להלן תוכן מכתב ששלחתי לאחרונה למספר רבנים:

לכבוד הרב שליט''א

בקשתני למסור את דעתי על התוכנית הידועה בציבור כתוכנית ההתנתקות.
והרי דברי -

דעת הרמב''ן במצות עשה ד' של ספר המצות שמצות כיבוש הארץ היא מצות עשה לדורות בכל עת שיש כוח בידינו. ממילא גם בדוֹרֵנו עלינו לכבוש את הארץ וכל שכן שאסור למסור חלקים ממה שכבר בידינו.

הרמב''ם, כידוע, אינו מונה מצות כיבוש הארץ אבל אין זאת אומרת שלא סבירא ליה.
הרמב''ם מגדיר בהלכות תעניות הצרת שונאי ישראל לישראל כגויים שבאו ליקח מידם ארץ. ואילו בהלכות מלכים הוא מגדיר מלחמת עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם כמלחמת מצוה. הרי שגויים הבאים ליקח מידינו ארץ זו מלחמת מצוה, אם כן. מאז ימי יהושע כל שטח מארץ ישראל שגויים לקחו אותו, הרי הצלתו נכללת בכלל מלחמת עזרת ישראל מיד צר. בכל אופן גם אם דעה זו אינה נראית לך בגלל החידוש המסויים שבה, הרי כאן לפנינו באים ליקח מאיתנו ישובים וחבלי ארץ שהם כבר בידינו ולכן ההגנה עליהם היא עזרת ישראל מיד צר לכל הדעות.

זאת ועוד: הגמרא בערובין מ''ה ע''א לגבי מלחמת קעילה קובעת שהגנה על עיר הסמוכה לספר היא מלחמת מצוה, וכדברי הנצי''ב בחידושיו מרומי שדה שם, לכן דוד המלך היה רשאי להלחם בה למרות שלא היה מלך אז עדיין. מלחמת קעילה היא אב טיפוס לדורות למלחמת מצוה, שהרי שם בגמרא, הגמרא מסיקה שגם הגנה על העיר נהדרעא בבבל מותרת, בשבת כדין עיר הסמוכה לספר. על כן אפילו ישובי גוש קטיף היו מחו''ל, היה עלינו להגן עליהם.

האור זרוע על המשנה בשבת, לא בשריון ולא בקסדה, כותב שאם יוצא הקול שבאים הגויים לשדוד ולבוז, מחללים שבת ולובשים כלי זין דאין מדקדקים בפיקוח נפש ואפילו שמועה בעלמא מצדיקה חילול שבת, וכן פסק גם הרמ''א באו''ח סימן שכ''ט.

נמצאנו למדים שאפילו הגנה על קהילה יהודית בחו''ל היא מלחמת עזרת ישראל מיד צר.
ואף פוסק לא העלה בדעתו את הפתרון הפשוט שניתן לגויים את מה שהם מבקשים ועל ידי כך לא יהיה חשש פיקוח נפש. שהרי במלחמה ואפילו בהגנה מפורעים סתם, נופלים משני הצדדים ושום פוסק לא העלה על דעתו נסיגות ויתורים ותהליך מדיני עם פורעים ורוצחים.

על כן ברור שהגנת ישובי גוש קטיף היא מלחמת מצוה שהמלך חייב להלחם בה. ואם אינו עושה את המוטל עליו, הרי כל איש ישראל מחויבים לבוא לעזרת אחיהם כפי שעשה דוד בקעילה וכפי שעשו קהילות ישראל בתקופתו של האור זרוע.

אולם בתוכנית ההתנתקות יש עוד כמה איסורים חמורים.

ראשית, מצות ישוב הארץ שבניגוד למצות כיבוש הארץ הרי היא דין מוסכם.

שנית, איסור לא תחנם. אומנם מתירי הכירה לנכרי בשביעית כתבו שאין איסור לא תחנם במכירה לזמן וכן הרי בזכות המכירה מחזקת אחיזתנו במקום שנמכר. הרי בנידון שלפנינו המכירה היא לצמיתות ואחיזת ישראל בשטח שנמסר נעקרת לגמרי. וידועים דברי הרשב''ם האומר שנסיון העקדה הנוראה היה בגלל שאברהם ויתר לאבימלך על ארץ פלשתים הנמצאת באזור גוש קטיף.

שלישית, איסור גזל והפקעת רכושם של אחינו בני ישראל השוכנים שם ללא מתן פיצוי מתאים.
כאשר נבות אמר לאחאב מלך ישראל שאינו מוכן למכור או להחליף את שדהו, אחאב חשב שכל מה שהוא יכול לעשות זה לחזור הביתה לשכב במיטה ולבכות עד שבאה איזבל שלמדה בבית הספר הגבוה לזכויות אדם ואמרה לו מה הבעיה? תאשים אותו שהוא מקלל אלהים שהם הדיינים – אינו נשמע לבג''ץ וכן את המלך – היינו הסתה והמרדה ותפקיע את רכושו ללא הפרעה. זה מה שהשלטון הנוכחי מנסה לעשות לאחינו בני ישראל השוכנים שם. וידוע לנו העונש הנורא שנענש אחאב שבמקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות שם לקקו הכלבים את דמו. וכדאי להזכיר שאחאב קורא שם לאליהו עוכר ישראל – היפוך ענינים המתקיים גם בדוֹרֵנו, כאשר המגינים על זכויות אחינו בני ישראל נקראים על ידי השלטון עוכרי ישראל.

רביעית, הוצאת המתים מקברם, בין השאר כאלו שנרצחו על קידוש השם. לא מעטים מבין שלומי אמוני ישראל דואגים להבאתם לקברם של עצמות מתקופות היסטוריות רחוקות, שספק אם הן של יהודים בכלל, והנה, כאשר מדובר בקברים של יהודים ודאי שנרצחו על קידוש השם ודאי בדוֹרֵנו ולעינינו, הרי השתיקה רועמת וכלימה תכסה את פניהם ביום הדין.

חמישית, הרס בתי הכנסת והישיבות בגוש קטיף, שזה איסור דאוריתא של לא תעשו כן לה' א-להיכם.

שישית, איסור לא תעמוד על דם רעך, כיון שהנסיון של עשר השנים האחרונות הראה שכל הסכם עם רוצחים אלה מביא לשכות ומות וחורבן בערי ישראל.

ברור, אם כן, שתוכנית זו אסורה באיסור חמור.

למען האמת די ברור שתוכנית זו נולדה אך ורק מתוך רצון להכיחש את שייכותה של ארץ ישראל לעם ישראל ולא מתוך שום רצון אחר.

נשאר, אם כן, לדון האם מותר לבר ישראל להשתתף באיזה צורה ישירה או עקיפה בביצוע תוכנית זו ובמיוחד אם הוא חייל בצבא.

ובכן, סמכויות המפקד ניתנו לו על ידי עם ישראל בימי יהושע, כאשר אמרו ישראל – כל איש אשר ימרה את פיך לכל אשר תצונו יומת. רק חזק ואמץ. הנציב בהעמק שאלה קמ''ב אות ט מסביר שסמכות זו ניתנה ליהושע כדי שיוכל להנהיג את העם בבטחון למלחמה. כמו כן הנצי''ב כותב בחידושיו לסוטה לגבי כשילין של ברזל בידיהם, שמותר לשומרים להכות את הבורחים כדי שלא יחלש לב העם. ואם כן סמכות המפקד חשובה לעת קרב עד כדי גזר דין מות לכל הממרה את פיו.

אולם שטר זה שוברו בצידו – הרי דרשו חז''ל בסנהדרין מ''ט ע''א, יכול אפילו לדברי תורה ת''ל רק חזק ואמץ – כלומר, אם ציוה המפקד לעבור על מצוה, אסור לשמוע לו ולימוד זה נלמד מכאן מיהשוע דוקא, הרי שסמכות המפקד אינה חלה בדברי תורה, למרות החולשה שאולי תגרם בכך למפקד ולמרות שאולי מחליש הדבר את המשמעת הצבאית הנחוצה כל כך.

ולמען האמת, הרי מהקשר הפסוק עצמו מתרגם יונתן: רק חזק ואמץ, רק תקיף ואילם – הרי לנו שסמכויותיו של המפקד ניתנו ליהושע רק על מנת לכבוש הארץ, רק על מנת שיהיה אלים ונחרץ במלחמה, אבל כאן לפינו הרי המצב הפוך: רוצים להסוג ולהמנע מלרשת את הארץ. במצב כזה אין כלל מצוה לשמוע למפקד שכל סמכותו נובעת הצורך להנהיג את כיבוש הארץ בגאון ולא ברפיון.

וכבר לימדונו חז''ל בויקרא רבה ל''ב ו', שאמר נבוכנדנצר לדניאל, חנניה, מישאל ועזריה: אם מלך אני, השתחוו לצלם. אמרו לו: מלך את למיסים וארנוניות, אבל לענין זה שאת מצוה עלינו, אתה והכלב שוים – נבוכנדנצר נבח ככלב מנפח ככד וצורח כצרצר.

ואם השיאך ליבך לומר שהדברים דוקא במלכי אומות העולם אבל במלכי ישראל מצוה לשמוע גזרותיהם, צא ולמד משני שרי צבאות ישראל, אבנר בן נר ועמשא בן יתר, שכאשר צוה אותם שאול להרוג את נוב עיר הכוהנים, אמרו לו מה הן זכויותיך אצלינו? שנתת לנו נשק ומדים? הרי הם נתונים לך! – ירושלמי סנהדרין פ''י ה''ב. וכן גם בבלי סנהדרין מ''ט ע''א, אומר דוד לשלמה בנו שאבנר ועמשא היו טובים מיואב, משום שיואב מילא את פקודתו של דוד להרוג את אוריה ופקודה זו היתה בכתב אבל אבנר ועמשא סרבו למלא את פקודתו של שאול, למרות שניתנה פנים אל פנים. הא למדת שאפילו המפקד עצמו מעדיף שיסרבו לפקודתו הבלתי חוקית.

ואם לחשך ליבך לומר הני מילי במיתה אבל בפחות מזה מותר לציית, הרי לנו אביה בן ירבעם שמספרים לנו חז''ל במועד קטן כ''ח ע''ב, שבעקבות פילוג הממלכה הטיל עליו אביו ירבעם את המשימה הקריטית של מניעת ישראל מלעלות לרגל לירושלים, כדי שלא ידיחו אותו ממלכותו. אבל אביה לא מילא את פקודתו של אביו המלך ואיפשר לעולים לעלות, ויש אומרים שאפילו עלה בעצמו, ובזכות זה זכה יחיד מכל בית ירבעם לבוא לקבר ישראל. ולפי זהר חדש נ''ו ע''א, הרי מאביה דוקא יצא משיח בית יוסף. נמצאת למד שבזכות סרוב לפקודה מרושעת זוכה משיח בן יוסף להתקיים.

המורם מכל האמור:
התוכנית הידועה בציבור כ''תוכנית ההתנתקות'' אסורה מן התורה בכמה וכמה איסורים חמורים.
ומחוייבים כל אחינו בית ישראל די בכל אתר ואתר להחלץ חושים לעזרת ה' בגיבורים לעזר אחינו בני ישראל אשר בגוש קטיף. וכמו כן מחוייב כל אשר בשם ישראל יכונה, המשרת בכוחות הביטחון או כל זרוע אחרת של הממשל, ללכת בעקבות שרי צבאות ישראל ובעקבות אביה בן ירבעם ולא לעשות שום פעולה הקשורה בתוכנית זו.