ברצועת עזה מתקיים לו כפר משת''פים. לקראת הנסיגה, מתחבטת ממשלת ישראל, מה יעשה בהם? על פי הפרסומים מתכננים לפנות את המשת''פים לישראל יחד עם המתנחלים.
לאן יפנו אותם? בציבור הערבי בישראל איש אינו חפץ בהם. רואים בהם בוגדים. מתנחלי עזה לא מוכנים לקלוט אותם בישוביהם החדשים בתחומי הקו הירוק, אף על פי שקיבלו מהם שירותים לרוב. על פי השקפתם הגזענית, ערבי הוא ערבי גם אם הוא ''ערבי טוב''. גם ציבור האזרחים היהודים בכללו לא רואה בהם שכנים רצויים. איש לא רואה בהם אידיאליסטים שפעלו בשם איזה רעיון נאצל.
מדובר בחבורה די מנודה. המקום הנכון לשכנם היה צריך להיות בשכנותם לשר הביטחון וראש השב''כ שאחראים להפעלתם. אבל גם הם לו רוחשים להם באמת כבוד, ומחפשים כל דרך להיפטר מהם, מבלי שיואשמו בהפקרתם.

מהי בהקשר זה ''עמדה שמאלית ראויה''? מרבית אנשי השמאל שותפים לעמדה שמדובר בחבורה די מגעילה של בוגדים בעמם. האם נכון יהיה לדרוש את הסגרתם לשלטונות הפלסטינים? אני מסתייג מכך כי ברשות הפלסטינית שורר עונש מוות, וכמתנגד לעונש זה אתנגד לכל הסגרה של אדם, יהיה שפל ככל שיהיה, לרשויות בהן נהוג עונש מוות.

האם יהיה זה נכון לדרוש מממשלת ישראל לשקם אותם בישראל, לתת להם אזרחות כמו לאנשי צד''ל? שהרי מבחינתה אמורה להתקיים מחויבות מוסרית כלשהי לנוכח השירותים שהמשת''פים נתנו. או שמא נאמר, זב''שם, אלה ואלה נבלות.
ויש עוד דילמה. האם כל המשת''פים הם אותו הדבר? האם משת''פ שפעילותו הביאה לרצח בני עמו, דינו כמשת''פ שחשף מתאבד שתכנן להתפוצץ באוטובוס באחד מערי ישראל, וכך הציל חיי חפים מפשע?

---

''בצלם'' דואג לזכויות המתנחלים

הדו''ח האחרון של ארגון ''בצלם'' עורר תשומת לב יוצאת דופן בתקשורת. בצד דיווח ''מן המנין'' על הפרות זכויות האדם של הפלסטינים ברצועת עזה, שמלמד אותנו שוב על אכזריותו של הכובש הישראלי, מופיע פרק המביע דאגה לזכויות האדם של המתנחלים, כמו למשל זכויות הרכוש שלהם, או זכותם לחופש ביטוי, או זכותם לחיים. לכאורה חביב. ''בצלם'' דואג לכולם, ללא הבדל דת לאום וכו'.

המתנחלים לא קנו את ה''דאגה'' הזו, וראו בה גימיק פרסומי ותו לא.
דומני שכאן גילו המתנחלים איזה אינסטינקט נכון. גם מנקודת מבטו של איש שמאל זה נשמע תמוה. זכויות המתנחלים נתונות בסכנה? יש להם זכויות רכוש בשטחים הכבושים? הרי כל נוכחותם שם היא בלתי חוקית, שוד וגזל. גם המשפט בדו''ח שירי על המתנחלים הוא ''הפרה בוטה של הזכות לחיים'', נשמע צורם מעט. רגע רגע, חברים יקרים. זה לא שאין להם זכות לחיים.יש ויש. אבל בשטחים הכבושים זכותם זו נמצאת בסיכון באשמתם. נוכחותם של המתנחלים בשטחים הכבושים, היא היא הפרה בוטה של הזכות לחיים, זו של הפלסטינים.

הגם שאני תומך במאבק לא אלים, אין לומר שירי על מתנחלים, שהם פלנגות חמושות המהוות חלק מצבא הכיבוש שרוצח והורג בפלסטינים, הוא בלתי לגיטימי. המשפט הבינלאומי מכיר בזכות עם כבוש להתקומם נגד הכובש החמוש והאלים, ולכן ירי על מתנחלים אינה הפרה של הזכות לחיים, אלא הגנה על זכות החיים של הפלסטינים.
אני חושש שב''בצלם'' יושב לו איזה פלפלן חוכמולוג, שמאלני יעני, שכמו תלמיד ישיבה מחונן, הרים את אגודלו למעלה, ואמר הבה נתחכמה.

---

פחדי הדמוגרפיה

הרעיון לשנות את תוואי הגבול העתידי בין מדינה פלסטינית (אם תקום) לבין ישראל, כך, שיעביר לתחומי המדינה הפלסטינית את כפרי המשולש, עולה חדשות לבקרים על ידי אנשי ימין, מרכז וגם שמאל מאד מתון ורדרד.
המציעים זאת סבורים כי כך תיטיב ישראל לשמור על אופיה היהודי ותרחיק מעצמה את התחזיות הדמוגרפיות של אותם מומחים המהלכים אימים על ''השתלטות ערבית באמצעות ילודה''.

הסוגיה של ''השתלטות באמצעות ילודה'' אינה רק בעלת מאפיינים לאומיים, אלא גם חברתיים סוציאליים בתוך אותו עם. ידוע כי יש שכונות בירושלים שדחקו החוצה את הציבור החילוני והפכו להיות חרדיות בגין הילודה הגבוהה בציבור זה.
בירושלים הדבר מתבטא גם בתוצאות הבחירות, שלראשונה מכהן בה ראש עיר חרדי שניבחר בבחירות ישירות. ההתחרדות של ירושלים היא בין הגורמים להגירה חילונית ממנה לאזורי מרכז חילוניים.
הפונדמנטליזם הדתי הצליח לאחרונה לחבר בין ראשי שלוש הדתות בירושלים, יהודים מוסלמים ונוצרים, שעשו יד אחת במאמץ לבטל את המצעד העולמי של הומואים ולסביות שמתוכנן בקיץ בירושלים.

חזרה למשולש. גם בין הפלסטינים אזרחי ישראל חלוקות הדעות בסוגיית הזזת הגבול. יש תושבי משולש שמקדמים את הרעיון בברכה. הם אומרים כי נמאס להם להיות אזרחים מדרגה שניה בישראל וישמחו לחיות במדינה פלסטינית. הם לפי שעה, ככל הידוע לי, מיעוט. יש אחרים, כנראה הרוב, אותם מייצג בתקיפות רבה ח''כ ד''ר אחמד טיבי, שמתנגדים לרעיון מכל וכל ורואים בכך סוג של טרנספר. טיבי מנופף ברעיון מאד נאור ודמוקרטי לפיו אין להתייחס אל אזרחים כאל ''סכנה דמוגרפית'' ואין לערוך תיקוני גבול מעין אלה בלי לשאול את התושבים הנוגעים בדבר.

כל עוד הסכסוך הישראלי פלסטיני ממשיך ללוות את החיים בישראל, הסוגיה הדמוגרפית תאפיל מעת לעת על סדר יומנו. למיטב זכרוני הכריז ערפאת באחד מנאומיו הלוחמניים על ניצחון באמצעות הרחם של האשה הפלסטינית. ואילו בישראל קמה לה מועצה דמוגרפית לעידוד הילודה היהודית. במציאות זו, די בדמוגרף אחד שיציג תחזית של ''השתלטות ערבית'' תוך כך וכך שנים, וכבר מתעוררת בהלה בקרב הרוב היהודי. ''סינדרום ההשמדה'' פועל מיד שעות נוספות, ואנשים תוהים לאן כל זה מוביל ומחפשים חבל הצלה, שהזזת הגבול הוא המתון שביניהם.

אם ננטרל את גורם הסכסוך, אינני מוותר על תקווה שהוא ייפתר, אזיי קו ההפרדה בין ילודה גבוהה לנמוכה אינו לאומי או דתי אלא חברתי כלכלי.
מחקרים ברחבי העולם בסוגיה זו מראים שוב ושוב, וגם המציאות בישראל מאשרת זאת, כי ככל שרמת ההשכלה נמוכה יותר, ככל שרמת ההכנסה מסתובבת סביב קו העוני, הילודה גבוהה.
ככל שההשכלה עולה ועימה גם ההכנסה הילודה קטנה.
בחינה בקרב ערבים ויהודים בתחומים אלה מראה תוצאות דומות.
המסקנה ברורה: במקום לעסוק במחקרים שמעוררים פחד ומעודדים השקפות גזעניות, יש להפעיל מדיניות של עידוד החינוך, ההשכלה, והעלאת רמת החיים בקרב יהודים וערבים כאחד או אז ממילא גם הילודה תהיה תבונית.

---