מזה שנים עושה מוסד ''יד ושם'' מאמצים אדירים ליצור את מאגר שמות הנרצחים היהודים בשואה. המופקדים על הפרויקט היוקרתי פנו לכל מי שאפשר, בארץ ובחו''ל, להעביר למוסד שמות של קרובי משפחה, חברים וכו' שנספו בתקופת מלחמת העולם השניה. המוסד עצמו קיבץ בארכיונו רשימת שמות התושבים של הגטאות השונים כפי שנערכו על ידי חיל הכיבוש הגרמני או מי מטעמם. כולם נכללו ברשימת החללים.

עתה יצא המוסד במסע יחסי ציבור לאחר שהצליח לטענתו לכלול במאגר השמות שלושה מיליון בני אדם. המאגר פתוח לגולשים באינטרנט ובאופן טבעי גלשו רבים באתר במטרה למצוא שמות של קרובים או מכרים.

גם חברתי ואנוכי גלשנו ומצאנו כמה נתונים בעייתיים. למשל הסבא של חברתי מופיע מספר פעמים ברשימה. פעם באיות אחד פעם באיות מעט שונה, כאשר שאר הפרטים זהים. זאת אף זאת, מתברר כי הכללה גורפת של מרשם תושבי הגטאות במסגרת הנרצחים, היא במקרה הטוב רשלנות. גיליתי שם בני אדם ששרדו את השואה, התברכו באריכות ימים וחיים עדיין בישראל.
אני מניח כי מה שחברתי ואני מצאנו בוודאי מצאו עוד אלפים. לא תהיה זו קביעה מופרזת לומר כי לאור טעויות אלו (בהנחה שלא מדובר בניפוח מלאכותי מכוון) צריך להוריד מאותם שלושה מיליון לפחות בין 10 ל-‏20 אחוזים, כך שגם היעד של שלושה מיליון טרם הושג.

שלושה מיליון, כך גם הודיע יו''ר ''יד ושם'' הגנרל (מיל.) אבנר שלו – אצלנו אפילו בנושא זה אי אפשר בלי קצין בכיר - שהמטרה היא להגיע למספר המיתולוגי של שישה מיליון.
מהיכן יגרד ''יד ושם'' עוד שלושה מיליון? אם אפילו לפי שיטות האיסוף המאד מתירניות שנמשכו על פני מאמץ של שנים לא הצליחו לעבור את רף השלושה מיליון, כיצד יכפילו את המספר?

מי שסבורים כי ערעור על מספר הנרצחים היהודים בתקופת השואה הוא חלק מהכחשת השואה, אזיי מוסד ''יד ושם'' תרם עתה, מבחינתם של מכחישי השואה, תרומה שלא תסולא בפז.
הם יוכלו לומר בתחושת ניצחון משהו כמו: ''תמיד טענו כי שישה מיליון הוא מספר מנופח של תעשיית השואה של היהדות הבינלאומית במטרה לסחוט כספים, תמיכה וטובות הנאה אחרות''.
ככה זה כאשר מוסד ''יד ושם'' מתרכז במספרים במקום בתכנים. הזוועה בתקופת השואה אינה תלויית מספר זה או אחר. החשוב בנושא, הוא להפיק את הלקחים. להיאבק נגד גזענות, נגד משטרי עריצות, בעד שמירה על זכויות אדם בעד דמוקרטיה. אבל זה לא ממש מעניין את ''יד ושם'' ושאר תעשייני השואה היהודית שרבים ביניהם מי יקבל כמה מכספי הבנקים בשווייץ. (שמלכתחילה לא היו צריכים להיות מחולקים לעורכי דין ומנגנוני בירוקרטיה של ארגונים יהודים המתפרנסים מהשואה, אלא לקרן בינלאומית שתשקיע במאבק נגד גזענות ופשיזם בכל אתר ואתר).

---

מספר מלים על הפרטה

התחקיר ששודר בערוץ 2 על מע''צ (מחלקת עבודות ציבוריות), שאחראית על סלילת ותחזוקת הכבישים בישראל, הציג תמונה מאד לא מחמיאה על מצב הכבישים בישראל. התחקיר קיבל תשומת לב הרבה מעבר לצפוי, בגלל התאבדותו של יצחק הרשקוביץ, מהנדס מחוז הצפון והמרכז של מע''צ, שלא היה יכול לשאת את האצבע המאשימה שהופנתה כלפיו. התחקיר העלה נושא חשוב, ההזנחה הפושעת בתחום הבטיחות, אולם בכל הקשור להרשקוביץ, אני שותף לדעתו של פרופסור מרדכי קרמניצר, מומחה למשפט פלילי ומי שהיה יו''ר מועצת העיתונות, כי היה צריך לגלות מעט יותר זהירות מאחר והאיש נמצא בעיצומו של משפט בנושא בו עסקה הכתבה.

היתה עוד תוצאה לתחקיר. הוא שב והעלה את נושא ההפרטה. מע''צ היא גוף ממשלתי, שהממשלה רוצה להפריטו. מרבית העבודות בכבישים מתבצעות כיום על ידי קבלנים פרטיים כאשר מע''צ היא הגוף המפקח. האם מצב הכבישים כיום יותר גרוע מאשר לפני כמה עשרות שנים כאשר עובדי מע''צ ביצעו את העבודות? דומני שלא.

יש אנשי שמאל המתנגדים באופן גורף לכל הפרטה, והם תמונת ראי לאנשי ימין המקדשים כל הפרטה. אני נימנה עם אלה, הסבורים כי יש נושאים אותם אין להפריט, ויש כאלה שההפרטה משרתת את האזרחים.

הותיקים בינינו זוכרים את הימים בהם חברת הטלפון היתה מחלקה במשרד הדואר. המתנה לטלפון היתה לעתים ענין של שנים, ורק מי שהיו לו קשרים עם השלטון, או ידע לשחד ולשמן את האנשים הנכונים, נימנה עם המאושרים שעקפו את התור הארוך. מאז שמערכת הטלפון בישראל עברה תהליך של הפרטה ושל תחרות על ליבו של הלקוח, המצב השתנה מהיסוד.
כך הדבר גם באשר למבחני הרישוי השנתי לרכב. לפני שנים זה נעשה מטעם משרד התחבורה, וזה היה סיוט. מאז שזה הועבר למכוני רישוי, המצב שופר בהרבה. טיבה של הפרטה תלוי במידה רבה בתנאים הנלווים. אם מדובר בפיקוח ציבורי הדוק וקפדני, אם ההפרטה נעשית תמורת מחיר הולם ולא ניתנת בסכומים מגוחכים, אם בעלי העסק שומרים על התנאים עליהם התחייבו ומשלמים מסים כיאות על רווחיהם, הרי שההפרטה ראויה.

לאחרונה הועלה הרעיון להפריט את בתי הסוהר. הדוגמה האמריקנית, לא מהווה השראה. אבל גם הדוגמה הישראלית של בתי סוהר ממלכתיים לא מעוררת התפעלות. האם אני צריך לחזור ולתאר את המצב השערורייתי בבתי הסוהר בישראל? מבנים מרופטים, אסירים שלנים על הרצפה, סוהרים שאינם ראויים לתפקידם וכך הלאה.
אם הפרטת בתי הסוהר תיעשה תחת פיקוח ציבורי חמור וקפדני, אם הזוכים במכרז יתחייבו לשיפור משמעותי בתנאי הכליאה, אם הם יפקידו סכומי ערבות גבוהים למימוש התחייבויותיהם, ואם תיוותר בידי המדינה האופציה לבטל את ההפרטה אם הבעלים לא יעמדו בהתחייבויותיהם, אזיי זה נשמע אחרת לגמריי, והסיכויים לשיפור לעומת המצב הקיים כיום הוא כמעט ודאי.
מתנגדי ההפרטה מביאים בדרך כלל את הצבא כדוגמה לגוף שאין להפריטו. מדוע בעצם לא?
צבא מאוחד תחת קודקוד אחד, בעיקר במדינות הרפתקניות, הוא סכנה מתמשכת לדמוקרטיה. זהו מצב שמגרה להפיכה צבאית. צבא מאוחד ברשות הממשלה לא מנע עד היום את המלחמות הנוראות ביותר.

התרופה הטובה ביותר למניעת מלחמות היא כמובן פרוק הצבא וחיסולו. אין צבא-אין מלחמות. עד שזה יקרה, כל עוד הצבא קיים, לא הייתי פוסל על הסף את הפרטתו תוך כדי פיצולו והעברתו לידי גורמים שונים. חיל הים בבעלות גורם אחד, חיל האוויר בידי גורם אחר, השריון בידי גורם שלישי, חיל הרגלים תחת בעלותו של גורם רביעי, וכך הלאה. כל הצבאות האלה ממשיכים להיות תחת מרות הפעלה ציבורית. רק הממשלה תחליט על כניסה למלחמה, אבל לנוכח בעלויות מגוונות שצריכות לפעול בהתבסס על שיקולים כלכליים, תצטרך הממשלה להיוועץ בבעלים השונים באשר לכדאיות המלחמה. וכאן בהחלט יתכן מצב לפיו תמנע מלחמה משום שחישוב כלכלי קר של הבעלים השונים יוכיח שהיא ענין לא רווחי ולא כלכלי. אם הנשיא בוש היה עומד לפני צבא מופרט המפוצל לבעלויות שונות על פי השתייכות חילית, יתכן שלא היה יוצא להרפתקה בעיראק מפני שחשבון הרווח וההפסד של הבעלים היה מראה, שבמלחמה הזו הם לא ירוויחו.

ישאל השואל, ומה אם יתברר שהמלחמה היא עסק כדאי? תשובתי, שהיום בעידן הפוסט קולוניאלי, אין מלחמה שמשתלמת מבחינה כלכלית. ממשלות שוחרות מלחמה השולטות בצבא מאוחד שאינו מפוצל לבעלויות שונות, אינן מנהלות אותו כעסק כלכלי, מה שמקל עליהן לנצלו כמכשיר למדיניות נפסדת של הרפתקנות מלחמתית שאת מחירה משלמים מיליוני האזרחים שלא נשאלו כלל לדעתם על היציאה למלחמה.
האם יש להבין מכך שאני תומך גורף בהפרטת הצבא? בוודאי שלא. הכל תלוי בנסיבות. במדינות דמוקרטיות שוחרות שלום שאינן מתכננות יציאה למלחמה, כמו ארצות סקנדינביה, אפשר להסתדר מצויין גם ללא הפרטה.

---

דו''ח העוני

מיליון ארבע מאות אלף עניים בישראל מהם 450 אלף ילדים. כך מלמד דו''ח העוני השנתי שפרסם המוסד לביטוח לאומי. מצב מביש זה הוא לא תוצאה של הפרטה. כולו מעשה של מדיניות ממשלתית. המיליארדים שהולכים למתנחלים ולהתנחלויות בשטחים הכבושים, בנוסף לפן הלא מוסרי שמאפיין אותם, הם דוגמה להשקעות של כספי ציבור המנוגדות לכל הגיון כלכלי. עם המיליארדים האלה אפשר היה להקים כאן גן עדן כלכלי המספק עבודה ושכר הוגן לכל דורש.

אין כיבוש – אין התנחלויות. אין התנחלויות-יש מיליארדים. יש מיליארדים -יש תעשיה, תיירות ותעסוקה. יש תעסוקה - אין אבטלה. אין אבטלה – אין עוני.

---

להסתער על האויב

סרן ר', מפקד הפלוגה מגבעתי ''הסתער על האויב'' ו''ניטרל את האיום''. האויב המנוטרל היה איימן אל המאס בת ה-‏13 מרפיח שהיתה בדרכה לבית הספר.
כיצד ''נוטרלה'' איימן? קודם ירה בה שני כדורים, ולאחר שכבר נהרגה עשה לה וידוא הריגה וניקב את גופה בצרור נוסף מנישקו.

התחקיר שעשה הצבא היה שקרי, הרמטכ''ל כבר נתן לשקר את חסותו, אולם הפעם עמדה התקשורת על המשמר, חשפה את האמת, וצמרת הצבא נדחקה לעבר הפינה, ונאלצה לפתוח בחקירת מצ''ח, שהובילה להגשת כתב אישום.
סרן ר' היה צריך לעמוד לדין באשמת רצח, אבל אל דאגה. סעיפי כתב האישום הם הרבה פחות חמורים. גם אם יורשע, יקבל עונש קליל. מאסר קצר לכל היותר. כבר שמעתי הערה גזענית בנוסח ''מה כל הרעש? בסך הכל ערבי הרג ערביה, ביג דיל''.

מרגע שנחשף המקרה, יצא הרמטכ''ל בשורה של התבטאויות בנוסח ''המקרה מנוגד לערכים של צהל המחנך לכבוד האדם'' בלה בלה בלה. קשה להחליט מה גרוע ממה בהצהרות אלה, השקר או הצביעות?

צריך לומר בקול רם, כי המקרה של סרן ר' אינו ''חריג'' כפי שדובר צה''ל מודיע לעיתונאים, אלא חלק משגרת הכיבוש. וידוא הריגה אינו ענין חדש בצבא הכיבוש, רצח ילדים אינו חדש, ומתנגדי הכיבוש בוודאי יודעים זאת. חשיפת הרצח של איימן הביא לפרץ של וידויים מפי חיילים שהשתחררו שסיפרו על פשעי הכיבוש בהם לקחו חלק בזמן שרותם בשטחים הכבושים: החל מגניבת כספים ותכשיטים מבתים של פלסטינים, עבור לשוד חנויות, המשך בירי לעבר מה שכונה בהודעות רשמיות ''צהל השיב אש למקורות הירי'', שלא היה לדברי החיילים אלא ירי פראי ולא ממוקד לעבר אזרחים שגרם לאבידות בנפש.
יחד עם סרן ר' יש להעמיד לדין את המטכ''ל עם הרמטכ''ל.

---