אני בונה חלום שהעבר שלו בונה לנו את ההווה שיצעיד אותנו לעתיד טוב יותר. אני בונה חלום שבו הכוח המשחית שצבר כוחות מוחלטים להשחתת הנורמות השלטוניות יהיה חלום רע מאתמול. אני בונה חלום שבו הפחד והטרור מכוחות התאגידים המושחתים, העוטים מסיכות חברתיות יעלם ויתפוגג. אני בונה חלום בו זכות הבעת הדעה תהיה ערך קדוש ומוחלט ולא תוביל לנידוי, לכאב וכאוס אישי. אני בונה חלום בו שופט יהיה חומת מגן אנושית אטומה בפני המושחתים שמובילים אותנו במדרון חלקלק ומשומן בכסף משחית וכוחני. אני בונה חלום בו נבחר ציבור ישרת את הציבור מתוך שליחות ולא כמדרגה למינוי הבא. אני בונה חלום בו העוני הוא תופעה נסבלת ומטופלת בחמלה מעשית. אני בונה חלום בו יפרקו את האחוזות של בעלי ההון בתקשורת והשבתה לתפקידה כשומרת הסף של הדמוקרטיה. אני בונה חלום בו הכלכלה ככל שתתקדם כך תדע לבנות בלמים חברתיים שירסנו את הדורסנות הקפיטליסטית. אני בונה חלום בו החינוך הוא יעד אסטרטגי לביסוסה של מדינת ישראל כמדינה מתפתחת מתקדמת ומובילה למצוינות במעטפת האנושיות ושאר הרוח.

לעזאזל, המדינה הזו גם שלי. השתתפתי בסרט התעודה ''זהב לבן עבודה שחורה'', טענתי, אידיאולוגית, נגד תהליך ההפרטה של ים המלח שפגע אנושות בהתפתחותה של העיר דימונה, דיברתי ופוטרתי. מעובד קבלן המתפרנס למחייתו הפכתי למובטל מר נפש, מאדם עם גב זקוף הפכתי לאדם כועס ומר נפש, מנודה חברתית מפחד הטרור התעסוקתי. מאדם אנונימי, איש מהישוב, סומנתי ע''י התאגיד כמודל לענישה. יושב בלילות הארוכים בוהה במסך ועם עלות השחר רואה את רעייתי יוצאת לעבודה ואני משפיל עיניים בכאב. הילד השב מבית הספר התרגל לנוכחות שלי ולאוכל שאני מכין. הבן הקצין המגיע לחופשה שואל מה חדש, ואני שותק. הבת, סטודנטית, מדברת עם האמא בשקט ואני מתעלם והלב מתפוצץ. היא עובדת כמלצרית לממן את הלימודים האקדמאיים ואני כאבא לא מסוגל לתת כתף, ומבזיקה בי המחשבה: האם גם פה כשלתי כאבא? קצבת האבטלה הסתיימה ואיתה הגיע המכתב מהביטוח הלאומי שמודיע לי שאני זכאי להבטחת הכנסה (התחליף ללשכת הסעד). בן 46 בריא בגופו ובנפשו הופך לנתמך סעד בדרך לתוכנית ויסקונסין בשם הקפיטליזים הדורסני. לעזאזל, המדינה הזו גם שלי.

אני בונה חלום שבו החברה הישראלית תהיה המוקד והיעד למאבקים אין סופיים במטרה לבניית חברה צודקת שהאופק שלה לא נראה בטווח העין האנושית. אני בונה חלום שבו מינויים פוליטיים הם שחיתות שלטונית משחיתה שיש להלחם בהם. אני בונה חלום בו לא מוכרים את זכויות האדם למען רייטינג מתפרץ. אני בונה חלום שבו פועלים יעבדו ולא יחזרו עניים הביתה. אני בונה חלום שבו מצוקות חברתיות הן לא נטל על גב הכלכלה הישראלית. אני בונה חלום שבו מי שידע לעלות לחלל ידע גם לרדת לעם ולהביא לו מזור. אני בונה חלום שאין בו ריכוזיות יתר של משפחות ההון, שבו כספי המדינה ואוצרותיה לא ניתנים למסחר מושחת עם התאגידים שפשטו על מסדרונות השלטון כתמנון רב זרועות.

לעזאזל, המדינה הזו גם שלי. נולדתי בדימונה, סיימתי לימודי, התגייסתי לצה''ל, השתחררתי, התנדבתי ליחידה המיוחדת ללוחמה בטרור, התחתנתי, נולדו לי 3 ילדים, פתחתי עסק למחשבים שקרס כלכלית, נסעתי לירדן ורקמתי קשרים בבית המלך, נטעתי את ''בוסתן השלום'' למען העתיד. ילדי גדלו, הבכורה התגייסה לצה''ל, קצינה במיל', לומדת היום באוניברסיטה העברית בירושלים. הבן התגייס לצה''ל, קצין בצנחנים וילד קטן בבית. אישה עובדת מדינה, אני עובד קבלן, משלמים מיסים, בנינו משפחה בישראל, משפחה בעלת תעודת זהות ישראלית המקנה זכויות ודורשת חובות. את החובות שלי מלאתי כלפי המדינה אבל את הזכויות שלי רמסו ברגל גסה עד לכדי כאב המפלח את התודעה שלך. לעזאזל, המדינה הזו גם שלי.

אני בונה חלום שבו האזרח יממש את זכותו לחיים במדינה דמוקרטית לא רק ביום הבחירות ובהצבעתו בקלפי. אני בונה חלום שבו דיבורים על הפיכה, מהפכה, מרד, מלחמת אחים, דם אחים לא יהיו מטבעות הלשון בחברה הישראלית. אני בונה חלום שבו כוח האכיפה יהיה מרתיע. אני בונה חלום שבו זכויות אינן מטבע עובר לסוחר. אני בונה חלום שמשמר את כבוד האדם ומעצים אותו בסביבתו וקהילתו. אני בונה חלום שבו סולידריות חברתית היא נורמה אזרחית מהחשובות בבניית חיי קהילה תומכת. אני בונה חלום שהשלטון יפעל בצדק חלוקתי ושוויוני במדינת ישראל ללא הבדלי דת, גזע ולאום.

לעזאזל, המדינה הזו גם שלי. החיים בתוכנו הקריבו את מיטב בנותיהם ובניהם בתקומתה של מדינת ישראל. החיים בתוכנו עמלו בזיעת אפם לחרוש, לזרוע ולקצור את תבואת ארץ זבת חלב ודבש. החיים בתוכנו הלמו בסלעים וסללו את שביליה ודרכיה של ארץ התקומה לעם היהודי. החיים בתוכנו חפרו באדמת הטרשים ויצקו את יסודות הבניה שהפכו אותנו מעם נודד לעם היושב על יסודותיו. החיים בתוכנו עדרו, נטעו ושתלו את הברוש, האקליפטוס, הערבה, התאנה, הרימון, התפוז והזית והפכו את השממה לבוסתן פורח. החיים בתוכנו חצבו את הזהב הלבן לתפארת התעשייה של המדינה. החיים בתוכנו בנו מרגמה ולוויין החג בחלל הרחוק. החיים בתוכנו בנו את האוניברסיטאות שהכשירו מדענים, רופאים, מהנדסים, אנשי רוח תרבות וחינוך. האנשים בתוכנו כתבו את שיריה של ארץ חמדה אהובה. לעזאזל, המדינה הזו גם שלנו. אז למה יש בתוכנו הרבה חיים המהלכים כמתים?

אני בונה חלום שבו הנזקקים הם לא מעמסה כלכלית על גרפים. אני בונה חלום שבו הזקנים הם הזכויות שלנו על המדינה ולא נטל כלכלי. אני בונה חלום שבו למובטל מאונס לא יקראו פרזיט. אני בונה חלום שבו משפחה חד הורית זקוקה לתמיכה ולא לכתישה. אני בונה חלום שבו תאגיד יקבל את אוצרותיה של המדינה רק בעד תרומה המתניעה את הצמיחה הכללית ולא מנפחת רק את חשבונות העו''ש שלהם. אני בונה חלום שבו רפואה זה כלי לריפוי לא רק לעשירים ובני משפחותיהם. אני בונה חלום שבו נשב ב''שוחות'' ביחד, חדורי אמונה ואחדות האחים לא רק במלחמה מול אויב, אלא גם בחיי היום יום. אני בונה חלום שבו חיי הנכים הם גזירת גורל ולא נוסיף להם גזירת אדם. אני בונה חלום שבו כולנו נדע ונפנים שאין לנו מדינה אחרת למעט מדינת ישראל והיא של כולנו.

לעזאזל, המדינה הזו גם שלי. ולי אין מדינה אחרת, אל תגנבו לנו אותה. העננים הקודרים של השחיתות מצטברים מעלינו, בני התמותה החפצים בחיים. התחילו כענן נוצה מעלינו ושתקנו, התעבו גדלו והתעצמו עד לכדי עננים שחורים וקודרים מעלינו ושתקנו. רק רוח העם של החיים בתוכנו יעלימו את ענני השחיתות ממחוזותינו ובאין רוח בעם נישטף בגשמי השחיתות לנהרות העבדות ועושק רוח האדם החפץ בחיים, ואז לעזאזל – גם מדינה לא תהיה לנו, לכולנו.

אין בדברי מן הייאוש ורפיסות המחשבה, אין בדברי חולשת נפש האדם, אין בדברי כדברי נביאי הזעם, אין בדמעותי לרָפות את מאבקי, אין בדברי נכות הנשמה והלך הרוח הקודר, אין בדברי להמשיך להיות חי מת מהלך בתוכנו. יש בדברי האישיים לומר לכם, את החשמל ינתקו לי, את הטלפון ידוממו לי, את האינטרנט יכבו לי, את סעודת השישי ייקחו לי, את גאוותי ירמסו, את כבודי יכבשו אבל דבר אחד לא יקחו ממני: את הזכויות שלי במדינה אף אחד לא ייקח, נקודה סוף.

לעזאזל, המדינה הזו שלנו. אני בונה חלום שהחיים שחיים בקרבנו לא יהלכו כמתים כבויי עיניים מהראוותנות הכוחנית של השחיתות המשחיתה. אני בונה חלום שרוח העם תתנתק מהמושחתים שהרימו את ראשם על העם הזה.

---