לא מזמן, כשנשיא איראן יצא בקריאה ''למחוק את מדינת ישראל מעל המפה'', גרר הדבר אחריו גל של תגובות מכל הכיוונים. אישים ומוסדות מכל העולם, ביניהם כאלה שאינם ידועים כ''חובבי ציון'' כמו האו''ם ומזכירו קופי אנאן, גינו את התבטאותו של הנשיא האיראני. כמקובל בעולמנו, גינויים לחוד ומעשים לחוד, כך שלא היו כל ציפיות שבעקבות הגינויים יינקטו צעדים מעשיים כל שהם.



הפעם, בניגוד לעבר, חלה נסיגה. אירגון האו''ם ומזכירו, קופי אנאן, נענו לקריאתו של נשיא איראן, וביצעו
אותה הלכה למעשה. הביטו היטב בתמונה. בין דגל האו''ם מצידה האחד והדגל הפלשתינאי מצידה השני, תלויה מפת פלשתין (זו הכותרת בראש המפה בערבית). המפה הזאת היא התגשמות חזונו של פייסל חוסייני אודות ''מדינה אחת מן הנהר ועד הים''. אין במפה הזאת שום סימן, אף לא ברמז, לכך שבשטח הזה מצויה כבר מדינה, חברה מלאה באירגון האו''ם, מדינת ישראל. לא גבולות 1967, לא גבולות 1949, לא גבולות תוכנית החלוקה מ-‏1947 ולא בטיח. מדינת ישראל יוק.

התמונה הזאת היא של מצג מיוחד שהוכן ע''י האו''ם לציון ''יום ההזדהות הבין לאומי עם העם הפלשתינאי'' (International Day of Solidarity with the Palestinian People), שהתקיים בבניין מטה האו''ם בניו יורק, ב-‏29 לנובמבר 2005 (יום השנה לקבלת החלטת החלוקה ב-‏1947).

בכינוס השתתפו, מלבד המזכיר הכללי קופי אנאן, אנדריי דניסוב (Andrey Denisov) הנשיא התורן של מועצת הביטחון, יאן אליאסון (Jan Eliasson) הנשיא התורן של העצרת הכללית ופאול באדג'י (Paul Badji) יו''ר הוועד ''ליישום הזכויות הבלתי ניתנות לעירעור של העם הפלשתינאי'' (Exercise of the Inalienable Rights of the Palestinian People). המזכיר הכללי נשא נאום לציון המועד ההיסטורי, אותו הוא הגדיר כ''יום של אבל וצער'' (a day of mourning and a day of grief).

מזכיר האו''ם פתח את דבריו בקריאה למשתתפים לקום ולקיים דקה של דומיה ''לזיכרם של אלה שהקריבו את חייהם לטובת העניין הפלשתינאי'' (I invite everyone present to rise and observe a minute of silence in memory of all those who have given their lives for the cause of the Palestinian people). מאחר שאין מחלוקת על כך שמחבלים מתאבדים עונים על ההגדרה של ''אלה שהקריבו את חייהם לטובת העניין'', אי אפשר שלא לראות בדברים האלה מתן הכשר למחבלים המתאבדים.

מרבית התקשורת עברה על השערוריה הזאת לסדר היום. סוכנויות החדשות בקושי הזכירו את הכינוס בלי להכנס לפרטים, והעיתונות המובילה (ניו יורק טיימס, וושינגטון פוסט בארה''ב, שלא לדבר על התקשורת באירופה) התעלמה מהנושא לחלוטין. בארץ, ובמיוחד במשרד החוץ, הארוע גם כן לא עורר התרגשות מיוחדת.

דניאל פיפס (Daniel Pipes) כתב על כך מאמר שהתפרסם ב-Jewish World Review ובאתר שלו באינטרנט. אם אינני טועה המאמר הזה הופיע גם בג'רוסלם פוסט.
גם קרולין גליק (Caroline B. Glick) כתבה על כך ב-Jewish World Review.
היתה גם התייחסות לנושא בהרחבה בוול סטריט ג'ורנאל. אני לא בטוח שזה הופיע גם במהדורה המודפסת. אני ראיתי את זה במהדורה האלקטרונית.
ראה גם Israel wiped off the map at the UN - November 29, 2005 באתר Eye on the UN.

---