בשבוע שעבר (24 באפריל, 2006) סיפרו לנו שהיועץ המשפטי ''פסק'' שאביגדור ליברמן לא יוכל להתמנות לשר לביטחון פנים, וזאת בשל ''החקירה המתנהלת נגדו''. הידיעה התפרסמה בנוסחים קצת שונים ב''מעריב'', ב''ידיעות אחרונות'', בג'רוסלם פוסט וב''הארץ''.

בתגובה שפרסמתי על דבריו של יובל ביחס לחלוקת התיקים בממשלה העתידית (''דוגמא נוספת לחוסר המשמעות של הדמוקרטיה הישראלית'', פא''צ, 13 באפריל, 2006) הצבעתי על האספקט השערורייתי בכך שצמרת המשטרה ו/או הפרקליטות מכתיבות לראש הממשלה מי יכהן בממשלתו ובאיזה תפקיד. והנה אנו קוראים ש''היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, פרסם אתמול את עמדתו הרשמית, ממנה עולה כי ''כל עוד נמשכת חקירתו של ליברמן, לא יוכל הח''כ להתמנות לתפקיד השר לביטחון פנים'' (''מעריב''). בכך מזוז עולה על הדרך הנלוזה שהותוותה ע''י עדנה ארבל, פרקליטת המדינה בעבר. לזכותו של מזוז יאמר שבניגוד לגברת ארבל, את התיק הזה לא הוא תפר, הוא קיבל אותו ''מן המוכן'', אבל בזה מסתיים ההבדל. זאת גם לא סיבה לקחת חלק במעל.


אביגדור ליברמןשלא תהיינה אי הבנות. אין לכותב השורות האלו כל בעיה עם הרעיון שיש לחקור עד תום חשדות המתעוררים נגד אנשי ציבור בכל הרמות, ושרים אינם יוצאים מן הכלל הזה, לא מגעת להם חסינות. אין גם כל קושי להבין מדוע כאשר מתעורר הצורך לפתוח בחקירה כזאת על נשוא החקירה להשעות את עצמו, במיוחד באותם מקרים בהם בתוקף תפקידו הוא ממונה על אלה שחוקרים אותו. אבל פה לא מדובר במקרה שהתגלה רק אתמול, מקרה שבו החקירה נמצאת בשלבים התחלתיים ועדיין לא ידוע מה יצא מזה. פה מדובר על חקירה שמתנהלת כבר קרוב לעשר שנים (אמרתי מתנהלת? ''משתרכת'' או ''נסחבת במכוון'' הם תאורים הרבה יותר הולמים למתרחש). פה מדובר במקרה בו, לדברי גורמים בכירים במישטרה, ''החקירה [נגד ליברמן] הסתיימה לפני זמן רב וכי בתיק לא נמצאה תשתית ראייתית כלשהי שבגינה ניתן להמליץ על העמדתו לדין'' (''מעריב''), מקרה בו לדברי אותם גורמים ''בפרקליטות מודעים לעובדה זאת'' (''מעריב'').

כלל לא ברור מהידיעות בעיתונים השונים של מי ה''יוזמה'' לפתוח את החקירה מחדש – בעגה של משפטנים מכנים זאת ''התיק מצוי בהליך השלמת חקירה'' – של המשטרה או של הפרקליטות. כל צד מתנער מאחריות ומגלגל אותה על הצד השני. זה כשלעצמו אומר דרשני.

עשר שנים חוקרים. מיטב השרלוקים של משטרת ישראל והפרקליטות עובדים full time. ורק לפני מספר ימים התקבל עידכון על כך ש''החקירה טרם מוצתה, והיא עדיין נמשכת''. נו, באמת. אנחנו אמורים להאמין שלעובדה שמועמדותו של ליברמן לתפקיד השר לבטחון פנים היא כעת על הפרק אין שום קשר ל''תחיית המתים'' של התיק, ושסמיכות הזמנים היא מקרית בלבד.

לפני מספר שנים, בטרם היותו ''עליון'', רובינשטיין, היועץ המשפטי לשעבר, השקיע את מירב המאמצים להרשיע את ליברמן בעבירה הנוראית של ''העלבת עובד ציבור'', וזאת בגין התבטאויות שנאמרו בפורום סגור (לא מעל איזו שהיא במה ציבורית חס וחלילה) על צמרת המשטרה. וועדת הכנסת דאז סירבה להיעתר לבקשתו של רובינשטיין להסרת החסינות של ליברמן, והנושא ירד מעל הבמה הציבורית, אבל לא בפרקליטות ובצמרת המשטרה. שם לא שוכחים. עכשיו הגיעה העת ''לסגור חשבון''. יש רק לקוות שאולמרט ילמד מהדוגמא של וועדת הכנסת דאז ויתנהג כמו שראש ממשלה צריך להתנהג.

לפי ''מעריב'', ליברמן מצידו אינו מוכן לוותר, ויתעקש לקבל את תיק ביטחון הפנים. הוא דורש מאולמרט (ובצדק לדעתי) ש''יגלה מנהיגות'' ויעמיד את היועץ המשפטי במקומו.

עמדת המיקוח של ליברמן איננה חזקה כמו זאת של פרץ, כי אולמרט יכול בהחלט להסתדר בלעדיו. לקדימה יש, ביחד עם העבודה והגימלאים, 55 מנדטים, ומספיקה אפילו אחת מהסיעות הדתיות – ש''ס או יהדות התורה – כדי להשיג רוב פרלמנטרי. ללא 11 המנדטים של ישראל ביתנו, אולמרט יהיה שבוי בידי הסיעות החרדיות והוא יצטרך להיענות לכל שיגיונותיהן. עם ליברמן בפנים, אולמרט יהיה במצב בו יוכל לסרב להיענות לתביעות מוגזמות של החרדים בלי לאבד את הבסיס הקואליציוני שלו. האם זאת תהיה מוטיבציה מספקת ל''עשות שריר'' מול היועץ המשפטי? ימים יגידו.

---