התמיכה של הרוסים בתוכניות ההתחמשות הגרעינית של איראן איננה צריכה להפתיע. למרות השינויים (הלא מהותיים) במשטר, מדיניותה לטווח ארוך של רוסיה לא השתנתה ביסודה. לאורך זמן, הרוסים לא ישלימו עם המעמד של מעצמה לשעבר, ויעשו את הכל כדי להוכיח שארה''ב איננה השחקן היחיד על המגרש.

במובן זה הרוסים אינם שונים מהצרפתים, שממשיכים להשלות את עצמם עד היום שהם עדיין מעצמת על ושמעמדם היום זהה לזה שהיה בתקופת נפוליאון. ההבדל הוא בכך שבניגוד לצרפת, לרוסיה ישנם כל הנתונים להיות מעצמת על.

בשלב הנוכחי, בהיעדר תשתית כלכלית שתאפשר להם לחדש את המלחמה הקרה במלוא העוצמה, הרוסים מנהלים מדיניות נגאטיבית לטווח קצר המתבטאת בעיקר ב''הכנסת מקלות לגלגלים'' כדי להפריע לארה''ב להשיג את יעדי מדיניותה. מאחר שיש להם שכל (אחרי ככלות הכל הם אינם ''מתוחכמים'' כמו הצרפתים), הם מיישמים את המדיניות הזאת בצורה פחות ארוגנטית מאשר הצרפתים ונזהרים מאוד מלהיכנס לעימות ישיר עם ארה''ב. מנקודת מבטם של הרוסים, ככל שהמלחמה בטרור תתמשך כן ייטב. הדבר האחרון שהם רוצים לראות זה ניצחון חד משמעי של ארה''ב במלחמה הזאת. מנקודת מבטם של הרוסים, הנזק הנגרם למעמדה של ארה''ב בעולם המוסלמי ובעולם הערבי במיוחד הוא ברכה. גם את השחיקה בנחישותה של ארה''ב, ובנכונותה להתמיד בתפקיד של השוטר הבינלאומי אין הרוסים רואים כדבר שלילי.

את מתן החסות לתוכניות הגרעין של איראן יש לראות לפיכך כחלק אינטגרלי של המדיניות הזאת. סביר מאוד שבמסגרת המדיניות הזאת יטרפדו הרוסים כל ניסיון אמריקאי ליזום פעולה בין לאומית נגד איראן. מובן מאליו שלא יהיה ביכולתם למנוע פעולה חד צדדית של ארה''ב נגד איראן, אבל בנסיבות הנוכחיות הסיכוי שזה יקרה שואף לאפס.

להתנהגות הזאת של הרוסים יש תקדים מהעבר הלא רחוק. בתקופה שבין מלחמות העולם, גרמניה, שהובסה במלחמה הראשונה, היתה כפופה להגבלות חמורות במסגרת הסכמי ורסאי. ההגבלות האלו התבטאו במכסות גג על גודל הצבא והצי שהיא היתה רשאית להחזיק, וכן על סוגי הנשק. הגרמנים, ובמיוחד הממסד הצבאי, לא היו מאושרים מההגבלות האלו, אבל רק שלוש או ארבע שנים אחרי עליית היטלר לשלטון הם הרגישו מספיק חזקים כדי להפר אותם. בינתיים הם חיפשו דרכים לעקוף את הסכמי ורסאי ולחדש את עוצמת הצבא הגרמני. לעזרתם באו הרוסים.

במסגרת הסכמים שלא זכו לפרסום במערב, אפשרו הרוסים ליחידות גדולות של הצבא הגרמני להתאמן אצלם, תוך שיתוף פעולה מלא עם הצבא האדום. באמצעות תחלופה מתמדת של היחידות המתאמנות, יצרו הגרמנים מעין ווריאציה של צבא מילואים שהיווה למעשה גרעין של צבא קבע במימדים שחרגו בהרבה מהמיכסה שהיתה מותרת ע''פ הסכמי ורסאי. הגרעין הזה הפך להיות הוורמאכט. שיתוף הפעולה הזה בין הגרמנים והמשטר הקומוניסטי נמשך כמה שנים טובות אחרי עליית היטלר לשלטון, והיווה גִרסה מקדימה להסכמי מולוטוב-ריבנטרופ שנחתמו ערב פרוץ מלחמת העולם השניה.

במהותו, ההיגיון שהכתיב את מהלכיו של סטאלין בשנות העשרים והשלושים של המאה שעברה איננו שונה מזה של פוטין היום.

בדיעבד, הנזקים שנגרמו לרוסיה במהלך מלחמת העולם השניה היו הרבה יותר חמורים מכל מה שסבלו בעלות הברית ביחד. לאור זאת ניתן היה לצפות שהם יהססו קצת לפני שהם ינסו לחזור על התרגיל. אבל כנראה שפרס איננו היחיד המחזיק בעמדה שלא צריך ללמוד מן ההיסטוריה...

הרוסים משלים את עצמם שתהיה להם שליטה בשד הגרעיני האיראני אחרי שהוא ישתחרר מהבקבוק, אבל לא היה מזיק להם לחשוב קצת על צ'צ'ניה ועל המיעוטים המוסלמים האחרים החיים תחת שלטונם.

---