זאת הבעיה שלהם.

לשמעון פרס כמו לע. צופיה, נציגו כאן בפורום, אין בעיות. הטרור, כך אומר פרס, איננו בעיה שלנו. הטרור הוא בעיה ''שלהם''. הרי ''הם'' אלה שהתחייבו להפסיק את הטרור, ואם הוא לא נפסק זאת לא הבעיה שלנו. מי זה בדיוק ''הם''? הטרוריסטים? הערבים? המוסלמים? הפלשתינאים? ואולי בכלל מדובר בחייזרים שבאו מהחלל החיצון? רק לפרס ואולי לאלוהים יש תשובה. אבל לעת עתה – זבש''ם.

זה נשמע לכם הגיוני?

ובכן, לא אלמן ישראל. אינני יודע אם הצהרותיו של פרס בשידורי ישראל מגיעות גם לאוזני שומעים בחו''ל. גם אינני יודע אם בחו''ל מכירים את המונח זבש''ם. אבל מסתבר שיש בעולם הרחב עוד שחושבים כמו פרס. בעקבות הפיגוע בלונדון אתמול, כותרת מאמר המערכת של תומס פרידמן, הכתב-כוכב של הניו יורק טיימס, היא ''אם זאת בעיה מוסלמית, על המוסלמים לפתור אותה'' (If It's a Muslim Problem, It Needs a Muslim Solution).

מה שמטריד במיוחד את פרידמן היא האפשרות שכתגובה לפיגוע בלונדון, בארצות המערב ''ירדו'' על המיעוטים המוסלמיים המיליטנטיים הנמצאים בתוכן. האפשרות שהפיגוע אתמול היה תוצאה ישירה של העובדה שעד היום לא ירדו על המיעוטים האלה כמו שצריך, למרות כל האינדיקציות, כלל לא עולה על דעתו של גאון התקשורת הזה.

עיקרו של המאמר, הכתוב לתפארת הפוליטיקה התקינה, מכיל מיגוון של טעונים בהם פרידמן מסביר מדוע על ארצות המערב להימנע מנקיטת אמצעים נגד המיעוטים המוסלמים המיליטנטיים היושבים בקרבם, אמצעים שלדבריו לא יועילו מאחר ש''בניגוד למצב אחרי הפיגוע במגדלי התאומים, אין בנמצא מטרות ברורות כמו מפקדות ובסיסי אימונים באפגניסטאן אותן אפשר להפציץ''. הוא מתעלם לחלוטין מהתשתית הסרטנית של המסגדים ומוסדות ה''חינוך'' המוסלמיים המציפים את כל ארצות אירופה המערבית ואת בריטניה במיוחד. בחסות חופש הדיבור והדמוקרטיה המערבית, המערכת הזאת מהווה רשת של מוקדי הסתה לשנאה, רשת של חממות לגידול מחבלים מתאבדים. הרשת הזאת ממלאת היום את אותו התפקיד שמלאו בעבר הבסיסים באפגניסטאן.

למעט צרפת שניסתה להתמודד עם הבעיה, אם כי בכפפות של משי, עד היום, אף אחת מארצות אירופה לא ראתה בקיומה של הרשת הזאת בעיה. האם זה ישתנה מחר? מסופקני. אין לי כמעט ספק שבאירופה המערבית זה ימשיך להיות זבש''ם.

לא רק שעד היום לא ננקטו אמצעים כלשהם נגד הנגע הזה, להיפך – רבים וטובים בחוגי השמאל הליברלי במערב לא היססו להביע את תמיכתם במערכת הזאת כדוגמאות לסובלנות ולחופש המערביים. לפני כשנתיים (אולי שלוש שנים, אינני זוכר את המועד המדוייק), שניים מבוגרי ''מערכת החינוך'' הזאת באנגליה באו לישראל וביצעו פיגוע התאבדות. השניים באו מ''בתים טובים'', זכו לחינוך מערבי מעולה, ולא סבלו ממחסור כל שהוא (התרוץ הרגיל בו מנסים להסביר את מניעיהם של המתאבדים). כאשר זה קרה, רעייתו של ראש ממשלת בריטניה התבטאה בפומבי שהיא ''יכולה להבין לנפשם של צעירים הנוקטים באמצעים כאלה כשאין להם מוצא אחר''. מעניין לדעת אם גדלות הנפש שלה מכסה גם את הארוע של אתמול בלונדון או שהיא מצטמצמת רק לארועים בהם הקורבנות הם יהודים.

דורון רוזנבלום פרסם לפני כשלוש שנים ב''הארץ'' מאמר סטירי יפה על הנושא, סטירה שבדיעבד התגלתה כנבואית – לצערי אינני זוכר את המועד המדוייק בו זה התפרסם.

הפתרון המוצע ע''י פרידמן? ראשית הוא קורא להגביל את ''הנפולת התרבותית'' (civilizational fallout) מהפיגוע – אני מקווה שלפחות הוא מבין למה הוא מתכוון במושג הזה, והעיקר ''על העולם המוסלמי לרסן ולמנוע, לגנות ולהוקיע את הקיצוניים שבתוכו''. נשמע יפה, לא? איך אומר פרס – אם ''הם'' אינם עומדים בהתחייבותם להפסיק את הטרור, צריך לדרוש מ''הם'' שיעשו זאת. בקיצור זבש''ם.

לסיום, אני חייב להתוודות שבעת כתיבת שורות אלו אינני יכול שלא לחוש שמחה לאיד. אני יודע שזה לא יפה, אבל מה לעשות – אני בסך הכל בן אדם. אחרי כל המרורים שהעיתונות האנטישמית של בריטניה האכילה אותנו בשנים האחרונות, אני נהנה לראות שב''ביביסי'' וב''גרדיאן'', המובילים בתחום של שנאת ישראל, פתאום גילו שהמילים ''טרור'' ו''טרוריסטים'' קיימות במילון האנגלי. אני נהנה לראות איך אחרי שנים בהן הם יצאו מגדרם להסביר שהשימוש במונחים האלה הוא בבחינת ''משוא פנים'' ו''נקיטת עמדה'', מה שמנוגד לאתיקה המקצועית שלהם כעיתונאים, השימוש במלים האלו הפך להיות לגיטימי.

אני חש מקרב לבי את מכאובם וצערם של הנפגעים. אבל זה על בסיס אישי. הם באמת קורבנות חינם. אבל ברמה לאומית, אם ניתן לכנות זאת כך, ברגע ששמעתי את החדשות, תגובתי הראשונה היתה – זה הגיע להם, הבאה בתור: פריס.

---