משה רבנו היה הגואל והמשחרר של עם ישראל מידי פרעה, ובעצם המייסד שלו. בני ישראל, שחיו במצרים תחת שלטון פַּרְעֹה, היו עבדים שכרעו תחת הנטל של עבודה קשה בבניית מצרים וארמונותיו של המלך המולך פַּרְעֹה.
היום, לקראת חג החירות של העם היהודי, המסמל את יציאתו מעבדות לחרות, נשאלת השאלה בשיח הציבורי במדינת ישראל: האם גם היום יש סוג של עבדות מודרנית ביחסי העבודה במדינת ישראל?
בספר שמות פרק ה' ישנו תיאור המראה את תחילתו של המאבק של העם היהודי ליציאה ממצרים ומחירות לעבדות. ברוח הימים האלו אפשר לזהות שבספר שמות פרק ה' התחיל גם המאבק של המנהיג של ''העבדים העובדים'' מֹשֶׁה למען ''העבדים היהודים'' ויציאתם לחירות ממצרים.
בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ, אֶל-פַּרְעֹה: כֹּה-אָמַר יְהוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר.
במשפט הזה אנו רואים את מֹשֶׁה לוקח מנהיגות על מאבק חברתי במצוות האלוהים ופונה אל פַּרְעֹה ומבקש לשחרר את העבדים מעבדותם ולשלחם לחופשי. פעולה ראשונה של מנהיג עובדים, הרוצה להוציא את עמו מעבדות לחירות.
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, תַּפְרִיעוּ אֶת-הָעָם מִמַּעֲשָׂיו; לְכוּ, לְסִבְלֹתֵיכֶם.
פַּרְעֹה המולך, בעל הבית במצרים, פונה למנהיג העבדים ומנסה לסמן את מאבקו החברתי של מנהיג העבדים, מֹשֶׁה, כמאבק שנובע ממצוקה אישית ולמען מטרה אישית. כך מנסה פַּרְעֹה לסמן את מאבקו של מֹשֶׁה למען העבדים כמאבק אישי ולא כמאבק חברתי בשם העם היהודי שחי בעבדות.
וַיְצַו פַּרְעֹה, בַּיּוֹם הַהוּא, אֶת-הַנֹּגְשִׂים בָּעָם, וְאֶת-שֹׁטְרָיו לֵאמֹר. ז לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם, לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים--כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם: הֵם, יֵלְכוּ, וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם, תֶּבֶן. ח וְאֶת-מַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם, תָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם--לֹא תִגְרְעוּ, מִמֶּנּוּ: כִּי-נִרְפִּים הֵם--עַל-כֵּן הֵם צֹעֲקִים לֵאמֹר,
בתגובה לבקשת מנהיג ומייצג העבדים מֹשֶׁה, מחליט פַּרְעֹה להחמיר את תנאי עבודתם של ''העבדים'' במטרה לדכא את המרד, לפגוע במנהיגותו של מֹשֶׁה ובפרט להציג בצורה ברורה מי בעל הבית השולט על העבדים. פַּרְעֹה מבין שתודעה של זכויות חברתיות, צדק חברתי וזכויות של עובדים, תערער את משטרו המדכא שידע להפעיל כנגד העבדים. הוא מכביד את העבודה מתוך תובנה פסיכולוגית, שככל שיקשה על העובדים כך לא יהיה להם פנאי לערער על תנאי העבדות וההעסקה שלהם.
תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל-הָאֲנָשִׁים, וְיַעֲשׂוּ-בָהּ; וְאַל-יִשְׁעוּ, בְּדִבְרֵי-שָׁקֶר.
פַּרְעֹה, בהחלטתו, גם מביא פירוש לדבריו: אם העבדים יעבדו קשה ויצטרכו גם לדאוג לתנאי החיים שלהם מעבר לעבודה הקשה, הם יעסקו בהישרדות קיומית ולא יהיה להם הזמן לתמוך במאבקו של מנהיגם, מֹשֶׁה, ולהתארגן בסולידריות חברתית כגוף המורד בעבדותו הקשה וברצונו לצאת לחופשי.
וַיֵּצְאוּ נֹגְשֵׂי הָעָם, וְשֹׁטְרָיו, וַיֹּאמְרוּ אֶל-הָעָם, לֵאמֹר: כֹּה אָמַר פַּרְעֹה, אֵינֶנִּי נֹתֵן לָכֶם תֶּבֶן. יא אַתֶּם, לְכוּ קְחוּ לָכֶם תֶּבֶן, מֵאֲשֶׁר, תִּמְצָאוּ: כִּי אֵין נִגְרָע מֵעֲבֹדַתְכֶם, דָּבָר.
לאחר ישיבת ''הדירקטוריון'' של פַּרְעֹה, מוציאה ההנהלה לפועל את המאבק הנגדי של פַּרְעֹה במנהיגותו של מנהיג העבדים מֹשֶׁה, על מנת לשבור ולקעקע את מרד העבדים ולקומם את העבדים כנגד מנהיג המרד מֹשֶׁה.
וְעַתָּה לְכוּ עִבְדוּ, וְתֶבֶן לֹא-יִנָּתֵן לָכֶם; וְתֹכֶן לְבֵנִים, תִּתֵּנוּ.
למרות ההרעה הקשה בתנאי העבודה של העבדים הנדרשים גם לדאוג למזונם, פַּרְעֹה מבקש שלא ירדו בפריון העבודה, ביצור הלבנים וימשיכו לספק את אותן הכמויות בעבודה. למשנתו של פַּרְעֹה, הרעה בתנאי העבודה לא תבוא על חשבון פריון העבודה.
אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת-רֵיחֵנוּ, בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו, לָתֶת-חֶרֶב בְּיָדָם, לְהָרְגֵנוּ.
היהודים, העבדים במצרים, אשר חשו כי המעביד פַּרְעֹה מכביד ומקשה עליהם את עבודתם בעקבות בקשת מנהיג המרד מֹשֶׁה, שגם כך הייתה קשה, יוצאים נגד מנהיג העבדים מֹשֶׁה בטענה: ראה מה גרמת לנו במאבקך ''
אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת-רֵיחֵנוּ'' ודבריהם נאמרים מתוך מצוקה קשה, לא מתוך תובנה חברתית שכל מאבק לחירות דורש הקרבה חברתית קולקטיבית המעצימה את הצדקת המאבק.
אנו רואים בספר שמות, פרק ה' למעשה את תחילתו של מאבק חברתי קשה של מנהיג היוצא להילחם על זכויותיו של עם החי בתנאי עבדות קשה לצאת לחירות ואת הניסיונות של פרעה, כעושק העם היהודי בתנאי עבדות קשים, לשבור את הרוח של המאבק, להכפיש את המנהיג שכביכול מונע ע''י אינטרס אישי, להמריד את העבדים נגד המנהיג, להרע את תנאי עבודתם והכול במטרה אחת: להמשיך ולהנציח את תנאי עבדותם של היהודים ולמנוע מהם את הזכות הבסיסית לחיות כעם חופשי, לעבוד בכבוד, להתארגן כגוף יציג של עובדים ולפגוע בבסיס האנושי של העבדים לחיות באדמתם, מולדתם.
אנו עדים בתקופה האחרונה לניסיון ארוך ומתמשך להרוס את מוסד וועדי העובדים, למנוע מעובדים להתאגד, לעצור כל ניסיון של עובדים לחזק את מעמדם ולמעשה הגענו לישורת חברתית-ציבורית נוקבת השואלת את השאלה החשובה ביותר ובפרט בערב חג הפסח: האם קיימת היום עבדות מודרנית במדינת ישראל? ושכל אחד ממעמדו והבנתו ישב בשולחן חג הפסח עם בני משפחתו וישאל את עצמו האם פנינו לחיים בצדק חברתי וסולידריות חברתית או לחברה העוצמת עין וממשיכה הלאה שבויה בספינים תקשורתיים מבית היוצר של פַרְעֹה.
חג חירות שמח לכל בית ישראל.
