כך הגיב לפני יומיים (ב') חבר הכנסת חיים רמון, בועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת בדבר שינוי חוק יסוד: הממשלה.
רמון טען באותה ישיבה שפוליטיקה היא עניין לפוליטיקאים – רמון אמנם צדק... וכן ברור, למשל, שהחלטות מנהליות כמו מתן צוים והתקנת תקנות למשל הן עניין של שר, אבל ברור ששר הבריאות, לדוגמא, באם ירצה לשנות תקנה הנוגעת לסמכויותיהם של רופאים, אני מקווה, לא יאמר בתמיהה ''הסמכות לחקיקת משנה היא עניין של הרשות המצבעת, מה רופאים עושים פה'', כאשר מומחי רפואה יבואו לייעץ לו.

מרחם אני מאוד על מוחו של ח''כ רמון, שבגיל מוקדם מדיי להופעת דמנציה (גיל 54) הוא שוכח את שלמד בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב.
אולי יואיל הוד פוליטיקאיותו (''אתם לא מבינים פוליטיקה, זה מקצוע בדיוק כמו כל מקצוע'') לנסות לחזור ולהבין – שיש מקצוע העוסק במהותם של חוקים, דינים ואף חוקי יסוד – ולעניין חוקי יסוד, ישנם מלומדים רבים העוסקים בנושא של משפט חוקתי – הלא ראוי להקשיב להם?

אוקיי, אני יודע שאתה בכנסת, וככזה אתה המחוקק, אבל כמו שרופא לא יעלה על דעתו לתת טיפול אבסורדי לחולה כי ''הוא רופא וזו סמכותו'', כן אסור שיעלה הדבר על דעתו של המחוקק (או חלקים ממנו) להתעסק בדברים שאמנם, כעקרון, בסמכותו – אבל בלי יעוץ מתאים – של המומחים לדבר.

אין אני חולק שהמילה האחרונה צריכה להיות בידי הכנסת בהיותה רשות מחוקקת, או רשות מכוננת, אבל בהיותה ככזו – עליה להיות זהירה ושקולה – ולא להיסחף אחר צרכים רגעיים, אני אזכיר לרמון, שחוקי היסוד מטרתם לעתיד לבוא להתאגד לחוקת המדינה, הכך אתה רואה את חוקתה של מדינת ישראל – דבר המשתנה לפי כל צורך פוליטי?

אני מקווה שכך לא יהיו פני הדברים – ובמיוחד בתקופה בה הקיצוניות משני הצדדים גוברת (טלאים כתומים וטלי פחימות למיניהן) ראוי שפוליטיקאים, המתיימרים לייצג ציבור יותר מרכזי, ויותר רובני, במדינת ישראל – יפגינו אחריות ומקצועיות – ולא, אני מאמין, שלכלל הציבור ימאס מכם, וכווול-כם.