פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_3064

זה היה היום
אורי אבנרי (שבת, 20/08/2005 שעה 23:11)


זה היה היום

אורי אבנרי



היום הזה – ה-‏18 באוגוסט 2005 – יחיה בהיסטוריה של מדינת-ישראל.

זה היה היום, שבו מפעל ההתנחלות בארץ נסוג בפעם הראשונה.

נכון, ההתנחלות נמשכת עדיין במלוא עוזה בגדה המערבית. אריאל שרון התכוון לוותר על ההתנחלויות הקטנות ברצועת-עזה כדי לקדם את גושי-ההתנחלות הגדולים בגדה המערבית.

אבל כל זה אינו פוגע בעובדה שנפל דבר: הוכח שניתן לפרק התנחלויות. הוכח שצריך לפרק התנחלויות. התנחלויות חשובות אכן פורקו.

מפעל ההתנחלות, שתמיד הלך קדימה, רק קדימה, במאות דרכים גלויות ונסתרות, עשה ''אחורה פנה'' ונסוג. בפעם הראשונה. (ימית ובנותיה לא היו בארץ, לא היו ''נחלת אבותינו'', ועל כן פירוקן לא היווה תקדים אידיאולוגי.)

מאורע היסטורי. בשורה לעתיד.

זה היה היום, שבו ניצחה תפיסתה של תנועת-השלום הישראלית. ניצחון בולט, הנראה לעין כל.

נכון, לא אנחנו ביצענו את המעשה המכריע הזה. עשה זאת אדם שהוא רחוק מאיתנו. אבל מלאכתם של צדיקים נעשית, כידוע, בידי אחרים. אחרים: משמע מי שאינם צדיקים, ואפילו רשעים גמורים.

בראשית ימי ההתנחלות, באחת ההתנגשויות עם גולדה מאיר בכנסת, אמרתי לה מעל הדוכן: ''כל התנחלות היא מוקש בדרך לשלום. בבוא היום תצטרכו לפרק את המוקשים האלה. והרשי לי לומר לך, גברתי, כחייל לשעבר, שפירוק מוקשים היא מלאכה מאוד-מאוד לא-נעימה.''

אם יש בי גם זעם, צער עמוק ותיסכול ביום הזה, הרי זה על המחיר ששילמנו על ה''מפעל'' המפלצתי הזה. על אלפי בני-האדם שנהרגו בגללו, ישראלים ופלסטינים. על מאות מיליארדי השקלים שירדו בו לטימיון. על אופי המדינה שהושחת, על דרכה שעוותה, על השלום שנדחה עשרות שנים. זעם על הדמגוגים למיניהם, שפתחו במצעד האיוולת והמשיכו בו במשך עשרות השנים – מי מתוך טיפשות, מי מתוך עיוורון, מי מתוך שיכרון הכוח, מי מתוך ציניות גמורה. זעם על הסבל והחורבן שנגרמו לתושבים הפלסטיניים של הרצועה, שהאדמה והמים שלהם נשדדו, בתיהם נהרסו ועציהם במבצעי ''חישוף'' למען ההתנחלויות.

ויש לי גם הבנה לצערם של תושבי גוש-קטיף, שפותו על-ידי מנהיגי המתנחלים וממשלות-ישראל לדורותיהם לבנות שם את חייהם – אם בעזרת דמגוגיה משיחית (''אתם פועלים בשליחות השם'') ואם בעזרת פיתויים כלכליים (''וילה מפוארת מוקפת דשא, איפה יכולת לחלום על זה''). רבים מתושבי עיירות-הפיתוח, מוכי האבטלה והמצוקה, לא יכלו לעמוד בפני פיתויים אלה. ועכשיו הכול נגמר, החלום המתוק נגוז ועליהם להתחיל – אם כי בעזרת פיצויים נדיבים – את חייהם מחדש.

כלי-התקשורת עשו לנו שרות גדול: בין מחזות הפינוי הם הקרינו סרטים ישנים על ייסוד ההתנחלויות האלה. שמענו שוב את נאומיהם של אריאל שרון, יוסף בורג, יצחק רבין (כן, גם הוא), חנן פורת והאחרים – סידרה ארוכה של דברי-הבל, הונאה וכזבים.

בשנים האחרונות פשטה במחנה-השלום אופנה של ייאוש, רפיון-הרוח ונמיכות-הקומה. אני חוזר ואומר: אין לזה שום יסוד. בטווח הארוך, דרכנו מנצחת. עכשיו צריך להגיד בקול רם: לולא הכשרנו את דעת-הקהל, לולא אמרנו בעבר דברים רחוקים מהקונסנזוס הלאומי ולולא חזרנו על כך פעמים אין-ספור, לא היה הציבור הישראלי תומך עכשיו במהלך הזה. ובלי תמיכה זו, שרון לא היה מחליט ולא היה מסוגל לבצע אותו.

זה היה היום, כך יירשם בספרים, שבו קרסה האידיאולוגיה של המתנחלים.

אם יש אלוהים בשמיים, הוא לא התייצב לימינם. משיח לא בא. נס לא היה פה.

רבים מהמתנחלים היו כל-כך משוכנעים שברגע האחרון יקרה הנס, עד שלא טרחו לארוז את חפציהם. בטלוויזיה ראיתי בתים שבהם נותרה הארוחה על השולחן ותצלומי המשפחה על הקיר. מראות שאני זוכר ממלחמת-תש''ח.

כל דברי היוהרה והרהב של הזוג וולרשטיין וליברמן (שהזכיר לי תמיד את רוזנקראנץ וגילדנשטרן, זוג הנוכלים ב''האמלט'') נגוזו כעשן. ההמונים לא נהרו לרחובות ברחבי הארץ כדי לחסום בגופם את פירוק ההתנחלויות. מאות האלפים, גם ''מתנגדי ההתנתקות'', נשארו בבית, צמודים למסכי הטלוויזיה. הסרבנות ההמונית, שהובטחה ולובתה על-ידי רבני-ההסתה, התגלתה גם היא כמיקסם-שווא.

ברגע המכריע הוכח מה שידענו תמיד: הכת המשיחית-לאומנית, מנהיגת ההתנחלות, מבודדת בציבור. בהתנהגותה ובסגנונה היא זרה לרוח הישראלית. מאות המתנחלים, שהופיעו באחרונה בטלוויזיה, כולם חובשי כיפה, כולן לובשות חצאיות ארוכות, על פיזוזיהם הבלתי-פוסקים ותריסר הסיסמאות שדוקלמו בלי הרף – נראים כשייכים לכת סגורה מעולם אחר.

''זה נראה שאנחנו לא עם אחד, אנחנו שני עמים: עם של מתנחלים ועם של שונאי-מתנחלים!'' זעק אחד הרבנים בשעה שפונה מהתנחלותו. וזה נכון. בעימות בין שורות החיילים, שבאו מכל שכבות העם, לבין שורות המתנחלים, דווקא החיילים ייצגו בסיטואציה מיוחדת זו את העם הישראלי, ואילו המתנחלים הזכירו את התכונות השליליות של הגטו היהודי. פעם קראו לזה ''גלותיות''. הבכיינות הבלתי-פוסקת, הסצנות (המבוימות לפרטי-הפרטים) שבאו להזכיר פוגרומים ומצעדי מוות, החיקוי המזוויע של הילד מרים-הידיים מימי השואה – כל זה הזכיר עולם שהתנערנו ממנו, כאשר הקמנו את מדינת-ישראל.

ביום פקודה לא התייצבו לפקודת יש''ע ישראלים משום מגזר אחר בציבור, מלבד נחילים של בני ישיבות ובנות אולפנות חדורי רוח-קרב, שנשלחו בהמוניהם לגוש-קטיף. השתוללותם על גג בית-הכנסת בכפר-דרום סתמה את הגולל על תקוותיהם. אבל עוד לפני כן, בימים הארוכים של העימות, הפסידו המתנחלים את הקרב המכריע את דעת-הקהל, מפני שהתבהרה לחלוטין כוונתם: לכפות בכוח דפוסים זרים של ''מדינה אמונית'', משיחית, אלימה, שונאת-זרים, מסוגרת מכל העולם.

אבל בעיקר זה היה היום שבו נפתחה הזדמנות חדשה לכינון השלום בארץ מעונה זו.

הזדמנות גדולה. כי דמוקרטיה הישראלית נחלה ניצחון אדיר. הוכח שאפשר לפרק התנחלויות, והשמיים לא נופלים. אצל הפלסטינים יש מנהיגות הרוצה בשלום. הוכח שגם הארגונים הפלסטיניים הקיצוניים נוצרים את האש, כאשר דעת-הקהל הפלסטינית דורשת זאת.

אבל הדבר חייב להיאמר באופן הברור ביותר: הנסיגה הזאת צופנת בחובה גם סכנה גדולה: אם נעצור באמצע הקפיצה מעל התהום, נצלול לתוכה.

אם לא נתקדם מכאן בקצב מואץ לקראת ההסדר עם העם הפלסטיני, עזה תהפוך לבסיס של טילים – כפי שניבא בנימין נתניהו (נבואה העלולה להגשים את עצמה). בעיני הפלסטינים, ובעיני העולם כולו, הנסיגה בעזה היא – קודם כל – תוצאה של ההתנגדות הפלסטינית החמושה. אם לא נתקדם בשבועות הקרובים לקראת ההסדר באמצעות משא-ומתן והסכמות, תפרוץ אינתיפאדה שלישית, והארץ כולה תעלה בלהבות.

עכשיו מוכרחים לפתוח במשא-ומתן רציני, תוך הסכמה מראש שתוך זמן קצוב יסתיים הכיבוש ותקום מדינת פלסטין. כל מרכיבי ההסדר ידועים מזמן: פתרון בעיית ירושלים על פי הצעת ביל קלינטון (''כל מה שערבי יימסר לפלסטין, מה שיהודי יישאר בישראל''), החזרת הקו הירוק תוך חילופי-שטחים מוסכמים, פיתרון בעיית הפליטים תוך הסכמה עם ישראל.

זה היה היום שיירשם בהיסטוריה כיום שבו נפתחה תקווה גדולה.

לא התחלת הסוף של המאבק על השלום, אך בהחלט סוף ההתחלה.

צעד קטן לשלום, צעד גדול למדינת ישראל.







http://www.faz.co.il/thread?rep=64214
תזכורת היסטורית על דרכם של אנשי ה''שלום''
צדק (שבת, 20/08/2005 שעה 23:26)

נוויל צ'מברלין בנאום הגנה על הסכם מינכן בפרלמנט הבריטי.
שימו לב לביטויים הדומים מאד לקורה בימינו, דומים עד לזוועה.

The Prime Minister:
Before I come to describe the Agreement which was signed at Munich in the small hours of Friday morning last, I would like to remind the House of two things which I think it very essential not to forget when those terms are being considered. The first is this: We did not go there to decide whether the predominantly German areas in the Sudetenland should be passed over to the German Reich. That had been decided already. Czechoslovakia had accepted the Anglo-French proposals. What we had to consider was the method, the conditions and the time of the transfer of the territory. The second point to remember is that time was one of the essential factors. All the elements were present on the spot for the outbreak of a conflict which might have precipitated the catastrophe. We had populations inflamed to a high degree; we had extremists on both sides ready to work up and provoke incidents; we had considerable quantities of arms which were by no means confined to regularly organised forces. Therefore, it was essential that we should quickly reach a conclusion, so that this painful and difficult operation of transfer might be carried out at the earliest possible moment and concluded as soon as was consistent, with orderly procedure, in order that we might avoid the possibility of something that might have rendered all our attempts at peaceful solution useless. . . .
. . . To those who dislike an ultimatum, but who were anxious for a reasonable and orderly procedure, every one of [the] modifications [of the Godesberg Memorandum by the Munich Agreement] is a step in the right direction. It is no longer an ultimatum, but is a method which is carried out largely under the supervision of an international body.

Before giving a verdict upon this arrangement, we should do well to avoid describing it as a personal or a national triumph for anyone. The real triumph is that it has shown that representatives of four great Powers can find it possible to agree on a way of carrying out a difficult and delicate operation by discussion instead of by force of arms, and thereby they have averted a catastrophe which would have ended civilisation as we have known it. The relief that our escape from this great peril of war has, I think, everywhere been mingled in this country with a profound feeling of sympathy.

[Hon. Members: Shame.] I have nothing to be ashamed of. Let those who have, hang their heads. We must feel profound sympathy for a small and gallant nation in the hour of their national grief and loss. Mr. Bellenger: It is an insult to say it.

The Prime Minister: I say in the name of this House and of the people of this country that Czechoslovakia has earned our admiration and respect for her restraint, for her dignity, for her magnificent discipline in face of such a trial as few nations have ever been called upon to meet.

The army, whose courage no man has ever questioned, has obeyed the order of their president, as they would equally have obeyed him if he had told them to march into the trenches. It is my hope and my belief, that under the new system of guarantees, the new Czechoslovakia will find a greater security than she has ever enjoyed in the past. . . .

I pass from that subject, and I would like to say a few words in respect of the various other participants, besides ourselves, in the Munich Agreement. After everything that has been said about the German Chancellor today and in the past, I do feel that the House ought to recognise the difficulty for a man in that position to take back such emphatic declarations as he had already made amidst the enthusiastic cheers of his supporters, and to recognise that in consenting, even though it were only at the last moment, to discuss with the representatives of other Powers those things which he had declared he had already decided once for all, was a real and a substantial contribution on his part. With regard to Signor Mussolini, . . . I think that Europe and the world have reason to be grateful to the head of the Italian government for his work in contributing to a peaceful solution.

In my view the strongest force of all, one which grew and took fresh shapes and forms every day war, the force not of any one individual, but was that unmistakable sense of unanimity among the peoples of the world that war must somehow be averted. The peoples of the British Empire were at one with those of Germany, of France and of Italy, and their anxiety, their intense desire for peace, pervaded the whole atmosphere of the conference, and I believe that that, and not threats, made possible the concessions that were made. I know the House will want to hear what I am sure it does not doubt, that throughout these discussions the Dominions, the Governments of the Dominions, have been kept in the closest touch with the march of events by telegraph and by personal contact, and I would like to say how greatly I was encouraged on each of the journeys I made to Germany by the knowledge that I went with the good wishes of the Governments of the Dominions. They shared all our anxieties and all our hopes. They rejoiced with us that peace was preserved, and with us they look forward to further efforts to consolidate what has been done.

Ever since I assumed my present office my main purpose has been to work for the pacification of Europe, for the removal of those suspicions and those animosities which have so long poisoned the air. The path which leads to appeasement is long and bristles with obstacles. The question of Czechoslovakia is the latest and perhaps the most dangerous. Now that we have got past it, I feel that it may be possible to make further progress along the road to sanity.

From Great Britain, Parliamentary Debates, Commons, Vol. 339 (October 3, 1938)

מי שלא לומד מההיסטוריה נידון לעבור אותה שוב ושוב.

http://www.faz.co.il/thread?rep=64226
צדק ידידי,
ישראל בר-ניר (יום ראשון, 21/08/2005 שעה 1:53)
בתשובה לצדק

יפה שהבאת את הנאום המלא במקורו (אל תשלה את עצמך שזה יזיז מה שהוא אצל הנוגעים בדבר), חבל רק שלא הוספת שה''מסחרה'' של צ'מברליין היתה על חשבון עם אחר, לא על חשבון עמו שלו. לזה מסוגלים רק יהודים כנראה . . .

http://www.faz.co.il/thread?rep=64234
צ'מברלין לא היה מוותר על גרגר חול מבריטניה
צדק (יום ראשון, 21/08/2005 שעה 2:54)
בתשובה לישראל בר-ניר

והיה מכריז על מלחמה עבור אותו הגרגר, זה ברור לי לחלוטין,
גויים לא מוותרים על אדמה הנמצאת ברשותם.

המדהים בנאום הזה ובהתרחשויות סביב הסכם מינכן,
הוא הדמיון המדהים ברטוריקה של ההזויים אז,
וההזויים הגרועים יותר, בישראל.
ואפילו הביטויים שהשתמש בהם היטלר לעומת אלו של הערבים.
היטלר היה אחד המנהיגים שהשתמש במילה ''שלום''
בכמויות מסחריות ממש.

עובדה מענינת מאותה התקופה היא הארגון הבריטי ''שלוםעכשיו'',
שתקף את צ'רצ'יל, המתנגד הבולט להסכם,הפגין נגדו, הכפיש אותו,
וכינה אותו כמו שנוהג שמאלני מצוי, ''מחרחר מלחמה'' !!
ההיסטוריה כבר קבעה מי היה ה''מחרחר מלחמה'' האמיתי,
ארגון ''שלום עכשיו'' ודומיו !!!!!

ונסיים בדבריו האלמותיים של צ'רצ'יל בתגובה להסכם מינכן:

''בחרתם בחרפה כדי להימנע ממלחמה - כעת תקצרו גם חרפה וגם מלחמה''.

http://www.faz.co.il/thread?rep=64322
גרגר חול מבריטניה?
יאיר שחר (יום שני, 22/08/2005 שעה 10:57)
בתשובה לצדק

למה לדבר על בריטניה, ולא על האיים הכבושים ''מלוינס'' הנמצאים 8000 מייל מבריטניה. משום מה לא זכור לי שהבריטים החליטו להתנתק ממלוינס, למרות שזה ללא ספק שטח כבוש.

http://www.faz.co.il/thread?rep=64332
באיי מלוינס יש התנחלויות של בריטים
ישראל בר-ניר (יום שני, 22/08/2005 שעה 16:43)
בתשובה ליאיר שחר

למה שהם יפנו אותן? מה גם שהשמועות מספרות שיש מרבצי נפט באוקיינוס השקט בסביבה ההיא. למה שהם יוותרו על זה?

http://www.faz.co.il/thread?rep=64364
הסמולנים אינם יהודים
אאא (יום שני, 22/08/2005 שעה 22:01)
בתשובה לישראל בר-ניר

זה שבאירופה ראו בהם יהודים ורדפו אותם בשל כך,לא הופכת אותם ליהודים.
לא אירופה מחליטה מי יהודי ומי לא.
הסמול הצלבני הלבן רואה עצמו חלק מאירופה,מחוייב לאינטרסים של האיחוד האירופי וחי על חשבון משלם המיסים האירופי.
לכן הוא אינו רואה עצמו כבוגד.

http://www.faz.co.il/thread?rep=64242
This was the day
אחות מוסמכת (יום ראשון, 21/08/2005 שעה 3:38)

Mr. Avneri;

I, too remember the meals left on tables as Jews awaited a miracle on their way to the gas chambers. While you keep harping your 60's peace crap, have your caretaker and your hearing aide upgraded. This is 2005 and YOU DON'T HAVE A FRIGGIN PEACE PATRNER!!!!! These people don't want peace with you. They want you DEAD!! Which part of dead escapes you?

http://www.faz.co.il/thread?rep=64265
This was the day
Israeli101 (יום ראשון, 21/08/2005 שעה 10:57)
בתשובה לאחות מוסמכת

שבוע טוב א.

http://www.faz.co.il/thread?rep=64264
התנחלויות חשובות אכן פורקו.
Israeli101 (יום ראשון, 21/08/2005 שעה 10:49)

''התנחלויות חשובות אכן פורקו.''

גם תל-אביב היתנחלות! האם ניתן להבין
שבעינך גם היתנחלות זו יגיע יומה?

לפורום:
שימו לב אך אורי אבנברי מהתל בכם? שותל לכם קוץ!
ורווה נחת מקולמוס חרב היתגוששויות עתידות.
תגידו הכל, שועל פיקח הזקן, מאד יתכן
שפשוט כדאי להיתעלם!!!

http://www.faz.co.il/thread?rep=64343
מגרש הערבים ''משועלי שמשון''- רוחץ
רפי אשכנזי (יום שני, 22/08/2005 שעה 19:22)

-ידיו ומצפונו, בפינוי המתנחלים דהיום. ממש שיא הצביעות.
אבנרי ששירת ב''שועלי שמשון'', השתתף במילחמת העצמאות יחד עם חטיבת גבעתי כולה {תחת פיקודו של שמעון אבידן עם הפוליטרוק אבא קובנר...} , בגירוש הערבים הגדול שנעשה בדרום.
בכל שטחי הפעילות של החטיבה לא נשארו למעשה ערבים כלל, פרט לחמולה קטנה ליד נגבה ועוד אחת {אל עאסי} ליד כפר מנחם.
שטחי הפעילות של החטיבה משתרעים מהציר יפו-רמלה, דרומה עד קריית גת ומערבה עד רצועת עזה...
הצביעות חוגגת, כל הכבוד לאבנרי.

http://www.faz.co.il/thread?rep=64346
אני מכיר עוד לוחם במלחמת השחרור
חזי (יום שני, 22/08/2005 שעה 19:40)
בתשובה לרפי אשכנזי

אשר כיום הפך להיות אנטי-ציוני, ודוגל במדינה דו-לאומית.

מסתבר שהרבה מאנשים אילו סובלים מייסורי מצפון על שהערבים הובסו במלחמה...

http://www.faz.co.il/thread?rep=64361
לא יכולה להתקיים דמוקרטיה
אאא (יום שני, 22/08/2005 שעה 21:47)

במקום בו הסמולנים הלבנים חיים.
דמוקרטיה הינה במהותה חלוקת כוח בתוך מסגרת כלשהי,ע''פ מפתח כמותי של גודל האוכלוסיה.
הסמול הצלבני הלבן לא מאפשר קיומה של דמוקרטיה,אפילו מבחינה תיאורטית מכיון שבכל מקום בו הוא חי או יחיה,הוא משתלט על כל המשאבים ועל כל עמדות הכוח (בשיטות של חבר מביא חבר + נפוטיזם),ויוצר מצב מעוות לפיו מיעוט קטן שולט על משאבים וכוח ללא שום פרופורציה לשיעורו באוכלוסיה.
בכך,שומט הסמול הצלבני הלבן את הבסיס ההכרחי לקיום דמוקרטיה.
זאת הסיבה מדוע,ללא שום קשר לתוצאות הבחירות לעולם ייושם בישראל מצע שלום עכשיו,בכל תחומי החיים.
זאת הסיבה מדוע אין טעם לערוך בישראל בחירות,כל עוד הבעיה הסמולנית הלבנה לא מטופלת בצורה יסודית.

http://www.faz.co.il/thread?rep=64362
התפיסה לא ניצחה
אאא (יום שני, 22/08/2005 שעה 21:54)

מפני שתוצאות הבחירות דיברו בעד עצמן.השאיפה של הסמול הצלבני הלבן להמנע מבחירות או משאל עם מעידה כי הוא מודע לעובדה כי הרוב מתנגד למהלך.
הסמול הצלבני הלבן פשוט כפה מהלכים על ישראל בדיוק באותן שיטות בהן כפה מהלכים מדיניים על ממשלת גרמניה לפני 70 שנה,בניגוד מוחלט לרצונו של העם הגרמני.

http://www.faz.co.il/thread?rep=64462
התפיסה לא ניצחה
זזז (יום רביעי, 24/08/2005 שעה 12:56)
בתשובה לאאא

הסמול הצלבני הלבן פשוט כפה מהלכים על ישראל בדיוק באותן שיטות בהן כפה מהלכים מדיניים על ממשלת גרמניה לפני 70 שנה,בניגוד מוחלט לרצונו של העם הגרמני.

אתה שפוי??

http://www.faz.co.il/thread?rep=64468
לא, הוא לא במיוחד שפוי
עמיש (יום רביעי, 24/08/2005 שעה 17:10)
בתשובה לזזז

איך עלית על זה?

http://www.faz.co.il/thread?rep=64627
רבותי תן לה בראש!
מהנדס אזרחי (יום שישי, 26/08/2005 שעה 22:50)

מצורף לינק שיעלה את המורל של כולנו



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.