אהרון לנסקי סטודנט צעיר ולא ידוע הצליח לבצע כמעט בכוחות עצמו בלבד את הבלתי אפשרי: לאסוף את מרבית ספרי היידיש בעולם ולשמר את התרבות הגוועת עבור הדורות הבאים.
פעם הייתה תרבות וספרות היידיש שפה שבה דיברו מיליונים רבים ואותה קראו מיליונים רבים. על פי ההערכות בשנת 1939 הייתה היידיש השפה הראשונה של שלושה רבעים מיהדי העולם. סופרים בעלי רמה עולמית, כמו שלום עליכם ובשביס זינגר כתבו ספרים בשפה זאת והיא גם היתה שפתם של עיתונים רבים שאותם קראו מיליונים מידי יום ביומו במזרח אירופה, בארה''ב ובדרום אמריקה.
אך מאז חלפו שנים רבות. רוב דוברי היידיש הושמדו בשואה ובישראל הם הוכחדו בידי הגיל והדיבור בשפה הוכחד בידי דוברי השפה העברית שהיו נחושים שבתרבות העברית החדשה שהם יוצרים בפלסטינה לא תהיה ליידיש דריסת רגל. בארה''ב ובדרום אמריקה היידיש פשוט הוחלפה בשפות המקומיות האנגלית והספרדית שאיתן לא הצליחה להתמודד בניסיון למשוך את הדור הצעיר.
בישראל יש היום מוסדות שמתפקידם לשמר את תרבות היידיש כמו ''בית שלום עליכם'' ו''בית ליוויק'', אולם מידת הצלחתם אינה ברורה. כיום רוב קוראי היידיש הם זקנים, חלקם הגדול מתו שאו שימותו בקרוב ונראה שנגזר דינה של השפה לגווע ועימה התרבות שנוצרה בה. בשנת 1980 העריכו חוקרים שרק 70 אלף ספרים ביידיש שרדו ברחבי העולם ואלה יתפוררו, או יזרקו ככלי אין חפץ בו ויעלמו גם הם בתוך שנים ספורות. לאיפה ילכו כל הספרים האלו ששרדו שאפילו ספריות כבר לא רוצות אותם?
לאהרון לנסקי .
בשנים האחרונות, ברגע האחרון ממש, קם אדם אחד שעמד בפרץ ווידא שלכל הפחות ספרות היידיש לא תיעלם לחלוטין, כאילו לא הייתה מעולם.זהו חוקר ספרות היידיש הספרן והארכיונאי אהרון לנסקי שבמבצע חסר תקדים אולי בתולדות התרבות ווידא שספרות היידיש תמשיך להשתמר לפחות לעתיד הנראה לעין ואף הפך אותה לספרות הממוחשבת ביותר ברשת.
בספרו
נגד כיוון ההיסטוריה שיצא לאור בימים אלה בהוצאת ''כתר'' (בתרגום יהב זוהר) מתאר לנסקי את מאמציו האדירים להציל ולאסוף ספרי יידיש לפני שאלה יגרסו ויעלמו על מנת לשמר אותם עבור הדורות הבאים. זה היה מבצע דון קישוטי ממש של משוגע לדבר שגילה (ולא במפתיע עבור איש מדעי הרוח בימים אלה) שאין כל עניין לתמוך בו במוסדות היהודיים שהעדיפו להקדיש את תקציבי התרבות המצומצמים שלהם לפרויקטים הקשורים באנגלית או למצער בעברית.
אהרון לנסקי היה בשנות השבעים סטודנט יידיש צעיר באוניברסיטה במונטריאול בקנדה שגילה שקשה מאוד למצוא ספרי יידיש ללימודיו שכן רוב הספריות כבר אינן מחזיקות בהם יותר ובכל ארה''ב (ולמעשה בכל העולם ובכלל זה בישראל) ספרים אלו מושמדים מידי יום ביומו בזמן שחדשים כמעט ואינם מודפסים. הסטודנט הצעיר לנסקי הבין שבתוך שנים ספורות הרוב המוחלט של ספרות זאת ירד לטמיון לנצח. הוא חש צורך אדיר לעצור זאת לפני שיהיה המאוחר מדי. בזמן שרוב עמיתיו בני גילו היו עסוקים בעיקר בנושאים המרכזיים המקובלים של חיי סטודנטים היום, כמו יציאה לדיטים, הסטודנט הצעיר לנסקי החל לפעול לחלוטין על דעת עצמו.
הוא פירסם קול קורא בכל עיתון יהודי ובכל כלי תקשורת שהיה מוכן לקבל הודעות שלו שהוא מוכן לאסוף על חשבונו כל ספר ביידיש מכל מקום. הוא מצא מקום אחסון לספרים אלה וביחד עם קבוצה קטנה של צעירים חברים ועוזרים בא לכל מקום על מנת לאסוף ספרים ביידיש. רבים מהם נמצאו בספריות ציבוריות שנסגרו או שהחליטו להיפטר ממדורי הספרים ביידיש שלהם מאחר שלאלה שוב לא נמצאו קוראים. רבים מאוד מהספרים הוא הציל ממש לפני שנזרקו לפחי הזבל, ולעיתים לאחר שכבר נזרקו לפחי הזבל. לנסקי מתאר בספרו כמה סיפורים מדהימים ממש על הצלות ספרים ''ברגע האחרון'' כאשר אנשים התקשרו אליו באמצע הלילה לדווח שהם גילו אלפי ספרים ביידיש שעומדים להיזרק לזבל ולהיגרס אלא אם כן מישהו יוציא אותם מיידית, ובמיידית הכוונה כבר בשעות הקרובות. לנסקי מצא את עצמו מיטלטל בדרכים במשאית ישנה פעמים רבות כתוצאה מאירועים כאלו.
הספר הוא תיאור מדהים ממש של הפרויקט איסוף והצלת ספרי היידיש שלו שהחל בארה''ב ואחר כך התפשט לשאר העולם כאשר לנסקי מנסה להציל ולשמר כל ספר יידיש שנכתב אי פעם וניראה שבשלב זה הוא כבר ליקט לכל הפחות את חלקם הגדול של הספרים בשפת היידיש.
בספר יש אנקדוטות צבעוניות ומעניינות רבות על קוראי ואספני היידיש ועל ילדיהם (שככלל התעניינו ביידיש הרבה פחות מהוריהם) שאותם פגש לנסקי במסעותיו, אנשים שהיו מהם שהתעקשו לספר ללנסקי את סיפורו של כל ספר לפני שמסרו לו אותם כ''תחנה האחרונה''. יש גם אנקדוטות הרבה פחות מחממות לב על הסכסוכים הנצחיים הנמשכים בין אירגונים שונים של דוברי יידיש שממשיכים בשנאות הישנות בינם גם כשהקהל שלהם הולך ונעלם מול עיניהם. יש למשל תיאור מעניין של הניסיון לאסוף את ספרי היידיש מקובה של קסטרו ששם כבר רובם הושמדו בגלל תנאי הטבע הקשים, נסיון שכמעט נכשל ודווקא בגלל התנגדות של ראשי הקהילה המקומית.
היום יוזמת האיש אחד של לנסקי הפכה לאירגון תרבותי ענק ''המרכז הלאומי לספרי יידיש'' שמונה שלושים וחמש אלף חברים, שהוא אחד מאירגוני התרבות היהודיים הגדולים ביותר בארה''ב ובעולם. מרכזו של האירגון בבניין ענק משלו בקולג' האמפשייר שלנסקי התעקש על רכישת הבעלות עליו באמצעות תרומות שהשיג ממקורות שונים שכן ''היידיש סבלה כבר מספיק מארעיות''. הארגון של לנסקי עוסק מלבד האיסוף בפרוייקטים תרבותיים שונים ומגוונים כמו תרגום יצירות המופת הנשכחות של היידיש לשפות אחרות. כמובן יש אתר גדול מאוד משלו ברשת,
National Yiddish Book Center.בעזרת תמיכה מסטיבן שפילברג יצר לנסקי יצר אוסף דיגיטאלי של 14 אלף ספרי יידיש דבר שמוודא שהספרים האלו ימשיכו להתקיים לעוד זמן רב מאוד. לנסקי, אספן הספרים האיזוטרי, הוא היום הוא אחת הדמויות הבולטות והידועות של הקהילה היהודית בארה''ב הוא משמש כאחד מהגיבורים בספר על חובבי ספרים ועל מפעלו נעשה סרט דוקומנטארי ידוע בשם ''
גשר של ספרים'' שהוצג בפסטיבל סרטים יהודיים בסינמטק תל אביב.
עד היום לנסקי אסף מיליון וחצי ספרים ביידיש וממשיך באיסוף אם כי הדגש היום נסב בהכרח לא רק על איסופם ושימורם אלא גם על הדפסתם מחדש באמצעים אלקטרוניים. במהלך החיפוש התברר ללנסקי שהוא אינו האדם היחיד עלי אדמות שמתעניין בספרות היידיש. יותר מ-4000 איש ו-500 ספריות קנו ממנו ספרי יידיש לאורך השנים, ספרים שהוא כיום מקור ההספקה היחיד שלהם בעולם. הסתבר שאולי שפת היידיש אינה כל כך מתה אחרי הכל. לא זאת בלבד אלא שהודות לפלאי הטכנולוגיה הוא מציל ספרים שכבר מתפוררים, כי כעת לספק עותק מודפס מחדש (וטוב בהרבה במקרים רבים מהעותקים המקוריים) לפי דרישה לכל מי שמבקש את אחד הספרים שנאספו.
הלוואי על ספרי השפה העברית.
לנסקי הראה בפעם המי יודע כמה שהדרך לשנות את דעת הציבור ואת דעת המוסדות המופעלים בכספי ציבור, היא לא על ידי תחנונים עקרים לקבלת כספי ציבור אלא על ידי פעולה עצמאית ויצירת לחץ עיקש וגובר מלמטה (בדומה למה שעשו אנשי הקשת המזרחית בישראל).
על פי הספר לנסקי מצטייר כגיבור תרבות, האיש שהצליח להציל ולשמר תרבות שלמה כנגד כל הסיכויים ולשמר אותה עבור הדורות הבאים. כל זאת על ידי שימוש מושכל בכל אמצעי הטכנולוגיה המודרניים. עבור אוהבי ספרים הספר הזה, על הצלה ברגע האחרון של תרבות ספרותית שלמה, הוא בגדר חגיגה מחממת לב. זהו ספר שמן הראוי שילמד באוניברסיטאות כיצד אפשר לשמר תרבות.
חבל רק שאין בספר אינדקס שמות ונושאים שהיה מוסיף לחגיגה עוד יותר.
דבר אחד שלנסקי לא הצליח במקביל לשימור הספרים היה להחיות אותה. אבל זה כבר כנראה יותר ממה שאפילו מאמצי הענק שלו מסוגלים.
