערבי, או על... קיבוצים בהם נמצאו ה'סליקים' של ההגנה... צה''ל ''מקבץ יחידות לתוך איזורים מוגנים'' ובכך מפקיר, הלכה למעשה, את יתרת השטח ליוזמת היריב... המטכ''ל מקיים נוהלי פעולה נגועי 'חישוקים' כה עבים עד שמשימה קלה יחסית, הופכת למסובכת ועוד כהנה וכהנה, כשהיעדר נכונות להלחם נגד גרילה בשיטת 'גרילה נגד גרילה' (למעט, אולי, פעולות מסתערבים) מחליש את הצבא כולו לטווח ארוך, מפני שבמקום למלא את יעודו העיקרי - שצריך להיות כוננות לקראת אפשרות מלחמה כוללת, להתאמן, להתייעל ולהתארגן למשימות עיקריות ולהרתעה רב-זרועית הוא שוקע בבוץ הדביק של הפניית שריון, מטוסים, ספינות-טילים ויחידות סדירות להגנה על התנחלויות, ליווי שיירות, מבצעי עונשין ומשימות אחרות.

באחרונה נמסר שהרמטכ''ל, רא''ל שאול מופז, מגדולי החשיבה המובנית וההסתמכות על אלקטרוניקה והיי-טק, מתכנן שינויים במערך השליטה והביצוע המטפל בבטחון השוטף ב'שטחים'... צריך לקוות שהרמטכ''ל (הנמצא בשלב הסופי של השנה הרביעית לכהונתו) יספיק כמה צעדים קדימה לעידוד הקמת מטה מיוחד למלחמה בגרילה לסוגיה, שיעביר אמצעים וכוחות למשטרה, שהיא, ולא הצבא, צריכה להיות הגוף המטפל ברוב היבטי הביטחון במחסומים, בכבישים ואפילו בפעולות שיטור נרחבות, בעיקר על בסיס הרחבת משמר-הגבול (מג''ב) שהוא יחידה ז'נדרמרית מובהקת.

על הרמטכ''ל והממונה עליו במשרד-הביטחון להבין שיש להקים 'גדר הפרדה' לא רק על הקו הירוק, או הסגול, אלא גם בתוך הצבא בשיטה שתצמצם מעורבות צבאית מקובלת בשטח ותביא להפעלת 'גרילה נגד גרילה' כדי שאת היתוש אפשר יהיה לחסל ליד השלולית או הביצה, במקום לשלח נגדו מטוסי אף- 16 ,מסוקי-קרב וטנקים.

הנושא ראוי לסקירה יותר רחבה. זו רק תמצית למחשבה, בתקווה שהיא תעורר תגובות וויכוח בונה, שיביא לעיון מעמיק באופי המלחמה שיש לנהל נגד הטרור והגרילה הפלשתינאית, עד שימצא פיתרון פוליטי או צבאי-פוליטי רחב.


http://www.faz.co.il/thread?rep=330
האם ניתן 'לנצח' טרור, ומהו המחיר לכך?
אלכסנדר מאן (שבת, 09/03/2002 שעה 15:34)

[בתגובה ליורם המזרחי]

מאמר מעניין חשוב, אשר קראתי בעניין רב - אך יחד עם זאת אינני יכול מלהתאפק ולהציג מספר שאלות כלליות, אשר אמורות לעורר אף הן מחשבות והירהורים נוספים.

האם ניתן לנצח טרור? האם ניתן לעקור טרור שמבין עצמו כגרילה, ללא הקמתן המחודשת של יחידות דמוי יחידת 101 המהוללת, אשר שמה העקוב מדם מוכר בישראל ובעולם כולו? האם הקמתן של יחידות שכאלה אינו זורע את הדרך לפאלאנגיזציה של הצבא הישראלי? חמור יותר: האם ישראל יכולה להקים יחידות חיסול והרג, ש'דגל אי החוקיות' מתנוסס על ראשיהן, אם נשתמש בביטויו המפורסם של השופט בנימין הלוי?

ובהקשר זה נחזור אל הזירה הצבאית; לפני כחודש וחצי התבשרו קוראי העיתונות בישראל ובגרמניה כי קצין בכיר התבטא בפני אמיר אורן, כתב ''הארץ'' לעניינים צבאיים, ואמר כי ''צה''ל לומד מנסיונם של צבאות אחרים בלחימה כנגד טרור עירוני ובשבירתו, ובין היתר ממלחמתו של הוורמאכט הנאצי כנד מורדי גטו וורשה'' (ציטוט חופשי).
בין אם ידיעה זו נכונה אם לאו, נשאלת השאלה הטכנית מדוע 'התקפל' הוורמאכט הנאצי המהולל בפני התקפות הפרטיזנים למיניהם - וזאת למרות שלוורמאכט, בסיועו האקטיבי של הוואפן אס.אס., היתה 'יד חופשית' במושגי ערכי הציוויליזציה המערבית, קרי הרשיון להרוג, לרצוח ולהשמיד אויבים וידידים כאחד? מדוע נכשל הצבא הנאצי במלחמתו כנגד גרילת הפרטיזנים?

תשובות לשאלות אלו יכולות לסייע בהבנת הדילמה האיומה בפניה עומדת מדינת ישראל, אשר לשיטתי אינה ניתנת כלל לפיתרון צבאי משום סוג שהוא, בין אם המדובר ברעיון 'הגרילה נגד גרילה' לשיטתך, ובין אם המדובר בהחזרת 'הכיבוש הנאור' לשיטת דוקטרינת רבינוביץ.

האופצייה היחידה העומדת בפני מדינת ישראל היא הנסיגה משטחי כיבושי 67 כאן ועכשיו, לפי דוגמת הנסיגה החד הצדדית מדרום לבנון.

שלך בברכה

אלכסנדר מאן
http://www.faz.co.il/thread?rep=332
תגובה לתגובת אלכסנדר מאן
יורם המזרחי (שבת, 09/03/2002 שעה 19:55)
בתשובה לאלכסנדר מאן

בדברי הזכרתי אפשרות פתרון מדיני, או מדיני צבאי.אלה צריכים להיות יעדים סופיים ולמעשה הכרחיים בדרך להפסקת הטרור,או צימצומו.הבעיה היא שפתרונות כאלה,כולל החזרה הבלתי נמנעת לגבולות 1967 (או רובם) עדיין רחוקים ובינתיים יש לטפל בבעייה ההולכת ומחמירה.
גרילה אינה טרור,אף שלפעמים ''הן הולכות יד ביד'' ובגרילה צריך לטפל באמצעים זהים,על ידי כוחות ממושמעים שאינם ''פאלנגיסטיים'' אך אינם ''מרובעים''.
ההשוואה עם הפרטיזנים אינה מעשית בקשר למה שכתבתי,כי התמקדתי בדוגמאות של אחרי מלחמה''ע
השניה.
תמונת הפרטאיזנים שונה בתכלית,כי היא באה בעיצומה של מלחמה עולמית,חסרת רחמים.מפעיליה הסובייטים כללו את תפיסת הפרטיזן במסגרת ''הצבא- האדום'' ולא מחוצה לו ואלה היו הדוגמאות היותר מוצלחות שהופעלו נגד ''הוורמכט'' עמוק בתוך ברה''מ ומזרח אירופה,לא בתוך גרמניה רבתי.
המחתרות הצרפתיות היו פחות יעילות ,אף שנהנו (עד היום) מגלוריפיקציה לא ראויה,אך גם הן הופעלו,מומנו וצויידו ע''י בעלות הברית.
דוגמא מוצלחת יותר להתארגנות גרילה היא זו של יוגוסלביה ,שם פעלו כמה ''צבאות'' מוצלחים פחות או יותר (שלא גרשו את הגרמנים).....יש עוד דוגמאות.
בשטח כשלון הגרילה צריך לראות את מלחמת האזרחים היוונית,שניטשה מסוף מלחמת העולם עד סוף שנות הארבעים ונכשלה כשלון חרוץ בזכות ניצול טקטיקה מוצלחת וניתוק הגרילה מבסיסי חוץ.דוגמא דומה היא כשלון הגרילה בתאילנד.
באשר לגרילה אורבאנית,הרי ''שזה סיפור אחר''...הדוגמא של מרד גטו וורשה היא אומללה....שם היה מדובר במרד ללא סיכוי ניצחון ובהחלטה גרמנית לחסלו בכל מחיר.במרד הפולני,של 1944 הצליחו הגרמנים לחסל את המחתרת הפולנית פרו מערבית מפני שהרוסים החליטו לא לבוא לעזרתם.....אוי למי שיקח את וורשה כדוגמא ''לפעולה מוצלחת'' אך בהחלט יש מקום ללמוד,גם במחינה צבאית,מה ואיך פעלו שם -שני הצדדים.
באשר לשאלת ''דגל אי החוקיות''.....השאלה היא באיזה חוק מדובר? חוקי מדינה המותאמים לצרכיה או ערכיה,או החוק הבינל''א?.....אם נקח למשל,את אופי המלחמה באפגניסטן,על ההפצצות הכבדות חסרות הרחמים,ההתקפות השגויות על ''טאליבן'' כשלמעשה נהרגו אזרחים שלווים ועוד...הרי שלפי אמות מידה אמריקאיות ''זה בסדר'' אך מה עם ההיבט הבינל''א??!...הדרך בה פועל צ.ה.ל היא ''בסדר'' מבחינה ישראלית ''ופושעת'' מבחינה ערבית ואפילו בין-לאומית...אם כך,צריך קודם כל לקבוע איזה ''דגל אי חוקיות'' מוחזק בידי המנגנון האזרחי ומועבר, לפי הצורך ,כהנחיה שאינמה ניתנת לערעור לצבא וכוחות הביטחון.
http://www.faz.co.il/thread?rep=333
יש סכנה מוסרית עצומה של חלחול ערכים כאלה לחברה
דינה ביכל-שונרא (שבת, 09/03/2002 שעה 20:39)
בתשובה ליורם המזרחי

כאשר חסר מנגנון של איזונים ובלמים, רמת הפשיעה במדינה יעלה -- משום שהבסיס האתי-מוסרי של מנגנוני הלחימה יחלחל אל החברה ככלל.

הצורה בה רואים בני משפחת נמרודי את החוקים האוסרים על ציתות לצרכים עסקיים מהווה דוגמה קלאסית לסוג החלחול שאני מדברת עליו.

חלחול כזה נוגד את ערכי הדמוקרטיה הבסיסיים (משום שדמוקרטיה מחייבת מתן אפשרות לבוחרים שיבחרו תוך הפעלת מערכת שיקולים מלאה -- דבר שבלתי אפשרי כאשר המדינה עסוקה בבחישה בלתי-חוקית בעסקיהן של מדינות אחרות.) ישראל כל-כך נגועה בחלחול כזה שאני תוהה כמה זמן היא עוד תמשיך לנסות להיראות כמו דמוקרטיה -- ואפילו בצורה המוגבלת (דמוקרטיה ליהודים).
http://www.faz.co.il/thread?rep=334
נכון ולא נכון
יובל רבינוביץ (שבת, 09/03/2002 שעה 20:55)
בתשובה לדינה ביכל-שונרא

אני מסכים בעניין הסכנה, אך סקרן בעניין ה''דמוקרטיה ליהודים''.

יש אפליה בארץ כנגד מגזרים שונים. בכל אופן - כל המגזרים, גם המופלים לרעה, יכולים להשתתף במשחק הדמוקרטי.

אין להבין, חלילה, מדברי שאפליה היא דבר טוב או רצוי. עם זאת, על פי ההגדרה היבשה של הדמוקרטיה, היא קיימת בישראל לכל אזרחיה.


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.