''נשיא אוניברסיטת הרווארד, פרופ' לארי סאמרס, בנאום שנשא בכנס כלכלי בארה''ב, סיפר לעולם כי נשים סובלות מנחיתות גנטית בכל הנוגע ליכולתן המדעית. לדידו, זה ההסבר לעובדה שיש פחות מדעניות בעולם. שום מחקר מדעי לא ליווה את ההסבר''.

אפליה מתחילה בדעה

הקטע הזה פותח את מאמרה של איילת נחמיאס-ורבין במדור ''דעות'' בעיתון ''מעריב'' מהיום (25 לינואר). הגב' נחמיאס-ורבין, כותבת המאמר, מוצגת כ''משפטנית העוסקת בתקשורת''. לא ברור לי מה זה בדיוק, אבל אני מרשה לעצמי להפריח השערה שהידע וההבנה שלה בביולוגיה ו/או בגנטיקה הם לא מי יודע מה.

ובכן, לא היו דברים מעולם. פרופ' סאמרס לא אמר את הדברים האלה, וממה שהוא כן אמר זה אפילו לא משתמע. הוא אמנם ''זכה'' כאן לגל של ביקורות מכל הכיוונים, אבל גם החריפים שבמבקריו כאן נזהרו בלשונם ולא ייחסו לו את דבריה של הגב' נחמיאס-ורבין. יש לנושא גם אספקט יהודי אליו אתייחס בסוף דברי.

להלן אתייחס למה שבאמת נאמר, מה שהגב' נחמיאס-ורבין החליטה לכנות בשם ''נחיתות גנטית''.

אבל ראשית ברצוני להקדים ולהבהיר שאו שהגב' נחמיאס-ורבין סובלת מנחיתות לשונית (קרי, חוסר הבנה בסיסי של השפה האנגלית) – אם ביקורתה מתבססת על קריאת הטקסט המקורי באנגלית, או שהיא סובלת מרגש נחיתות פמיניסטי טיפוסי הנוטה להבין את המילה ''שונה'' כ''נחות''. מה שיותר מתקבל על הדעת הוא שהכותבת הנכבדה כלל לא קראה את הדברים במקורם, והמאמר שלה הוא ''תגובת ברך'' בעיקבות תגובות שונות שהתפרסמו בעיתונות. זו גם שאלה טובה מאיפה ''משפטנית העוסקת בתקשורת'' נוטלת לעצמה את החוצפה לפסוק הלכה בתחומים בהם אין לה צל של מושג (ביולוגיה ו/או גנטיקה), אבל זה נושא לדיון אחר. ייתכן כמובן שזו יכולת ייחודית הנובעת מ''עליונות גנטית''... הדבר הנכון היחידי במאמרה של הגב' נחמיאס-ורבין הוא שדבריו של פרופ' סאמרס נאמרו בכינוס מדעי שעסק בנושאי כלכלה.

בחזרה לנושא הדיון. פרופ' סאמרס לא התייחס למיעוטן של מדעניות ככלל (דבר שכבר לא לגמרי נכון בימינו, כי ישנם לא מעט תחומים בהם מספר הנשים מתקרב ולפעמים אף עולה על מספרם של הגברים). הוא התמקד בייצוג הנמוך (under representation) של נשים בתחומי המתימטיקה והפיסיקה – דבר שהוא נכון עובדתית. הוא העלה את ההשערה שאחד הגורמים המכריעים ביצירת מצב זה הוא חוסר מוכנותן של הרבה נשים לוותר על חיי משפחה וגידול ילדים למען קריירה המחייבת שבוע עבודה של 80 שעות. עם כל הכבוד לגישה הפמיניסטית, נראה לי שיש בזה מה שהוא ושזה לא בהכרח תוצאה של ''חינוך לקוי'' או ''השפעת הסביבה''.

בהמשך דבריו, פרופ' סאמרס דיבר על ''הבדלים מובְנים'' בין המינים (אני מקוה שתרגמתי נכון את המושג Innate differences), ועל כך שיש לבדוק אם ההבדלים האלה תורמים גם הם למצב. כך בפרוש, הוא לא פסק שההבדלים האלה הם הגורם למצב. יתרה מזאת, הוא לא אמר אפילו במרומז שההבדלים האלה משמעותם ''נחיתות''. הוא הציע לעשות מחקר בנושא. כי האמת היא שלמרות כל הבירבורים של הגב' נחמיאס-ורבין אודות ''עשרות מחקרים שנעשו בנושא'', הנושא הזה מעולם לא נבדק בצורה מדעית. באווירת התקינות הפוליטית השוררת היום בעולם האקדמי, זה קן של צרעות ששומר נפשו ירחק ממנו. מי שרק מעיז להעלות הצעת מחקר בנושא מוצא את עצמו חשוף לזעמם של אירגוני הפמיניסטיות ומסכן את הקריירה המדעית שלו. פרופ' סאמרס הציג את דבריו כאתגר לקהיליה המדעית.

על העובדה שישנם הבדלים מובְנים בין המינים אין חולקים. גם הקיצוניות שבפמיניסטיות, מדעניות ולא מדעניות, מכירות בכך. ישנם הבדלים הורמונליים, וישנם הבדלים במטבוליזם, שלא לדבר על הבדלים במשקל ובכוח הפיסי. לא שמעתי אף פעם תלונה מאיזו שהיא פמיניסטית על ''חוסר הייצוג של נשים בכדורגל'' למשל (אני מתכוון לכדורגל אמריקאי בו יש חשיבות עליונה למשקל ולכוח הפיסי). אף אחת לא העלתה את הטענה שהמצב הזה הוא תוצאה של ''דיכוי סביבתי'' או של ''חינוך לקוי'' המפלה גברים לטובה. מאיפה הבטחון הזה שלהבדלים המובנים לא יכולה להיות השפעה גם בתחומים אחרים? אצל בעלי חיים זה בפרוש כך – יש הבדלים משמעותיים בביצועים/הישגים בתחומים שונים בין המינים. מדוע מה שקיים בעולם החי אינו יכול לקרות גם אצל בני האדם? לפמיניסטיות פיתרונים. מהתגובות על דבריו של פרופ' סאמרס ברור מעל לכל ספק שלא ניתן יהיה לבצע מחקר שייתן תשובה מהימנה בנושא בעתיד הנראה לעין. קביעתה של הגב' נחמיאס-ורבין ש''שום מחקר מדעי לא ליווה את ההסבר'' הולמת יותר את דבריה שלה.

שאלה בפני עצמה היא מה היא האיכות המדעית של מדעניות שפוסלות על הסף ביצועו של מחקר בנושא רק משום שהוא מרגיז אותן. אחד הקריטריונים של מדען טוב הוא יכולתו לבחון באופן אובייקטיבי גם תיאוריות שאינן עולות בקנה אחד עם אמונותיו ודעותיו הפוליטיות. האם זה מוגזם לצפות למידה קצת יותר גדולה של פתיחות דעת אצל מדעניות ממין נקבה?

כפי שציינתי בדברי למעלה, דבריו של פרופ' סאמרס זכו לגל של תגובות, אבל לא כולן היו שליליות. תגובה מעניינת במיוחד היתה של פרופסורית אחרת מאוניברסיטת הרווארד בשם רות ויס (RUTH R. WISSE). המאמר שלה התפרסם בוול סטריט ג'ורנאל תחת הכותרת Gender Fender-Bender.

לסיום, הנקודה היהודית. פרופ' סאמרס המשמש כנשיא אוניברסיטת הרווארד קרוב לארבע שנים, דרך על הרבה יבלות בתקופת כהונתו. הוא סרב באופן שיטתי להתקרנף לתוך המסגרת של התקינות הפוליטית המעכירה כל חלקה טובה בעולם האקדמי כאן ולאינטלקטואלים של השמאל הנאור יש הרבה סיבות להתחשבן איתו במיגוון של נושאים הקשורים לחיים האקדמיים בארה''ב. אבל מה שהעלה יותר מכל את חמתם של חוגי השמאל הליברלי היתה העובדה שהוא היה אחד הבודדים בקהיליה האקדמית שהעז לצאת בגלוי נגד גל האנטישמיות הגואה בעולם האקדמי בארה''ב. הוא מסרב להתפשר בנושא ומתעקש לקרוא לילד בשמו. את זה הם לא סלחו לו עד היום, וכבר הרבה זמן הם ''מחכים לו בסיבוב''.