''האם פריס בוערת?'' (Brent Paris?) הוא שמו של ספר המתאר את ההתרחשויות בימים שקדמו לשחרור פריס מהכיבוש הנאצי במלחמת העולם השניה. היטלר נתן הוראה למחוק את פריס מעל האדמה כדי שלא תיפול לידי בעלות הברית, ובכל יום, כשהתקשר למפקד המקומי, הוא היה פותח את השיחה בשאלה [בגרמנית כמובן] ''האם פריס בוערת?''. בסופו של דבר המפקד הגרמני של פריס לא מלא את הפקודה והעיר נותרה בשלמותה. מהארועים בעיר האורות בימים האחרונים, מתקבל הרושם שהפאשיזם האיסלאמי מנסה ''להיכנס לנעליים'' של הנאצים על מנת להשלים את המלאכה.

להלן קטע ממאמר שלי שהתפרסם בפא''צ לפני כשנתיים וחצי:

שאלה בפני עצמה היא מה מביא לנהירה ההמונית הזאת של מוסלמים (והיום ניתן לאמר שבעיקר מדובר בערבים) לעולם עם ערכים ואורח חיים המנוגדים באופן מהותי לאמונתם. אם כל כך חשוב להם להמשיך ולקיים את אורח החיים והמסורת של האיסלאם, אז מה הם מחפשים באירופה? הרי לא מדובר בהגירה של בודדים המחפשים לשפר את מצבם הכלכלי.

קשה שלא לשאול אם אין כאן במודע או שלא במודע ניסיון לשנות את ההיסטוריה ולהחזיר את השעון אחורה. היתפשטות האיסלאם לאירופה המערבית נעצרה במאה השמינית בעיקבות המפלה שהערבים ספגו מידי קרל מרטל בקרב פואטייה בשנת 732 לספירה. אירופה, למעט ספרד, נשארה נוצרית רק בזכות אותה מפלה, או כמו שהצרפתים נוהגים לאמר ''רק בזכות ניצחון פואטייה, נוטר דאם היא כנסייה ולא מיסגד''. צרפת עדיין לא היתה קיימת אז לא כמדינה ולא כאומה (הצרפתים נוהגים להתחיל את מיניין האוכלוסין שלהם מקרל הגדול, נכדו של קרל מרטל). בגלל המיבנה והתקנות של האיחוד האירופי, אין שום דרך בה ניתן לחסום את זרם המהגרים המוסלמיים הבלתי חוקיים המאיים להציף את צרפת, ובקצב שהדברים מתנהלים היום, תוך עשרות מעטות של שנים, חתך האוכלוסיה בצרפת יישתנה באופן רדיקאלי מבלי להיזדקק ל''זכות השיבה''.

צרפתים בני דת מוחמד

ההתפתחויות האחרונות מרמזות על כך שישנם כנראה חוגים שאצה להם הדרך, המנסים ל''זרז'' את ההיסטוריה באמצעות אינתיפאדה במהדורה אירופית.

בניגוד לארה''ב, צרפת, כמו שאר ארצות אירופה, איננה מדינת הגירה. המושג ''כור ההיתוך'' איננו מקובל מקובל באירופה, והמוטו של ארה''ב E Pluribus Unum (בלטינית: ''מהרבים יהיה אחד'') אינו מוכר שם. יחסית לארצות אירופאיות אחרות, מדיניות ההגירה והיחס לזרים בצרפת היתה ליברלית למדי, אם כי המדינה בפרוש איננה נוקטת במדיניות של עידוד הגירה. בשונה משאר ארצות אירופה, בכל מה שקשור להשתלבות זרים, הצרפתים רואים באימוץ ערכי היסוד של החברה והתרבות הצרפתית ע''י המהגרים תנאי בל יעבור עליו אין כל מקום לפשרה. הפתיחות הצרפתית כלפי זרים המוכנים לאמץ את ערכי היסוד של הרפובליקה הצרפתית היא לא מי יודע מה, במיוחד כשמדובר בזרים ממוצא לא אירופי (אני מתבטא כאן בעדינות), אבל למי שמנסה לייבא את אורח החיים והערכים של העולם השלישי פשוט אין מה לחפש שם. את הגישה הצרפתית למיעוטים החיים בתוכם ניתן למצות במשפט ''צרפתים בני דת משה'', הדרישה שהוצגה ליהודים בתקופת נפוליאון, כשהם זכו לקבל מעמד של אזרחים שווים ברפובליקה. כפי שתארתי במאמרי הקודם, ערכי היסוד של אורח החיים החילוני בצרפת עומדים בסתירה מוחלטת לכל מה שהאיסלאם מטיף לו (זה נכון לגבי אורח החיים והערכים של תרבות המערב בכלל). יותר מחוסר הנכונות של הצרפתים לקלוט את המיעוט המוסלמי, חוסר הנכונות של המיעוט הזה להיקלט בחברה הצרפתית הוא מה שגורם למשבר הנוכחי.

כשכתבתי את המאמר הקודם, המחלוקת היתה על הדרישה לאפשר הסתרת פני האישה מאחורי רעלות (המדובר אז היה בעיקר במורות ותלמידות בבתי הספר). הממשלה הצרפתית סרבה להרשות את זה, למרות ניסיונות נואלים להציג את זה כ''דיכוי חופש הדת''. נושא הרעלה הביא לגל של תגובות זעם ומחאות בעולם המוסלמי, ובארצות ערב בפרט. היו גם איומים, בעיקר מאיראן, ש''זה לא יעבור בלי תגובה''. מטעמים של פוליטיקה תקינה, אף אחד, ובמיוחד לא האינטלקטואלים הליברליים שתמכו במוסלמים בשם ''חופש הדת'', לא התייחס לעובדה שיותר מאשר סמל דתי, כיסוי הפנים ע''י רעלה מסמל את מעמדה הנחות של האישה בחברה המוסלמית, ואת עובדת היותה קניינו של הגבר (הסיבה האמיתית להתעלמות הזאת היא לא להביא להפסקת התמיכה של אירגוני הפמיניסטיות בצד הערבי). למרות גל המחאות, הרעש סביב הרעלה דעך ולא הוביל לגילויי אלימות. אבל לא לעולם חוסן.

ממשלת צרפת מנהלת מדיניות אנטי אמריקאית עקבית מזה שנים, היא נמנעה מכל מעורבות במלחמה בעיראק, גינויים של מדיניות ארה''ב הם כמעט תופעה יום יומית, וכל גילויי האלימות מצד צעירים מוסלמים נגד יחידים ומוסדות יהודיים זכו לטיפול בכפפות של משי. כל אלה נועדו לשמור על ''מעמדה המיוחד'' של צרפת בעולם הערבי ולהשאיר אותה מחוץ למלחמה שהפאשיזם האיסלאמי מנהל נגד המערב. התפרצות גל האלימות הנוכחי באה למרות כל ''אמצעי המניעה'' האלה. קריקטורה שהופיעה השבוע בג'רוסלם פוסט, מביעה היטב את המצב.

המתקוממים המוסלמים בצרפת מגדירים את מהומות פריס כ''בגדד על הסיינה'' (Baghdad sur Seine), מה שמעיד על כך שבעיניהם זאת חזית נוספת במלחמה הגלובלית של האיסלאם נגד תרבות המערב. אבל תגובות של הדוברים הרשמיים וכן של התקשורת מתייחסות ל''מחאה'' של ''צעירים'' על תחושת ניכור, קיפוח ומצוקה כלכלית (וה''מדקדקים'' אף טוענים שהמחאה מוצדקת...). אספקטים מהותיים של מה שקורה בשטח, כמו המוצא האתני של המתפרעים, הרקע הדתי שלהם, התיאום האסטרטגי המתבטא בשימוש באמצעי תקשורת מודרניים כמו טלפונים סלולריים והאינטרנט, מוסתרים מהציבור. זו חזרה על התגובה של חוגים רחבים בקרב האינטלקטואלים של השמאל במערב על ארועי ה-‏11 לספטמבר. ''אנחנו אשמים'', ''לא נתנו להם מספיק'', ''לא הקשבנו מספיק למה שבאמת מציק להם'', וכו' וכו' וכו'. התעלמות מוחלטת מהעובדה שמדובר במלחמה, מלחמה שאולי איננה מתנהלת על פי הכללים של מלחמות קודמות בהיסטוריה, אבל מלחמה לכל דבר. מלחמה שהמניעים שלה הם לא כלכליים ולא חברתיים, מלחמה המונעת ע''י שינאה והחינוך לשינאה.

ההתכחשות למציאות הביאה את השלטונות לנקיטת מדיניות של בת יענה, שבין המאפיינים שלה איסור על השוטרים להשיב באש כשיורים עליהם, והימנעות מהפעלת הצבא לדיכוי מהומות שהן מרד לכל דבר. גם העליה ברמת האלימות שהתבטאה בשימוש בנשק חם ע''י המתקוממים, ובהתפשטות המהומות, שבהתחלה היו מוגבלות לפרברי פריס, לאזורים אחרים של צרפת, לא הביאה לשינוי הקו. במקום זאת מתקיימים דיונים אין ספור מעל כל במה אפשרית בשאלה ''מה צריך לעשות'' כדי לאפשר למיעוט המוסלמי ''אינטגרציה אמיתית'' בחברה הצרפתית.

פעם נוספת אנחנו עדים למדיניות איוולת הננקטת בשל חוסר מוכנות (או אולי חוסר יכולת?) להכיר במציאות. כל מה שנותר זה לקוות שההתפכחות תבוא לפני שיהיה מאוחר מדי.

אי אפשר לסיים בלי להעלות את הנקודה היהודית. הוול סטריט ג'ורנאל מדווח שסוכנות הידיעות האיראנית פירסמה קריאה של ''עיתונאים איראניים'' (לא מוגדר בדיוק מי זה) לממשלת צרפת.

לשתף אתם פעולה בהקמת וועדה למציאת העובדות אודות תנאי החיים של המוסלמים בצרפת.

Iranian ''journalists'' are ''calling on the French government to cooperate with them in establishing a fact-finding commission in order to investigate the conditions of French Muslims.

בגוף הקריאה הם מזדרזים לתלות את האשמה למתרחש ביהודים:

ממשלת צרפת, בהשפעת השדולה הציונית, הפעילה אמצעי אפליה הנוגדים את זכויות האדם, ולהגביל את החופש החברתי והאישי של המוסלמים המתגוררים שם, דבר שהוא בלתי קביל במדינה המתיימרת להיות דמוקרטית.

the French government has carried out the recent discriminatory and anti-human rights acts under the influence of the Zionist lobby in France to limit the social and personal freedoms of the Muslims residing in the country, which is quite unacceptable on the part of a country that claims to be democratic.

Iranian journalists

''מדינה המתיימרת להיות דמוקרטית'', צרפת, לאיראנים יש באמת מה לדבר. משפט הסיום בהודעה האיראנית נשמע לי כאילו יצא מהסמרטוט האחרון של ספירו. זה מה שמכונה באנגלית Birds of feather...

---