מתנחלים יקרים --

''יקרים'' פשוטו כמשמעו.

והדברים צריכים להיאמר סוף-סוף, בלי ארשת חסודה של רחמים ובלי ''אם'' ו''אבל''.

שילמנו מיליארדים כדי ליישב אתכם שם. שילמנו מיליארדים כדי להחזיק אתכם שם. הרי רובכם חייתם שם על חשבוננו. שילמנו מיליארדים כדי להגן עליכם, ועשרות חיילים וחיילות נהרגו במשימה זו. עכשיו שילמנו מיליארדים (שמונה? עשרה? שנים-עשר?) כדי לחלץ אתכם משם, תמורת פיצויים נדיבים.

אבל כל זה לא מספיק. אתם שוב זועקים חמס. שוב אתם מקופחים. שוב מגיע לכם הרבה-הרבה יותר. עוד מיליארדים. חבלי-ארץ שלמים, רצוי חופים, מיוחדים לכם, כדי שתעברו ''כקהילות''. כדי שתוכלו להתבדל. כדי שיהיו לכם בתי-ספר מיוחדים משלכם. כדי שרובכם תקבלו שוב משכורות ממשלתיות כעובדי מועצה וחינוך וביטחון.

אינני יודע אם בספר-השיאים של גינס מוענק תואר לשיאני החוצפה. אם כן, זה מגיע לכם ללא מתחרים. אתם לא רק סוחטים מיליארדים - אתם גם בטוחים שמגיע לכם. כמו שהגיע לכם בעבר לקבל וילות-פאר בחצי-חינם, פרנסה, אדמה ומים, כך מגיע לכם הכול גם עכשיו. מגיע לכם לקחת את הכסף השייך לחולים, לזקנים, לנכים, לילדים, למובטלים. מפני שאתם מלח הארץ. מפני שאתם מחזיקים בזקנו של המשיח. מפני שאלוהים בחרכם.

אולי הייתי משתתף בצערכם, אילו הבעתם מילה אחת של צער על 1500 בתי הפלסטינים שנהרסו בגללכם, יותר מכל בתי המתנחלים הנהרסים עכשיו. אילו הבעתם צער על גורל אלפי הילדים, שגורשו מבתיהם תוך חצי שעה, בלי פיצויים ובלי בתי-מלון ופסיכולוגים. על אלפי העצים שנעקרו כדי לספק לכם ''ביטחון''.

וכבר אמר הילל הזקן, יהודי קצת יותר מוסרי, כשראה את הגולגולת צפה בנהר: ''על שהטבעת, הוטבעת...''

ונא לזכור: את החשבון לא משלמת ''המדינה'', מין גוף אלמוני. את החשבון משלמים אני וכל קוראי השורות האלה, מכיסינו.

למועצת יש''ע, שלום --

זהו זה. הבלוף נגמר. הבועה התפוצצה.

במשך חודשים הילכתם עלינו אימים. הפצצתם אותנו במספרים דמיוניים. מאה אלף מפגינים, מאה וחמישים אלף מפגינים. ''בסך הכול הפעלנו שני מיליונים''. כלומר: כמעט 40% של הציבור היהודי בישראל.


וזה עוד לא כלום. הבטחתם שבבוא העת יצעדו מאות אלפים לגוש-קטיף. רבבות חיילים וקצינים יסרבו למלא פקודה. כל כבישי הארץ ייחסמו. המדינה תשותק. העם כולו יקום נגד האיש הזה - האיש האחד - שהוא לבדו רוצה להוציא אתכם מרצועת-עזה.

ומה קרה? השמיים לא נפלו. אף כביש אחד לא נחסם. רק קומץ זעיר סירב פקודה - בהרבה פחות מסרבני-המצפון ממחנה-השלום - ואיש מהם לא היה מוכן, כמוהם, ללכת לכלא לשנה ויותר.

ובעיקר: נשארתם לבדכם. לגמרי לבדכם. זה היה גלוי לעין מהרגע הראשון, כאשר בהפגנות הגדולות שלכם לא נראה כמעט איש שלא חבש כיפה סרוגה או כיפה של חוזר-בתשובה. שום ציבור אחר לא הצטרף אליכם: לא השמאל, לא המרכז, לא הימין החילוני, אפילו לא החרדים. כל דברי הרהב והיוהרה, ששמענו השכם והערב, התפוגגו כבועות-סבון.

מה שנשאר זה רק האמא של כל הכישלונות. אבל במקום להיעלם מן הבמה להרבה זמן, לעשות ''חשבון נפש'' ולעכל את הכישלון, אתם משיגים שיא של חוצפה ופשוט ממשיכים כאילו כלום לא קרה.

לתקשורת, שלום --

תסלחו לי על שאני פונה אליכם כך, כאילו הייתם אדם אחד. הרי אתם שלל של עיתונים, תחנות-רדיו וערוצי-טלוויזיה. אך אני פונה אליכם בלשון יחיד, כי בשבועות האחרונים הייתם כזה. כולכם ביחד דיברתם כאיש אחד, בסגנון אחד, במינוח אחד. וכולכם ביחד, להוציא כמה יחידי-סגולה, מעלתם בתפקידכם.

במשך שבועות שימשתם במה לתעמולת המתנחלים. כל העיתונים. כל תחנות הרדיו. כל ערוצי-הטלוויזיה. 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. כל גיהוק וכל שיהוק של מתנחל הפכו אצלכם לידיעה, ואף לסנסציה. קולו של מחנה-השלום כמעט ולא נשמע, וקולם של המתנגדים העקביים ביותר להתנחלות לא נשמע בכלל.

הטבעתם אותנו בים של קיטש, שעות על גבי שעות של צווחות ובכי, היסטריה מפוברקת והיסטריה אמיתית. רצף אינסופי של סצנות שבוימו במיוחד בשביל הטלוויזיה, במטרה מוצהרת ''לצרוב בתודעה'' ו''ליצור טראומה''. ממרומי הגג של שא-נור הזמין ח''כ אריה אלדד ''כלובים'' כדי לביים את המעמד הטראגי, ואף כתב אחד לא כתב: ''משוגעים, תרדו מהגג!'' במקום דיווח ענייני שפכתם עלינו אשד של מלים טעונות: ''מראה לא פשוט'', ''כאב נורא'', ''תמונות קורעות-לב'', ''הנוער הנפלא הזה''. (רק לעיתים נדירות בצבץ בין המחזות המבוימים הבזק של אמת. כמו הילד שהתפלל ליד אמו, ראה שהפינוי נמשך וקרא בפליאה: ''אמא, זה לא עזר!'')

איפה הייתה בכל ההמולה הזאת העיתונות החוקרת? מדוע לא שמענו את המספרים האמיתיים של המפגינים? מי זה בכלל ''מועצת יש''ע'', מי בחר בה, מה מעמדה החוקי, מניין באו עשרות המיליונים שבזבזה במאבק זה? מדוע לא נחקר באיזה שדה גדלו גידולי-הפרא האלה, מה קורה במערכת-החינוך ה''ממלכתי-דתית'' המחנכת על חשבוננו דורות של בריונים פנאטיים?

ומדוע לא העז איש לחשוף את הפארסה של ''סטלינגרד'' ו''מצדה'', שלוחמיהן ידעו היטב שאיש לא ישתמש נגדם באלות או בגז מדמיע, ושכול העצורים ישוחררו למחרת היום או ביום שאחריו?

אדוני ראש-הממשלה --

אני מתנצל. האמת, לא האמנתי שתלך עד הסוף בסיפור הזה. אבל ביצעת מה שהבטחת לבצע, ולא חשוב אם הייתה לך ברירה או לא, אם נסחפת ולא יכולת לחזור או שהאמריקאים הכריחו אותך.

ואולם, המבחן האמיתי שלך מתחיל רק עכשיו. מעשיך בימים הקרובים יקבעו אם קנית את מקומך בהיסטוריה, או שתיזכר כשוטה.

ראש-ממשלה אחר, המנהיג הבריטי דיוויד לויד-ג'ורג', כשבא להצדיק את ההתנתקות מאירלנד, קבע: ''אי-אפשר לקפוץ מעל לתהום בשתי קפיצות.'' אתה נמצא עכשיו בדיוק במצב זה. התחלת לקפוץ. התהום פעורה מתחתיך. אם תעצור באמצע - תצנח לתוכה.

אם לא תתקדם במהירות לפשרה היסטורית עם הפלסטינים, אתה תגשים במו-ידיך את נבואת-החורבן של בנימין נתניהו: תפרוץ אינתיפאדה שלישית, ורצועת-עזה תהפוך לפלטפורמה לירי פצמ''רים וקסאמים משופרים.

זה לא הזמן לחשוב על הבחירות הבאות, להסתכל על העוזים והביבים למיניהם, על ליכוד א' וליכוד ב'. זה הזמן להרים את המבט ולעשות את המעשה ההיסטורי.

זה המבחן שלך, ורק הוא יקבע אם הנסיגה מעזה הייתה אפיזודה זניחה או מעשה היסטורי.

מפייסים יקרים -

אתם צצים עכשיו כפטריות אחרי הגשם. אתם רוצים לפייס, להפגיש, ''לאחות את הקרע בעם''.

אין שום קרע. להפך, העם היה מאוחד בפרשה זו, בצורה מרשימה ואף מדהימה.

לא ''קרע'' יש כאן, אלא עימות בלתי-נמנע בין הרוב המכריע של הציבור הישראלי לבין כת מתבדלת קטנה. אם חסרה הוכחה לכך, הרי באים המתנחלים ודורשים להקים להם בישראל ישובים נבדלים, עם בתי-ספר נבדלים - נבדלים גם מהציבור הציוני-דתי הכללי.

הציבור הישראלי, רובו ככולו, הביע את רצונו במדינת-חוק, מדינה דמוקרטית, שבה יחליט הרוב, תוך כיבוד זכויות המיעוט. מדינה שפויה, חופשית ורציונלית. מדינה שיש לה גבולות וחוקה. שהיא חלק מהאנושות המתקדמת. מדינה המכבדת את כל הדתות אך אינה כפופה לדת.

על המדינה הזאת קמה כבר לפני 30 שנה הכת הפנאטית, השואפת להקים במקומה מדינה אחרת: מדינה דתית, לאומנית וגזענית, הנשלטת על-ידי החוק האלוהי כפי שהוא מתפרש על-ידי רבניה. מדינה שתפקידה הוא לכבוש את כל ארץ-ישראל, לרשת אותה, לגרש את תושביה ה''נכרים'' ולמלא אותה בהתנחלויות.

בין שתי תפיסות אלה לא תיתכן שום פשרה, ואסור שתקום פשרה מדומה. כי הפשרה המוצעת היא תמיד חד-כיוונית, ומטרתה להחזיר את הרוב הישראלי לחיק המיעוט קנאי הרבני. העמימות הרעיונית היא מסך-עשן, שמאחוריו פועלים המהרסים. מה שנחוץ הוא ההפך: לשפוך אור בהיר, חסר-רחמים וחושף על טיב העימות, כדי שכל אדם בישראל יבין על מה המאבק.

לא ''צו פיוס'' נחוץ, אלא דווקא ''צו גיוס'' - גיוס להגנה על מדינת-ישראל.

לפרופסור ישעיהו ליבוביץ ז''ל --

פעם סיפרת לי שכאשר כבשו חסידיו של המטיף המוסלמי עבד-אל-והאב את העיר מכה, הדבר הראשון שעשו היה להרוס את קברו של הנביא מוחמד, כדי שהמאמינים לא יסגדו לאבנים. עכשיו מכריזים אצלנו שבתי-הכנסת בגוש-קטיף, שהוקמו לפני שנתיים-שלוש, הם ''קדושים''. אתה היית עושה מהשרלטנים האלה עפר ואפר, כשם שעשית כאשר אמרת, בקולך החד והחותך, שהכותל המערבי הפך ל''דיסקוטק דתי''.

אתה חסר לנו.